פסיכולוגים מנסים להסביר את מהותה של התנהגות אלטרואיסטית
מנקודת מבט הישרדותית אבסולוטית, פעולות שאנו מבצעים עבור הזולת ללא תמורה הן כשל לוגי. עצירה באישון לילה גשום כדי לסייע לאדם זר להחליף גלגל עלולה לעלות לנו בצינון, בתאונה, בעיכוב של מטרותינו האישיות וכן הלאה. ובכל זאת, פעולות כאלו מתרחשות על בסיס יומי מסביב לעולם. מה גורם לנו לעזור לבני אדם אחרים, לבעלי חיים ואפילו לצמחים, גם כשזה קורה על חשבון טובתנו האישית? מדוע התפתחה התנהגות זו, מה היא משרתת והאם היא יכולה באמת להיות חפה מכל אינטרס אישי?
בעולם הערכים היהודי המושג המקביל לאלטרואיזם הוא אהבת חינם. הוא מיוחס לאדמו"ר מוויזניץ, הרב ישראל הגר, שאמר פעם "מוטב שאכשל מאה פעמים באהבת ישראל חינם, מאשר פעם אחת בשנאת ישראל חינם". ואולם, סביר להניח כי מי שהפך את המושג לשגור בתרבות הישראלית הוא הרב קוק, שהשתמש בו בספר אורות הקודש (1950): "ואם נחרבנו ונחרב העולם עמנו על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות והעולם עמנו ייבנה על ידי אהבת חינם". אהבת חינם היא אמנם נושא רגיש באתוס היהודי, אך עדיין מדובר בערך אוניברסלי, התנהגות שאופיינית למין האנושי בכלל.
אהבת חינם ביסודה היא הבחירה כיצד לפעול בסיטואציות שהחיים מזמנים לנו. מערכות השיקולים שלנו מסועפות ומסובכות בנוגע להחלטות, כיוון שהמוח האנושי הוא המורכב ביותר. אצל האדם מעורבים רגש, ערכים, פרקטיקה, וגורמים נוספים שלא תמיד מיושרים בקו אחד. פעמים רבות זה יוצר אצלנו קונפליקט, כמו בשאלה האם אנו עוצרים את המכונית, עוזבים את החמימות שלה, מעכבים את ארוחת הערב ומסייעים לאדם אחר, שנראה אומלל לחלוטין, להחליף את הגלגל ברכבו.
לשמור על השושלת הגנטית ולווסת התנהגות חברתית
במקרים רבים אנו יודעים מה נכון, אבל כשפסיכולוגים מנסים להתחקות אחר דפוסי ההתנהגות של האדם, הם מגלים כי לעתים ישנו פער בין אופן הפעולה הטבעי של המוח ובין המוסר והערכים שלנו – מה שאנו תופסים כדבר הטוב והצודק. כאמור, האדם שואף למקסם את טובתו האישית ופעמים רבות יעשה זאת גם על חשבון האחר. באילו מקרים בכל זאת נוטים בני אדם לעזור לאחרים על חשבון טובתם האישית, ואולי בכלל מדובר בנטייה של אינדיבידואלים ולא בדפוס כללי? חוקרים פיתחו ארבע תיאוריות עיקריות שמסבירות התנהגות פרו-חברתית ומסייעות להבין כיצד ניתן לאמץ אותה לחיים.
אחד ההסברים לעזרה לאחרים עד כדי סיכון עצמי הוא העדפת קרובים. לא מדובר באלטרואיזם אלא במנגנון הישרדותי שנועד להבטיח את המשכיות הגנים. כל יצור שואף לשמר את השושלת הגנטית שלו וילך רחוק כדי לעשות זאת. מהסיבה הזו לא נדיר לראות לביאה מסתערת על חבורת צבועים שרק מתקרבים למסתור הגורים, למרות שהיא עלולה להיפגע תוך כדי הגנה עליהם. נטלי בויד, דוקטורנטית לפסיכולוגיה, מסבירה באתר Study כי "אנשים חשים צורך לגונן על הקרובים להם… ככל שהקרבה יותר הדוקה, גדלה תחושת הגוננות". במילים אחרות, ככל שאנו חולקים יותר DNA עם אדם מסוים, תגבר השאיפה שלנו לעזור לו – במטרה לשמר את הקו הגנטי שלנו. הקונספט של משפחה, שבט ולאום מבוססים בין היתר על תיאוריה אבולוציונית זו.
אם כך, מה גורם לנו לסייע לתייר אבוד בעיר שאין לו מושג מה לעשות עם עצמו? לא מעטים המקרים שבהם אנשים יצאו מגדרם כדי לעזור לתייר במצוקה, גם אם זה דרש מהם לסטות מסדר יומם ומיעדם, להתגבר על פערי שפה ואף להוציא מכספם. הסבר מקובל לעזרה לאחרים הוא החוזה החברתי. אולי המניע הפעם לא נשמע אנוכי כמו זה של העדפת קרובים, אבל גם כאן מדובר במנגנון שנועד להבטיח את טובתנו, אם כי בדרך עקיפה בהרבה. החוזה החברתי הוא למעשה מעין חישוב כלכלי בבחינת "שלח לחמך". כולנו אוהבים לקבל דברים בחינם, אבל כדי שזה יקרה, צריך שמישהו יהיה מוכן לתת בחינם. ולכן, כמוסכמה חברתית קיימת נטייה לקחת אחריות ולעזור – מעין הסכם לא כתוב שמועיל לכל הצדדים. היום אני עוזר מתוך ידיעה שמחר מישהו יעזור לי.
"אתה תגרד את הגב שלי – ואני אגרד את שלך".
במקביל לשימור השושלת הגנטית ולחוזה החברתי, קיים גם פן יותר אינדיבידואלי לאהבת חינם. לפעמים זו פשוט תכונת אופי, כפי שגילה מחקר שנערך באוניברסיטת אייווה. החוקרים ערכו כמה ניסויים כדי להבין אילו קווי אישיות קשורים להתנהגות פרו-חברתית וגילו כי אחד המנבאים הטובים הוא מידת נועם ההליכות שלנו. זוהי אחת מחמש התכונות הגדולות, מדד פסיכולוגי שנחשב למהימן מאוד בחיזוי תופעות התנהגותיות. תכונה זו מאופיינת בצניעות, ידידותיות, נטייה לחמלה ושיתוף פעולה. על פי תוצאות המחקר, אנשים שמדורגים גבוה בסולם נועם ההליכות יהיו בעלי נטייה גבוהה לעזור לאנשים אחרים ולהפגין התנהגות אלטרואיסטית. צוות בינלאומי מהאוניברסיטה העברית, מקיימברידג' ומאוניברסיטת וויסקונסין בחן התנהגות אלטרואיסטית בקרב תאומים ומצא כי לגנטיקה יש השפעה רבה בקביעת תכונות האופי שקשורות לנטייה לעזור ולחלוק.
התיאוריה הרביעית מניחה זכוכית מגדלת על אחת ההתנהגויות המאפיינות את תכונות נועם ההליכות: אמפתיה. הפסיכיאטר ד"ר ניל ברטון מסביר ב- Psychology Today כי אמפתיה היא "היכולת של האדם לזהות, לחוש ולחלוק רגשות של אדם אחר". התנהגות אלטרואיסטית היא נגזרת של יכולת זו. אנשים שמסוגלים להתחבר באופן עמוק למצב הרגשי של אדם אחר ולראות את העולם מנקודת מבטו הם בעלי סיכוי גבוה יותר לעזור. נוירולוגים שחקרו התנהגות זו מצביעים על תפקידם של נוירוני-מראה בתהליך: תאי מוח שנדלקים כשאנו מבחינים בהתנהגות מסוימת אצל אדם אחר, אשר קיימת גם אצלנו. "הנוירונים משקפים את פעולות האחר, כך שהן הופכות להיות כמו שלנו", מסביר ברטון. "זה מאפשר לנו לפרש את הפעולות ולהסיק את האמונות, הכוונות, התשוקות והרגשות שמניעות אותן", הוא מוסיף. אצל אנשים שונים היכולת הזו מגיעה במינונים שונים. אבל מכיוון שחלק ניכר ממנה כרוך בפעילות עצבית, ניתן לתרגל ולחזק אותה בדיוק כפי שמאמנים את המוח במתמטיקה, בשפה נוספת או בנגינה.
האם בכלל אפשרי להעניק אהבה ללא תמורה?
אז מכל אלה נחשב לאהבת חינם? התנהגות פרו-חברתית היא תוצאה של כמה מנגנונים, ואחת הטענות היא שקיים בהם רכיב אנוכי. בתיאוריית העדפת הקרובים והחוזה החברתי ההיבט התועלתני שבעזרה לאחר בולט. אבל האם נכון הדבר גם כשזה נוגע לתכונות אישיות ולגנטיקה שלנו? אלטרואיזם הרי אמור להיות עזרה לאחר ללא כוונת רווח. ד"ר ברטון מסביר כי בכל פעולה של עזרה לאחר – ולא משנה אם היא נובעת מהרצון לשמר את הגנים או מיכולת עמוקה להתחבר לזולת – יש לנותן רווח קטן. לעתים הרווח הוא תופעת לוואי בלתי רצויה. למשל במקרה של אמפתיה, המוח משחרר כימיקלים שמשפרים את מצב הרוח כאשר אנו עוזרים לאחרים. פסיכולוגים מכנים זאת Helper's high.
כדי שאהבת חינם תהיה באמת חינם עלינו לבטל כל הרגשה חיובית שבמעשה, מה שכמובן בלתי אפשרי מבחינה מעשית ומהווה סתירה פנימית לרעיון העזרה עצמו. ולכן, מסביר ברטון, "לא יכול להיות מעשה אלטרואיסטי שלא מערב יסוד כלשהו של טובה אישית". מכיוון שכך, הוא מאמין שאין לפטור עזרה לזולת כאקט אנוכי. שולית ככל שתהיה, בצד ההתנהגות אלטרואיסטית תמיד תהיה תופעת לוואי חיובית לעוזר. השאלה המעניינת, אם כן, היא: אם יש בכך תועלת אישית מדוע שלא כל בני האדם יעזרו תמיד אחד לשני ויפגינו התנהגות חיובית? הרי המציאות מוכיחה שזה לא תמיד קורה.
נראה כי בסופו של דבר מה שמכריע את הכף זו בחירה. פסיכולוגיה היא לא פיזיקה: היא יכולה ללמד אותנו על דפוסים ונטיות ולא על אמיתות מוחלטות. כדי שנפעל במציאות באופן מסוים, עלינו לבחור לעשות זאת, והבחירה מתאפשרת רק כשעומדות בפנינו אפשרויות. אז נכון, לאנשים מסוימים יהיה יותר קל לקבל החלטה לפעול בצורה אלטרואיסטית בגלל אי אילו תכונות אישיות. אבל מרגע שמוצגת לנו האפשרות, אין שום מניעה לבחור באהבת חינם. הרווח האישי שנמצא בצד אלטרואיזם אולי נועד לסמן לנו את הפוטנציאל שגלום באפשרות ואת השתייכות ההתנהגות לצד החיובי של המפה המוסרית. אחרי הכול, אם אנו יודעים שאלטרואיזם הוא ברירה, אנו יכולים לשאוף לשם ולעשות צעדים כדי לתרגל זאת. כמו שעם החיוך בא מצב הרוח הטוב, עם העזרה לזולת באה אהבת החינם.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
ההוכחה המדעית לכך שהאדם הוא יצור טוב מטבעו
ההרצאה השבועית של TED: איך להפוך לאנשים נדיבים יותר?
13 ציטוטים שמזכירים לנו את החשיבות של עשיית טוב ונתינה
עוד מרדיו מהות החיים:
