מחקרים פסיכולוגיים מסבירים את היתרונות שבמבוכה חברתית
בתוך שלל ההכנות שאנו עושים לפני טיול לחו"ל, אנו נוהגים לבדוק את מערכת הנימוסים הייחודיים לתרבות שבה אנו עתידים לבקר. אילו מחוות ידיים לא לעשות באיטליה, מה אסור לבקש מבעלי חנויות באנגליה, כיצד פונים לאנשים ברחוב בארצות הברית וכן הלאה. למה אנחנו טורחים לעשות את זה? ראשית, כדי לכבד את התרבות שמארחת אותנו, ושנית, כדי להימנע מאי נעימות ומסיטואציות מביכות. אחד היתרונות הבולטים שאפשרו לאדם לשרוד ולשגשג הוא שיתוף הפעולה בקנה מידה רחב. כדי להגיע לרמה כזו, פיתחנו מבנים חברתיים סופר-מורכבים שבהם כמעט לכל סיטואציה יש כללים וציפיות.
חלק ממערכות הכללים הן ייחודיות לתרבויות ולאזורים, וחלקן נושאות אופי יותר אוניברסלי. בכל מקרה, החברה האנושית מצפה מבני מינה להכיר היטב את הכללים ולפעול על פיהם. וכאשר מתקיימת חריגה, המערכת יודעת לאותת לנו עליה. אנחנו כינינו את האיתות הזה בשם מבוכה. מכיוון שהמערכת מאוד מורכבת, ספק אם אדם יכול לעבור פרק זמן ממושך מבלי להיקלע לסיטואציה מביכה כלשהי. זה יכול להיות בגלל חריגה שלו או של אדם אחר או בגלל סיבות אחרות. כך או אחרת, הסיטואציות הללו מלוות בתחושות שיכולות לנוע בין אי נוחות קלה לחרדה חברתית משתקת. לא מקום שהיינו רוצים להיות בו אפילו בדרגה קלה, קל וחומר בכבדה.
כיצד צולחים את המפגש הראשון של החבר עם ההורים?
כמובן שכאן מגיע שלב ה"אבל". סיטואציות מביכות, מעצם השורש החברתי שלהן, מכילות הרבה יותר מתחושה אישית. יש בהן היבטים רחבים יותר הקושרים את הפרט אל הסביבה ומסייעים לו להתמצא בה. ב- British Psychological Society מחדדים עבורנו את משמעות התפקיד החברתי של מבוכה: "זה מה שאנו מרגישים כשהסיטואציה מאיימת על מטרתנו לקבלה על ידי אחרים". כלומר, נקודת ההנחה היא שחלק ממערכת הכללים החברתית נועדה לאפשר קבלה של האינדיבידואל בקרב הרבים. כאשר משהו משתבש בדרך, אנו חשים מבוכה שתפקידה לרמז לנו "להפנות את מבטנו פנימה, לעקוב אחר התנהגותנו ולנסות לנהוג בצורה שתשפר את סיכויינו לקבלה". במחקר שמוצג במאמר ניסה פרופסור ג'ושוע קלג להבין אילו סיטואציות משמשות כטריגר למבוכה חברתית שרבים חווים על בסיס יומיומי.
קלג ערך ניסוי שבו העמידו נבדקים בסיטואציות מביכות במסגרת אינטראקציה חברתית. הוא צילם את ההתרחשות וביקש מהנבדקים לדרג היכן חשו הכי מובכים. הממצאים מצביעים על שבע קטגוריות עיקריות שמהוות קרקע פורייה למבוכה חברתית: כשאנשים לא יודעים מה מצופה מהם ומה הכללים המקובלים במקום מסוים; כשכללים חברתיים מופרים; כשרף של נורמה חברתית כלשהי לא מושג; כשנורמות הקשורות באכילה נשברות; במקרים של שיפוט שלילי, ישיר או עקיף; כשאנו שוכחים שמות של אנשים או לא מזהים אותם; וכאשר תהליכים חברתיים טבעיים מוצגים בצורה מפורשת.
הקטגוריות הללו באות לידי ביטוי במגוון מקרים ביומיום, אבל אנחנו כמובן לא רואים את האירועים שקורים בחיינו דרך המשקפת הזו. מגזין Quiet Revolution מספק המחשה קונקרטית למה שנחקר על ידי קלג באופן מבוקר. במאמר, שבנוי כמו מכתב שאלה ובסופו תשובת המומחה, כותבת לינדזי הוד על צעירה מופנמת שעמדה לפני שלב הצגת החבר החדש למשפחה. כל מי שעבר את השלב הזה יודע כי מדובר בפוטנציאל מבוכה בלתי נדלה, אבל במקרה של הוד הצטרפה לכך גם מסיבת יום הולדת של סבא. ואם לא די בהתכנסות משפחתית רחבה, מסתבר שהסבא ביקש להימנע מהזמנת אורחים שאינם בני משפחה קרובים לארוחת יום ההולדת ובמקום זאת לצרף אותם מאוחר יותר לברביקיו.
"אמא, אבא… תכירו את החבר שלי".
איך נמנעים מכל כך הרבה חצים צולבים? כפי שהסביר פרופסור קלג, המטרה היא להעלות את הסיכויים לקבלה על ידי האחר, ויש כמה דרכים להגיע לכך. בתשובה למכתב של הצעירה, מפרטת הוד כמה טכניקות שיכולות לסייע. ראשית, היא מציעה ליצור תקשורת פתוחה לגבי הסיטואציה. "עלייך להביע את הרצונות שלך ולתקשר את הצרכים והגבולות", היא כותבת. שיחה קצרה עם החבר יכולה להפיג כמה מהחששות ולכל הפחות לסייע לתמרן את הסיטואציה בצורה מושכלת. שנית, הוד מסבירה כיצד שימוש במתווכים יכול לנטרל חלק מהמבוכה. "בחרי את קרוב המשפחה המועדף עלייך ובקשי עזרה", היא מציעה לצעירה. "אדם שידע לזהות מתי את במצוקה ויתערב עם כמה שאלות כדי לרכך את המבוכה". טכניקה נוספת היא הימנעות מעיסוק אובססיבי בפוטנציאל השלילי של הסיטואציה. שקיעה בהרהורים על כל תרחיש שיכול להשתבש לא רק שלא תרכך את הסיטואציה, היא אף תתיש אותנו. בנוסף, מסבירה הוד, זה גם עלול להפריע לנו לראות "שיש בדיוק אותו סיכוי שהתוצאה תהיה חיובית". במילים אחרות, לעתים הפיל שבחדר עשוי להתברר כעכבר.
על אף שהמקרה של אותה נערה הוא ספציפי, זהו מקרה בוחן שמלמד אותנו כי ההתמודדות לחלוטין אפשרית ואף מספק טכניקות פשוטות שניתן ליישם במקרים רבים נוספים. מחקרו של פרופסור קלג חושף גורמים נוספים שמסייעים להתמודד עם מבוכה חברתית. במהלך הניסוי הוא גילה כי רמת המבוכה החברתית צנחה כאשר אנשים חלקו תחומי עניין משותפים או כשעזרו אחד לשני. כמו כן, גישה חיובית של אדם אחד לאחר ושימוש בהומור עזרו לנטרל את תחושת המבוכה, במיוחד כשההומור עסק בסיטואציה המביכה עצמה.
מבוכה משקפת תכונות אישיות חיוביות
הטכניקות לנטרול מבוכה חברתית עשויות להוריד אחוז מסוים מהתחושה הלא נעימה, אבל קשה להאמין שבכוחן להפיג אותה לחלוטין, ולכן עדיף – אם זה אפשרי – להימנע מהיקלעות לסיטואציה המביכה מלכתחילה, הלא כן? היינו חושבים כך, אבל מסתבר שזה לא ממש מדויק. מחקרים שונים הראו כי התמודדות עם מבוכה חברתית היא כישור חיוני שמשפיע על תחומים אחרים בחיינו. פסיכולוגים מאוניברסיטת בריגהאם יאנג ביוטה בדקו כיצד הימנעות מסיטואציות חברתיות מביכות משפיעה על צעירים. הם גילו כי כאשר סטודנטים מדירים עצמם כליל מאירועים חברתיים שבהם הם עלולים לחוש מבוכה, גובר הסיכוי שלהם לפתח דיכאון ואף להתדרדר לפשיעה.
הסיבה נעוצה ככל הנראה באופן שבו אנו תופסים את הסיטואציה. אם עבור אדם אחד מסיבה נחווית כאירוע כיפי ומהנה, הרי שעבור אחר היא עלולה להיות שדה מוקשים של אי קבלה חברתית. במקרים שבהם אנשים בוחרים להימנע מהתמודדות במקום להשתמש בטכניקות ריכוך, הם נדחקים עמוק יותר אל מעגל המבוכה כיוון שאין להם ניסיון בסיטואציות מורכבות. בסופו של דבר הם עלולים להיקלע לבידוד חברתי. עורך המחקר, פרופסור לארי נלסון, מסביר כי חופש הבחירה מאפשר לנו מוצא קל מסיטואציות מביכות, אבל דווקא צלילה לתוכן טומנת בחובה תועלת רבה יותר. "זה לא קונספט מסובך", הוא טוען. "תרגול מביא לשלמות. אם צעירים לא מציבים עצמם בסיטואציות לשיפור הכישורים החברתיים, זה רק יהפוך קשה יותר כשהם ינסו להצליח במקום העבודה או לפתח מערכות יחסים בינאישיות".
וזה לא מסתכם בכך. האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה מציגה פן חיובי נוסף של מעורבות בסיטואציות מביכות. קירסטן ווייר כותבת כי "מבוכה עשויה לתקן קשרים חברתיים ואף להדגיש תכונות אופי חיוביות". כך, למשל, ניסוי שנערך ב-2012 מצא כי אנשים שהפגינו מבוכה יותר בקלות נטו להיות יותר נדיבים. מחקר אחר מצא כי במקרים שאדם הפגין מבוכה לגבי הצלחה במבחן, אנשים אחרים הרגישו יותר נוח בקרבו, תפסו אותו כאמין יותר ונטו להתחבר אליו, לעומת אדם שהפגין גאווה בתוצאות שלו. ד"ר מתיו פיינברג, מי שערך את המחקר, טוען כי "מובן מאליו שאנשים לא נהנים לחוות מבוכה, אבל בתמונה החברתית הגדולה יותר יש לכך יתרונות". יותר מכך, ווייר מציגה ניסוי נוסף שבחן האם למבוכה שלנו יש בכלל אחיזה במציאות. במילים אחרות, האם הסביבה אכן לא מקבלת את נורמות ההתנהגות שלנו, או שלעתים אנו מחמירים עם עצמנו. התוצאות הראו באופן עקבי שאנשים שופטים אותנו בצורה הרבה יותר מתונה משנדמה לנו.
נראה כי חוקרים רבים מסכימים שלמבוכה יש תפקיד חשוב בחיינו. זוהי דרך לחדד וללטש את הכישורים החברתיים שלנו ולרוב, כשהיא מגיעה בצורה מתונה, היא משמשת כתרגול מבוקר ומבודד לקראת התמודדות עם מערכות חברתיות מורכבות באמת. שהרי אם נחשוב על זה, מרבית הסיטואציות המביכות שחווינו הפכו בסופו של דבר לסיפור משעשע שכיום אנו חולקים עם חברים. ואם לא, לפחות הן מהוות לקח ושיעור לאופן שבו היינו רוצים להתנהל. כי בסופו של דבר מבוכה אמנם מופעלת על ידי הצורך בקבלה, אבל היא נובעת מבפנים ולא תמיד משקפת נאמנה את התחושה של הסביבה שבה אנו שואפים לזכות בקבלה. המבוכה, אם כן, משקפת את רף ההתנהגות שאנו מצפים מעצמנו ובכך היא מסייעת לא רק להשתלב עם העולם החיצוני, אלא להבין טוב יותר את עולם הערכים הפנימי שלנו.
תמונת כותרת: Zastolskiy Victor / shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
4 סיבות מדוע כדאי לצאת ולפגוש אנשים מתרבויות שונות
ההרצאה השבועית של TED: מופנמים? מה זה אומר ומדוע יש לכם סיבה לחגוג
המתמטיקה של המזל – היכן נמצאת הזרימה החזקה ביותר של הזדמנויות?
עוד מרדיו מהות החיים:
