איך שמירה על העצמיות שלנו מתיישבת עם הקווים המשותפים לכלל המין האנושי
כיצד נראים בני האדם מנקודת מבטו של פרופסור לפסיכולוגיה? חוקרים מהתחום – בשאיפתם להגיע למסקנות כלליות על הטבע האנושי – מגדירים דפוסים, מקטלגים ובונים מסגרות שדרכן ניתן לעמוד על טיבו של האדם. מי שמילא בעבר שאלון תכונות אישיות עשוי היה לקבל את התחושה שהפסיכולוגיה רואה באדם אוסף של מדדים שייחודו בא לידי ביטוי רק בצירופים שונים של התכונות המשותפות לשאר בני האדם.
למעשה, אחד הכלים הנפוצים בשימוש פסיכולוגים בוחן את האישיות שלנו על פי חמש תכונות בלבד: פתיחות לחוויות, מוכוונות, מוחצנות, נועם הליכות ונוירוטיות. השאלון מכונה, כמה מפתיע, 'חמש הגדולות'. לפי שאלון זה, כל אדם נמצא בנקודה מסוימת על הקשת בכל אחת מהתכונות, ואישיותו נמדדת על פי שקלול הציונים. אך האם זה הכול? האם חמש תכונות בלבד מגדירות כל אחד ממיליארדי האינדיבידואלים שהלכו, מהלכים ועוד צפויים להלך על פני כדור הארץ?
אכן, חקר המורכבות האישית של כל אדם הוא משימה בלתי אפשרית בעליל בכלים הטכנולוגיים שעומדים לרשותנו כיום. יחד עם זאת, ניתן לעשות שימוש יצירתי בתכונות המשותפות למין האנושי כדי להבין את הפסיכולוגיה האישית של כל אדם. לפרופסור בריאן ליטל מאוניברסיטת קיימברידג' יש מספיק ניסיון בתחום כדי לתמרן בין הדפוסים הפסיכולוגיים הכללים ובין מה שהופך אותנו למיוחדים. הוא לוקח את מדד המופנמות-מוחצנות כמקרה בוחן, ומסביר – עם חוש הומור מפתיע – באילו מקרים בחיינו משגשגת האינדיבידואליות, מתעלה מעל המכנה המשותף ויוצרת את האישיות האותנטית שמייחדת כל אחד מאתנו.
אותו דבר, אך שונים לגמרי
פרופסור בריאן ליטל מגיע מתחום שנקראה פסיכולוגיית אישיות, שדה מחקר שנועד להסביר את הדמיון בין בני אדם כמו גם את הייחוד שלהם. ליטל מבהיר במילותיו: "מה שאנחנו מנסים לעשות הוא להבין כיצד כל אחד מאתנו הוא, במובנים מסוימים, כמו כל האנשים האחרים, כמו כמה אנשים אחרים וכמו אף אחד אחר". העניין שלו באנשים הוא אבסולוטי. הוא טוען כי לאנשים שונים יש תפיסה עצמית לגבי מידת העניין שהם מעוררים בסביבה – בעוד אדם אחד יכול לחוש ממוצע ואפרורי, אחר יכול לחוש כמקור עניין בלתי נדלה. אך עבור ליטל, שני הקצוות הללו מעניינים באותה מידה, דווקא בגלל המנגנונים שגורמים להם לתפוס את עצמם כמשעממים או מרתקים. "זו דיאגנוזה עצמית של החדגוניות שלך שגורמת לי כפסיכולוג להיות ממש מוקסם ממך", הוא אומר.
ואכן, כשצוללים עמוק אל האישיות של בני אדם, מתגלים דברים מרתקים גם במקומות שעל פני השטח נראים שקטים. אחת התכונות שבהן ההבדלים בין הקצוות בולטים ומסקרנים היא מוחצנות-מופנמות. פרופסור ליטל משתמש במנעד הזה כדי להמחיש כיצד הדפוס הכללי שמאחד את בני האדם הוא גם הדרך שלהם להפגין ייחודיות. כדי לעשות זאת הוא מחלק את הטבע שלנו לשלושה סוגים. הראשון הוא הטבע הביוגני והוא מושפע ממכלול התהליכים הפיזיולוגיים בגופנו, החל מגנטיקה וכלה במערכת העצבים. הטבע השני הוא הסוציוגני והוא קשור להשפעות תרבותיות וחברתיות. השלישי הוא הטבע האידיוגני, כלומר מה שמייחד אותנו כאינדיבידואלים.
בין אם אתם נוטים למופנמות ובין אם למוחצנות, התכונה יכולה לבוא לידי ביטוי בכל אחד משלושת סוגי הטבע שלכם. קפאין הוא דוגמה לאופן שבו מופנמים ומוחצנים מגיבים שונה לאותן נסיבות בגלל הטבע הביוגני שלהם. "כאשר מוחצנים נכנסים למשרד בתשע בבוקר ואומרים: 'אני באמת צריך כוס קפה', הם לא צוחקים — הם באמת צריכים", מסביר ליטל. "המופנמים לא מצליחים באותה מידה, במיוחד אם המשימות שבהן הם עוסקים – והם כבר שתו קצת קפה – מואצות". גם הטבע הסוציוגני הוא זירה שבה השוני בולט. באירועים חברתיים מוחצנים יעדיפו לבלות בחברה וישגשגו לאור גירויים רבים. המופנמים, לעומת זאת, עשויים לחפש את הפינות השקטות יותר ולהפחית את מידת הגירוי. ליטל טוען כי זה עלול לצייר אותם כאנטי חברתיים, אבל זה לא בהכרח המצב. "זה יכול להיות שאתם מבינים שאתם מצליחים יותר כאשר יש לכם סיכוי להנמיך את רמת הגירוי", הוא פונה אל המופנמים באשר הם.
יש עוד מספר הבדלים דומיננטיים בין מופנמים למוחצנים, כפי שמפרט ליטל: ראשית, המגע החברתי שונה – בעוד שמופנמים מציגים גישה רשמית וקורקטית, למוחצנים קל יותר לגלוש ליחסים חבריים. גם בסקס נמצא הבדל, כאשר גברים ונשים מוחצנים נוטים לקיים יחסי מין בתדירות גבוהה יותר. בנוסף, מוחצנים יעדיפו לתקשר בצורה קונקרטית, פשוטה ובמובנים של שחור ולבן. מופנמים ייטו לדבר בצורה יותר מורכבת, מתוך הקשר רחב ומתוך שימוש במונחים מרככים.
ליטל מביא אנקדוטה אישית לגבי ההבדלים בתקשורת. הוא מספר על יועץ שסיפק לו ולעמית שלו שירותים. ליטל מספר על עמיתו ש"הוא האדם הכי מוחצן שתוכלו למצוא", בעוד שעל עצמו הוא מעיד "מופנם באופן חמור". היועץ שסייע להם בפרויקט גרם לנפילה והם נשאלו על ידי גורם שלישי מה דעתם עליו. הגורם השלישי שמע שתי גרסאות לתשובה. הראשונה בשפה מופנמת מאת ליטל: "ובכן, ליועץ אכן יש נטייה לפעמים להתנהג באופן שאחדים מאתנו עלולים לראות כמשהו יותר אסרטיבי ממה שנחוץ בדרך כלל". השנייה מאת העמית, בשפה מוחצנת: "זה מה שאמרתי: הוא אידיוט!"
מתי אנו יוצרים את המסלול האינדיבידואלי?
ההבדלים הללו בין מוחצנים למופנמים בטבע הביוגני והסוציוגני מהווים קווי אישיות קבוצתיים. כלומר, פסיכולוגים יכולים לומר במידה גבוהה של ודאות כי מרבית האנשים שקיבלו ציון גבוה במדד המוחצנות ייטו לדבר בצורה דומה, להתנהג באופן דומה בסיטואציות חברתיות ואף יהיו מושפעים ביולוגית בצורה דומה, מה שתקף גם לגבי מופנמים ולכל שאר חמש התכונות הגדולות. ליטל טוען כי חמש התכונות הן עניין חשוב שצריך להתייחס אליו, אבל שואל "האם זה כל מה שאנחנו? האם אנחנו רק אוסף של תכונות?" ועמדתו היא חד משמעית: "לא, אנחנו לא. זכרו, אתם כמו כמה בני אדם אחרים וכמו אף אחד אחר". אז איפה נכנסת האינדיבידואליות למשחק?
הדבר שמבדיל בין אנשים טמון, לשיטתו של פרופסור ליטל, במקרים שבהם אנו מחליטים – במודע או שלא – לחרוג מהתכונות המאפיינות אותנו בדרך כלל. הוא מעניק למקרים הללו את המונח "הפרויקטים האישיים". ליטל לא מדבר בהכרח על פרויקטים בקריירה, אם כי גם הם יכולים להיות מדד לאינדיבידואליות. בדברים אלו הוא מתייחס בעיקר לעשייה שלנו בחיים, לדברים שאנו משקיעים בהם את הזמן, המרץ והאנרגיה – מתוך אהבה ורצון. למשל, אתם "מאוד מנומסים", אך אם אדם יקר לכם מאושפז בבית החולים אתם עלולים "להתנהג באופן בלתי נעים על מנת לשבור את המחסומים של קהות מנהלית בבית החולים, כדי לקבל משהו עבור אמכם או ילדכם". כלומר, בדברים החשובים לנו, בפרויקטים האישיים – מוחצנים ייחבאו אל הכלים, אנשים מפוזרים יקפידו על דיוק, אנשים עם נטייה לדבוק במוכר יפתחו אופקים חדשים, ומופנמים יפגינו כישורים בין אישיים יוצאים מגדר הרגיל, בדיוק כפי שמציג ליטל בעמדו על בימת TED.
"התכונות החופשיות", כפי שליטל מכנה אותן, "מופיעות כשאנו מגלמים תפקיד במטרה לקדם מטרת ליבה בחיינו". כל אדם שיחשוב איפה הסיכוי שלו לחרוג מתכונות האופי העקביות גדול – יזהה מיד את העשייה החשובה בחייו. ולהיפך, אם נחשוב על הדברים שהכי חשובים לנו, לבטח נוכל לדמיין סיטואציה שבה אנו חורגים מהמצופה מאתנו – בין אם מהסביבה ובין אם מעצמנו. היחס שבין פריצת התכונות לבין הפרויקטים האישיים, מאפשר לנו להתבונן על עצמנו מכמה זוויות ולהכיר טוב יותר את מי שאנחנו. וזה נכון גם לגבי אחרים: "אל תשאלו אנשים איזה סוג אדם אתם; שאלו אותם – מהם הפרויקטים המשמעותיים בחייכם?", מסביר ליטל. כאדם מופנם, הוא מסביר כי פרויקט הליבה של חייו הוא ללמד ולכן הוא מסוגל לעמוד מול קהל, לדבר בצורה קולחת ולהצחיק את המאזינים. התשוקה ללימוד היא מה שמוציא אותו מהמסלול המשותף לשאר המופנמים ומאפשרת לו ליצור נתיב חדש ועצמאי.
ואולם, העלילה מתפתלת עוד קצת. מסתבר שהיציאה מהדמות הטבעית שלנו – אחרי הכול מדובר ברקע הנוירולוגי והחברתי שעיצבו אותנו – צריכה להיעשות במידה ולשרת מטרות חשובות באמת. צריכה להיות סיבה טובה שאדם המשגשג בגירויים נמוכים יעבור לגירויים גבוהים. "כאשר אנו פועלים ממושכות בצורה לא אופיינית, לפעמים אנחנו עלולים לגלות שאיננו דואגים לעצמנו", מסביר ליטל. ישנו קו גבול המבדיל בין חריגה מהדפוס לבין התחזות למה שאנו לא. נטישה ארוכה מדי של המקום הטבעי עשויה להיות בעלת השלכות פסיכולוגיות. ייתכן שאנו בוחרים לעשות זאת מתוך שאיפה לשנות משהו בחיים או להגביר היבט מסוים באישיות – וזה בסדר. אבל חשוב לדעת לקראת מה אנו הולכים ולבצע צעדים כאלה במודע. בכל מקרה אחר, נאמנות לעצמכם ו'חזרה הביתה' היא מצב ברירת המחדל המעניק איזון מנטלי אידיאלי.
אז מהו פרויקט הליבה שמעסיק אתכם כרגע? עבור מה הייתם שוברים דפוס ומתעלים מעל הנטייה הביולוגית-סוציולוגית שלכם? תשובות לשאלות אלה, הן לגביכם והן לגבי אחרים, יחשפו בפניכם רבדים עמוקים באישיות שלכם ושל הקרובים לכם. תוכלו לגלות את ההבדל בין להכיר מישהו ובין להתחבר אליו – את ההבדל בין להבין באנשים ובין להבין אנשים.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
ההרצאה השבועית של TED: מופנמים? מה זה אומר ומדוע יש לכם סיבה לחגוג
15 שנים של מחקר מגלות: אלו הן שתי השאלות שמכריעות רושם ראשוני
האם התואר שבחרתם מספר משהו על האישיות שלכם? מחקר חדש מגלה
עוד מרדיו מהות החיים:
