פרופסור לעסקים מסביר מהי אסטרטגיית שלוש הקופסאות
אורחים חשובים רבים הגיעו לטקס ההשבעה של נלסון מנדלה כנשיא דרום אפריקה ב-1994. לצד מנהיגים מארה"ב, מקובה, מהאו"ם ומשאר מדינות העולם היו גם כמה פרצופים פחות מוכרים. זאת אומרת, פחות מוכרים לציבור הרחב – מנדלה עצמו הכיר אותם היטב. היו אלה הסוהרים הלבנים ששמרו עליו ב-27 שנותיו בכלא.
בתודעה הכללית, הסיבות למאסר העולם שנגזר על מנדלה מעט מטושטשות. בשנת 1964 קבע בית המשפט בדרום אפריקה כי מנדלה יזם והוביל פעולות טרור רבות – ואכן סמל השלום היה בצעירותו מנהיג של ארגון גרילה. הוא ואנשיו השתמשו בפעולות אלימות בתוך המדינה ושיתפו פעולה עם ארגוני טרור מחוץ למדינה. צודק ככל שהיה מאבקם, אופיו האלים שונה בתכלית מהדימוי הציבורי של נלסון מנדלה המנהיג. מה בעצם קרה שם, כיצד הפך מראש מחתרת אלימה לאייקון של זכויות אדם וצדק?
פרופסור ויג'אי גובינדרג'ן מדארמות' קולג' מאמין שהסיבה לטרנספורמציה שהצליח מנדלה לעבור טמונה במה שהוא מכנה 'אסטרטגיית שלוש הקופסאות'. במאמר ב-Harvard Business Review הוא מפרט את עקרונות הגישה, ממחיש את יעילותה באמצעות סיפורו של מנדלה, ומגלה כיצד היא ניתנת ליישום גם בהחלטות וסיטואציות בחיים האישיים.
ממורד למרפא האומה
תיאוריית שלושת הקופסאות פותחה במקור לצורך צמיחה עסקית. הקופסה הראשונה מייצגת את הביצועים העסקיים הנוכחיים, קופסה מספר שתיים מייצגת זיכרון סלקטיבי של העבר, והקופסה השלישית מייצגת את יצירת העתיד. העיקרון פשוט: "נהלו בהצלחה את שלוש קופסאות הזמן של העבר, ההווה והעתיד – ותשגשגו", מסביר גובינדרג'ן. לשיטתו, ניהול נכון של הזמנים מתחיל בהערכת מצב נוכחית, היכן העסק עומד כרגע. לאחר מכן אנו מביטים אחורה ובוחרים בפינצטה את מה שאנו רוצים לקחת הלאה. את כל מה שאינו רלוונטי ואינו בונה, אנו משאירים מאחור. בשלב הבא אנו משתמשים במה שלקחנו מהעבר, מיישמים אותו על ההווה ובונים את העסק לפי מטרותינו.
בשונה מתיאוריות עסקיות רבות, העקרונות הללו פשוטים מספיק בכדי שניתן יהיה ליישם אותם גם בחיים האישיים. הטרנספורמציה של נלסון מנדלה היא הוכחה להצלחתם ולמרחק שנקודת המבט הזו יכולה לקחת אותנו. גובינדרג'ן מספר כי מנדלה היה נוהג לשוחח רבות עם עמיתיו האסירים על הכיוון שאליו תלך המדינה. השיחות הללו גרמו לו להבין כי "עתידה של המדינה לא יכול להיבנות על כעס והטחת האשמות – לא משנה כמה מוצדקות הן. במקום, הוא צריך להיבנות על מחילה ופיוס". במשפט בודד זה באות לידי ביטוי כל שלוש הקופסאות. השיחות של מנדלה עם האסירים היו בגדר הערכת מצב. הוא ניסה להבין איפה עומדת המדינה כרגע ומהם הלכי הרוחות. מתוך תובנות אלה הוא גזר את העתיד שאליו צריך ללכת. והדרך היחידה לעבור מנקודת הזמן הנוכחית אל העתיד שראה בעיני רוחו, הייתה להניח חלקים מסוימים בעבר, או במילים של גובינדרג'ן, לבצע "זיכרון סלקטיבי של העבר".
כוחות מהעבר פועלים על כיוון התאוצה שלנו.
"אילו מנדלה היה ממשיך להגדיר עצמו כאיש מחתרת… הוא לעולם לא היה מצליח לדמיין – קל וחומר לבצע – את הטרנספורמציה האישית שעזרה לשנות מדינה שלמה", מסביר גובינדרג'ן. לכל אחד מאתנו יש 'משטר אפרטהייד' פרטי משלו בהיסטוריה. חלק חוו אובדן בגיל צעיר, אחרים היו בעלי דימוי עצמי נמוך, אנשים מסוימים גדלו בבדידות – ולאחרים הייתה מערכת יחסים מאוד מורכבת עם ההורים. זה, אגב, לא חייב להיות רק בגיל צעיר – החיים מזמנים לנו אתגרים עצומים בכל גיל. אנחנו תמיד נמצאים במשחק עם שלושת הזמנים: איפה אנחנו עכשיו, לאן אנו רוצים ללכת וכיצד העבר מכוון אותנו לשם.
אם נעבור רגע לעולם הפיזיקה, התקדמות החיים שלנו משולה לתנועה של גוף במרחב: הוא מאיץ בכיוון מסוים, אבל בהשפעת כוחות שונים שהופעלו עליו בעבר. אם זרקנו כדור, למשל, האנרגיה של היד תקבע כמה מהר הוא יעוף, לאיזה כיוון וכמה רחוק הוא יגיע. אבל נניח שהכדור פגע בדרך בעץ, זווית התעופה שלו יכולה להשתנות וכך גם המהירות והמרחק. לצערם של כדורים, הם נתונים לכוחות הפיזיקה בצורה אבסולוטית. אנחנו, בשונה מכך, יכולים לשחק ולתמרן את הכוחות שפועלים עלינו. כך למשל, אם פגענו בעץ אנו יכולים לבחור אם המגע הזה יעצור אותנו או שמא דווקא ישמש כמקפצה. אם שינינו זווית, אנו יכולים לבחור אם היא תהיה כלפי מעלה או כלפי מטה. על ידי זיכרון סלקטיבי אנו מסוגלים לכופף את חוקי הפיזיקה ולקבוע את העתיד.
לא לוותר על זהות הליבה
העץ של מנדלה הגיע בדמות מאסר עולם, אבל במקום לקפוץ אחורה או ליפול למטה, הוא בחר שהכדור יעוף במסלול כלפי מעלה ועשה זאת על ידי ביטול כוחו ההיסטורי של הסכסוך. במהותם, חוקי הפיזיקה הללו עוסקים בשינוי, וגובינדרג'ן מאמין כי "הדרך שבה אנשים מגיבים לשינוי מגדירה את גורלם". פלוני יכול לשקול בקור רוח את עברו ולהחליט: "הזיכרונות והאירועים הללו לא משרתים את הכיוון שאליו אני מעוניין ללכת. אין לי צורך בהם ולכן אני מוותר עליהם". השינוי, בין אם הוא חל בעבר, מתרחש בהווה או יגיע בעתיד, דורש מאתנו לבצע התאמות. בכוחנו לנקות את תרמיל המסע, להסיר משקל עודף שמעכב אותנו ולקחת רק את הציוד שיועיל לנו. ומה שאנו בוחרים לקחת אתנו הוא נקודה חשובה שגובינדרג'ן בחר להתעכב עליה.
הוא מספר כי במהלך הקריירה קיבל הצעות עבודה מאוד מפתות, לא רק מבחינה כלכלית, אלא גם ברמת האתגר, העניין והפיתוח האישי שהיו כרוכים בהן. אסטרטגיית שלוש הקופסאות סייעה לו לקבל את ההחלטות שהכי הלמו את שאיפותיו. למשל, כאשר חברה גדולה ביקשה שישמש יועץ יזמות למשך שנתיים, הוא בחר לקבל את האתגר מכיוון שהייתה זו הזדמנות לבחון את התיאוריות שלו הלכה למעשה. שכן עד אותה נקודה הוא היה מרוכז באקדמיה. ואולם, במקרה אחר הוצעה לו עבודה כאסטרטג ראשי בתאגיד בינלאומי. כמובן שגם כאן היה מדובר בהצעה קורצת, אך היא הייתה כרוכה בעזיבת האקדמיה. להצעה זו סירב. גובינדרג'ן מסביר את ההיגיון שמאחורי הבחירה הזו: "העבודה של קופסה שתיים על זיכרון סלקטיבי נוגעת בצורה שווה גם במה כן לזכור… במקרה שלי, זהות הליבה היא חיי כפרופסור".
הדוגמאות הללו מלמדות שניהול הקופסאות מצריך מחשבה עמוקה. כדי להתקדם בכיוון הרצוי עלינו להכיר היטב את ההיסטוריה שלנו, להביט עליה בלי פחד ומתוך כנות עצמית. כך נוכל באמת להבין האם ואילו זיכרונות יכולים להפריע במשימה ואילו מקרים יכולים לשמש כזריקת אנרגיה. לא כל פרויקט מתאים לכל אדם והשינוי לא צריך להיות כרוך במחיקת זהות. אבל בהחלט ניתן ורצוי לבצע עריכות קטנות פה ושם, כדי להביא את התמונה הסופית כמה שיותר קרוב לנוף שאנו מדמיינים בעיני רוחנו.
תמונת כותרת: Evan McCaffrey / Shutterstock.com.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
מהי הנקודה שבה הביטחון העצמי שלנו מתחיל לשגשג?
האם כל הזמן הזה שאלנו את עצמנו את השאלה הלא נכונה לגבי אושר?
ההרצאה השבועית של TED: ההרים נראים גדולים יותר מרחוק – הישראלי שהקיף את העולם
עוד מרדיו מהות החיים:
