ביולוג מסביר כיצד ערים יוצרות סוגים חדשים של בעלי חיים
בהזדמנות הקרובה גשו לפארק ילוסטון שבאמריקה והביטו בזאב האפור האצילי והפראי. לאחר מכן סעו דרומה למקסיקו ובקרו את כלב הצ'יוואווה הקטנטן. קשה להאמין ששני היצורים הכה שונים למראה הם קרובי משפחה. לגלגלי האבולוציה נדרשו כ-30 אלף שנה כדי ליצור את כלבי הבית, וזה עוד בהתערבות מלאכותית של האדם. והזאבים? הם נותרו כמעט ללא שינוי לכל אורך התקופה הזו.
הסיפור המשפחתי של הזאבים והכלבים הוא דוגמה מצוינת לאופן שבו פועלים גלגלי האבולוציה. מסתבר כי בעלי החיים ויצורים אחרים מתפתחים לא על פי קצב טבעי כלשהו, אלא על פי קצב השינויים בסביבתם. ככל שהשינוי מהיר ודרסטי יותר – כפי שקורה בעיקר בערים הגדולות – נאלצים היצורים החיים להסתגל ולהתאים עצמם לתנאים החדשים ולהפוך לבעלי חיים מסוג אחר. השינוי הוא אבי החידוש והצמיחה. כלבים וחיות מבויתות אחרות מלמדים כי בקרבת האדם השינויים הם מטאוריים במונחים אבולוציוניים. אבל בעלי חיים יכולים להישאר פראיים ועדיין להיות מושפעים מהאדם.
אם שלושים אלף שנים נראות תקופה קצרה יחסית לשינוי כה מהותי, הרי שכיום תתי מינים של בעלי חיים אורבניים מתפתחים בפרקי זמן של מאה-מאתיים שנה, כפי שמגלה הביולוג האבולוציוני מנו שחילטהאוזן במאמר ב-New York Times. המדען תושב אמסטרדם אומר כי "במשך תקופה ארוכה ביולוגים חשבו שאבולוציה היא תהליך מאוד מאוד איטי, איטי מכדי להבחין בו במהלך חיי אדם. אבל לאחרונה התחלנו להבין כי אבולוציה מתרחשת ממש מהר". הכול תלוי בתנאים הסביבתיים. תהליך העיור המואץ שינה מהיסוד שטחים ניכרים שהיו בעבר פראיים או כפריים. בעלי החיים שחיו באזורים אלה והסתגלו, חוו אבולוציית בזק.
המונח "ג'ונגל הבטון" מעולם לא היה מוחשי יותר
פרופסור שחילטהאוזן מפרט את התנאים הסביבתיים החדשים שמעצבים את האבולוציה. בלב העיר, למשל, הטמפרטורה יכולה להיות גבוהה ב-10 מעלות מזו שבפרברים. התחבורה מייצרת רעשי רקע כמעט בלתי פוסקים לאורך כל שעות היממה. ענני ערפיח אופפים את העיר וזיהומים מסוגים שונים פוגעים באוויר, במים ובקרקע. הבנייה מציבה מכשולי תנועה – לעתים בלתי עבירים. מקורות המזון העיקריים הם אנושיים ומעובדים ולכך מצטרפת העובדה שהאדם מביא עמו בעלי חיים וצמחים שלעתים נחשבים למינים פולשים.
עם כל זה צריכים בעלי החיים להתמודד ולהתאים את עצמם למצב החדש. שחילטהאוזן מספר שאחד מבעלי החיים שהצליח בכך, ועוד במהירות מעוררת התפעלות, הוא השחרור – ציפור שיר ממשפחת הקיכליים. בראשית המאה ה-19 החל העוף הקטן שאכלס את יערות אירופה לדור בכפיפה אחת עם האדם. כמאתיים שנים מאוחר יותר, הציפורים שחיות בעיר כבר שונות למדי מבנות הדודה של היער. לשחרורים האורבניים "יש מקורים חזקים יותר, הם שרים בטון גבוה יותר, בעלי נטייה נמוכה לנדידה ויש להם אופי פחות חרדתי", מסביר שחילטהאוזן. נתונים אלו מותאמים לחיים בעיר: הצליל הגבוה נועד להתגבר על רעש המכוניות, הנטייה לנדידה ירדה כיוון שבעיר לכל אורך השנה יש מזון וטמפרטורות נוחות, ועובדת היעדרם של טורפים הובילה לירידת מפלס החרדה של הציפורים. הוא מוסיף כי "לרבים מההבדלים הללו אחראים הגנים. ה-DNA של הציפורים אחרי מאתיים שנה ופחות של הסתגלות התרחק מזה של אבותיהן הכפריים".
חיי העיר של ציפורים בישראל מתועדים בסרטון של צלם הטבע אייל ברטוב. תנשמות ובזים מצויים הם עופות דורסים פראיים שניזונים מציד, ונראה כי העיר אינה מתאימה לסגנון החיים הזה. ואולם, זוגות רבים של שני עופות אלה בחרו לקנן דווקא באזורים אורבניים. מדענים כמו ד"ר מוטי צ'רטר מאוניברסיטת תל אביב חוקרים את האבולוציה של התנשמות והבזים ביחס לבתי הגידול החדשים שלהם, כמו גם את מערכת יחסי הגומלין שלהם עם האדם.
החזק שורד?
למרות המצב החדש של הבזים והתנשמות, שחילטהאוזן מאמין שהשינוי שחל בהם אינו דרמטי כמו זה שחל בשחרורים ובמינים נוספים. הוא מספר על עכברים לבני רגליים שננטשו בפארקים בעיר ניו יורק. עם הזמן התרחבה העיר ואוכלוסיית העכברים נפרדה לכיסים מבודדים של פארקים. כל אוכלוסייה כזו פיתחה "טביעת אצבע ייחודית לפארק": בפארק אחד נמצאו עכברים עם גן בעל עמידות למתכות כבדות, ככל הנראה בגלל זיהום עופרת בקרקע. בפארק אחר לעכברים הייתה חסינות גנטית למחלות, ככל הנראה מכיוון שבאזורים צפופים יותר יש סיכוי גבוה להתפרצות מגפות.
בעיר מונפלייה שבדרום צרפת גילה מדען כיצד צמח מסוים החל לייצר זרעים המותאמים לאזור המחייה שלו. בטבע הצמח מייצר שני סוגי זרעים: האחד הוא זרעים כבדים שמיועדים ליפול סמוך לצמח ולהתרבות באופן מקומי, והשני הוא זרעים קלים הנישאים ברוח ומיועדים להפיץ את הצמח באזורים רחוקים. מכיוון שבעיר הצמח חי בחלקות אדמה קטנות למדי במדרכות, הוא החל לייצר פחות ופחות זרעים קלים. הרוח כבר אינה כלי יעיל לפיזור, כיוון שהזרעים לבטח ינחתו על בטון או אספלט, ולכן הגרסה העירונית של הצמח התמקדה בפיזור מקומי, והגנטיקה שלו השתנתה על ידי מתן עדיפות לצמחים שמסוגלים לייצר יותר זרעים כבדים.
האבולוציה מתרחשת גם בצורה מורכבת יותר, כמו במקרה של העכבישים בווינה שפיתחו הרגל לטוות קורים סמוך לתאורת רחוב, ובעקבותיהם החלו סוגים של עשים לפתח התנגדות למשיכה לאור. כלומר, השינויים יוצרים מערכת אקולוגית על כללי משחק חדשים, ובעלי החיים – המושפעים מהסביבה – משפיעים גם אחד על השני. "עם התרחבות הסביבה העירונית בכל העולם, חיי הבר והביולוגיים כאחד מתחילים להתייחס לעיר כאל מערכת אקולוגית אמיתית", אומר שחילטהאוזן. "צורות חיים חדשות לגמרי מתפתחות מתחת לאפנו". הוא מוסיף כי ביולוגים החלו "מחליפים את ציוד המסעות בכרטיסים לרכבת התחתית". על פי תחזיתו של פרופסור שחילטהאוזן, ככל שתתגבר הגלובליזציה ותתרחב תנועת בני האדם, כן יגדל קצב והיקף השינויים. בעלי החיים יעמדו בפני תנאים הולכים ומשתנים, יתאימו את עצמם וייצרו גרסאות חדשות של עצמם.
ככל שהתהליך מואץ אור הזרקורים מופנה לשאלות על עתיד הטבע והאימפקט האנושי עליו: דיונים מוסריים בדבר ההחלטות שאנו מקבלים לגבי הסביבה לא יורדים מסדר היום; טביעת האצבע האנושית נלקחת כשיקול כמעט בכל אספקט של תכנון אורבני ופיתוח תשתיות; גופים רבים מנסים למצוא דרכים לשלב את חיי העיר עם הסביבה הטבעית. ואף על פי כן, נראה כי הטבע זריז מהאדם ולוקח את האחריות על התאמת היצורים החיים לתנאים המשתנים במהירות.
לצד זאת אבולוציית הבזק לא פוסחת גם עלינו, אם כי לעתים קשה לנו להבחין בכך. שינויים משפיעים על האדם באותה מידה שהם משפיעים על הטבע, ראשית מפני שהאדם הוא חלק מהטבע. שנית, מפני שאבולוציה היא תוצאה של שינויים סביבתיים – גירוי ותגובה – והאדם כפוף למנגנון הזה הן בגוף, הן במחשבה והן בנפש. מה שנכון לגבי גובה הצליל של שירת הציפורים ביחס לרעש המכוניות – יפה לכל תחום בחיינו. צ'ארלס דרווין אמר כי "זה לא החזק ביותר ששורד, גם לא האינטליגנטי ביותר. שורד הוא מי שיודע להתאים את עצמו לשינויים בצורה הטובה ביותר".
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
מקור משותף? נמצאו ראיות הקושרות את ציוץ הציפורים לשפה האנושית
ההרצאה השבועית של TED: שיעור לחיים מהזאבים של פארק ילוסטון
האם ייתכן שהסביבה הטכנולוגית גורמת לשינויים אבולוציוניים במוח?
עוד מרדיו מהות החיים:
