יש האומרים שכדי לעודד פתרון יצירתי לבעיה בתחום מסוים, אין כמו אדם מרקע אחר. כמו עצת זהב בנושא השלדה של האוטו דווקא מחבר רופא, כך חיפוש רעיונות יצירתיים במקומות מחוץ להקשר עשוי לפתוח פרספקטיבה חדשה ביחס לבעיות שלנו ומשם – גם נתיב מקורי לפתור אותן.
רבים מייחסים את האמירה "חוסר שפיות הוא לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות" לאלברט איינשטיין. אך האמת היא שהציטוט לקוח מספרה מוות פתאומי של פעילת זכויות האזרח ריטה מיי בראון, והוא מזכיר משהו יסודי בנוגע לחשיבה: אם ברצוננו לחשוב בצורה אחרת, עלינו בהכרח לשנות משהו בזווית שממנה אנחנו מביטים בדברים. כך למשל, כשנוסעים לעבודה באותו המסלול, עומדים באותם רמזורים וחולפים על פני אותן חנויות. לכן, כדי לראות נוף שונה אין ברירה אלא לקחת כמה פניות אחרות ולשמור על הלך רוח שמאפשר לנו לראות ולהרוויח את מה שהמסלול החדש מציע.
באופן דומה, מקומות שבהם אנחנו לא רגילים להסתובב יכולים להצית הרהורים פנימיים חדשים ומרעננים על עצמנו ועל החיים. מפעל גלידות יכול להתגלות כמופע מחול מעורר השראה, מרכז להצלת חיות בר יכול להציף בנו שאלות בנוגע ליכולת שלנו לקבל עזרה, וצפייה באיש מקצוע שמתמחה במלאכת יד (אפילו אם מדובר בביקור של שרברב) יכולה לגרום לנו לתהות לגבי מידת היכולת שלנו להסתדר על אי בודד. אספנו שבעה רעיונות למקומות ששיטוט בהם יכול לשקף לנו חוזקות שיש בנו ואתגרים שעימם אנחנו מתמודדים.
1. בית ספר תיכון – לתת למי שהיינו ללמד אותנו על מי שאנחנו
הראפר, השחקן והמפיק סקוט רמון סגורו מסקודי, הידוע גם בכינויו קיד קודי, חזר אל מסדרונות בית הספר התיכון שלו בשביל להעניק הרצאת TEDx לתלמידים הנוכחים. המפגש עם פנים מוכרות ונשכחות ועם המרחבים שפעם היו כל עולמו הציף בו תובנות בנוגע לדרך שעבר. הוא משחזר את כל הניסיונות הכושלים שחווה כתלמיד בתחומים שונים מאוד ממקצועו הנוכחי: "המוזיקה הייתה תוכנית ז' שלי", הוא אומר. "לפני זה ניסיתי כל מה שחשבתי שבאופן מסורתי ילד צעיר צריך לעשות". אך לצד זה הוא גם מבין שהיצירתיות שמאפיינת אותו היום בעולם הבידור הייתה שם כל הזמן ופשוט באה לידי ביטוי באופן שונה, כמו שרבוטים ייחודיים על דופן המחברות ומעמדו כליצן הכיתה.
שיטוט בבית הספר התיכון שבו למדנו יכול לשקף לנו כמה עברנו מהימים ההם. אנחנו עשויים למצוא את עצמנו תוהים: מה דחף אותנו למקום שבו אנחנו היום? אילו גישושים עברנו בדרך ועד כמה שונה או דומה מי שאנחנו היום במובן החברתי? האם מצאנו דמות חיובית במרחב הזה ובאיזה אופן היא השפיעה עלינו? ואילו אמירות או תובנות נשארו איתנו לאורך בגרותנו? שאלות כאלו ואחרות עשויות לצוף והתשובות שלהן, יהיו אשר יהיו, עשויות להוסיף רבדים לאופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו.
2. מפעל תעשייתי – מפגש לא שגרתי עם טכנולוגיה וידע
בזמן שהסיכויים לזכות ולראות חדר פאדג' שאליו זורם נהר שוקולד כמו במפעל של ווילי וונקה הם נמוכים – ביקור במפעל תעשייתי בהחלט יכול להפגיש אותנו עם מראות לא שגרתיים. כך למשל, סיור וירטואלי במפעל גלידות מגלה מחול רך, מדויק ומפתיע של תנועות מכונה, סנכרון בין קרטיבים וציפויים שנראה כמעט כאילו הופק באולפני דיסני. אנחנו עשויים לגלות שאם בוהים בערמות הקרמיות הצבעוניות הללו נוחתות על המגש מספיק פעמים, הן נראות כמו יצור שמתעורר לחיים. מפעל ייצור הצבעים Crayola, לעומת זאת, מציע מראות שונים בתכלית. כימאים ממוגנים מכף רגל ועד ראש, מכלי ענק השמורים בחשיכה וכמויות אדירות של אבקת פיגמנט. אופי העבודה גס וידני, והאווירה לוהטת ממכונות מסיביות וקודרת בהרבה מאשר במפעל הגלידות שקרירותו עוברת מבעד למסך.
בנוסף למראות ולמקצבים השונים שמעוררים תחושות ומחשבות, סיור (פיזי או וירטואלי) במפעל יכול לגרום לפיסות מידע מוזרות להישלף ולהפתיע אותנו יום אחד. כמו למשל העובדה שבתחילת הדרך שווקו הצבעים בשמונה גוונים שונים ואילו היום אנחנו נהנים מ-120 שכאלו, בנוסף לגרסה מט וגרסה מנצנצת של כולם. מחזות לא שגרתיים ואנקדוטות שעל פניו אינן קשורות לדבר מהיומיום שלנו נצרבים בתודעתנו ויכולים לקפוץ ולהפתיע אותנו בהקשר שאנחנו לא יכולים בכלל להעלות על דעתנו.
3. מקומות נטושים – חדר כושר לדמיון
מבנים נטושים הם כמו נסיעה אחורה בזמן. בכל מבנה עזוב מסתתר סיפור. חלק מהסיפורים נשתמרו, חלקם הפכו לאגדות אורבניות שנויות במחלוקות ואחרים נעלמו יחד עם שוכני המבנה. התערוכה נטוש, למשל, מציגה תצלומים של בתים שננטשו ואת החפצים הפזורים בתוכם, כפי שצולמו בסקוטלנד ובאירלנד. לכל מרחב נוספו נגיעות צבע מלאות חיים שכמו מחזירות את המרחב הישן אל ההווה, מבלי לאבד את העבר. קשתות צבע מאירות שרוססו מעל תנורי עץ ביתיים שנותרו חצובים בקירות המתפוררים, או פרחים שצוירו ברחבי חדר שינה שווילונותיו הקרועים עדיין מכסים את החלונות.
סדרת הצילומים של איקומי נאקאמורה שמופיעה בכתבה ב-BBC מציגה מבנים ציבוריים שאבד עליהם הכלח. עם המבנים שתיעדה נמנים פארק שעשועים ענק שנבנה בבאלי ונסגר תוך עשר שנים בלבד, מותיר אחריו שובל של אגדות אורבניות בנוגע לתניני הפארק שנשארו לשוטט במרחב; אתר נופש על חופי קרואטיה שמלחמת האזרחים ב-1991 גזרה את דינו; וכפר דייגים סיני שלמעט קומץ משפחות ננטש על ידי כל אוכלוסייתו, ובו הצמחייה מכסה את גגות הבתים, נראית כבולעת אותם.
בשיטוט בסביבה נטושה, אם נעצור וננסה לשמוע את הסיפור שנלחש מבין הסדקים, כל פינה יכולה להיות מקפצה לדמיון ומחשבה. מה היה מונח כאן? מי השתמש בו? מה קרה כאן לאחר שעות העבודה? למה ננטש המקום? מה היינו עושים אנחנו במקום אלו שחיו פה כשעוד התקיימו פה חיים? ומה היינו עושים עם המקום הזה עכשיו?
4. מרכז להצלת בעלי חיים – תהיות לגבי הסביבה הטבעית שלנו
בעלי חיים באופן טבעי מעוררים סקרנות, פליאה וחמלה – על אחת כמה וכמה כאלו שזקוקים לעזרה. כמעט בכל מדינה ישנם מרכזים להצלת חיות בר, כשמרבית דיירי המרכז הם בעלי חיים מהנוף המקומי שנקלעו לצרה. חלקם משוקמים וחוזרים אל הטבע אך חלקם נותרים במרכז לשארית חייהם כיוון שלא ישרדו בג'ונגל (או במדבר) שבחוץ. לעיתים מגיע דייר פתע, כמו למשל הטוקן שנראה בסיור הווירטואלי של המרכז להצלת חיות בר בקוסטה ריקה. הטוקן יובא מארץ אחרת כחיית מחמד ונעזב ללא כל יכולת לספק את התזונה הייחודית שלו מאזור מוצאו. מדריך הסיור מספר על ברווזים שהוחזקו בצורה בלתי חוקית כחיות בית וננטשו, על קופי שאגן שאחוז ההתחשמלות שלהם מכבלי חשמל חשופים הוא הגבוה באזור, ועל נקבת חוטמן שנפגעה מרכב ואיבדה את הראייה.
ביקור במרכז להצלת נשרים, צבי ים או קיפודים יכול לחשוף אותנו למאבקים שעימם מתמודדות החיות בארצנו. הוא יכול לעורר בנו שאלות בנוגע למה שמאפיין את הסביבה הטבעית שלנו. אנחנו עשויים לתהות מה מהווה סיכון עבורנו ומהם תהליכי השיקום שאנחנו עוברים? מהי רשת התמיכה שלנו והאם אנחנו נשענים עליה יותר מדי, האם יש מקומות בחיינו שבהם אנחנו יכולים לעזוב את בית החולים הווטרינרי ולצאת אל הטבע – אך נמנעים או דוחים את המהלך?
האוטוואן, כפר דייגים סיני שננטש על ידי בני האדם, אך לא על ידי הצמחייה המקומית. צילום: Joe Nafis / Shutterstock
5. ספרייה עתיקה – ספר אקראי הוא שער לעולם זר
כשאנחנו ניגשים אל הספרייה כדי לחפש חומר בנושא מסוים, אנחנו עתידים למצוא את אשר חיפשנו. אך מה אם אנחנו לא מחפשים כלום? שיטוט חסר מטרה בספריות ותיקות – כאלו שמכילות ספרים ישנים עבי כרס, אוספים ייחודיים או אפילו אגף מושקע במיוחד של ספרי ילדים קלאסיים – יכול להפוך ליציאה להרפתקה. כך למשל, סיור וירטואלי בספרייה של אוניברסיטת מגדלן באנגליה חושף ספרי אסטרולוגיה עתיקים, מאוירים להפליא, משנת 1540. באחד הספרים אפשר למצוא דיסקים מנייר המוצבים זה על גבי זה. כל תזוזה שלהם מחשבת ליקוי ירח עתידי או את מיקום הכוכבים ביחס לכדור הארץ בתאריך כלשהו עד לפני 7000 שנה.
בנוסף להיבט האינטלקטואלי, שיטוט פיזי בספרייה ישנה מעניק חוויה רב חושית. ריח הדפים הישנים, מגע הנייר שהשתנה עם השנים או השקט שמבליט רחשים קטנים כמו דפדוף, שינוי תנוחה בכיסא או לחישה. אפשר להעביר את האצבע על מדף הספרים ולעצור במקום אקראי, לשלוף את הספר ולגלות לתוך איזה עולם תוכן אנחנו מוזמנים להיכנס. אפשר להקשיב לרחשים שמסביב או להתבונן במבטם המרוכז של הסובבים ולנסות לנחש במה הם מתעמקים. במובן מסוים, ספרייה היא אוסף של נקודות מבט, ובכל פינה בה טמון פוטנציאל למחשבה חדשה.
6. סדנה למלאכת יד – כיצד היינו שורדים על אי בודד?
לא בכדי סרטונים של אומני עבודות-יד גורפים מיליוני תגובות ברשתות. הצפייה בהם מייצרת חוויית למידה מדומה – שהיא אומנם לא אפקטיבית במיוחד אבל בהחלט מעניקה סיפוק – ביחד עם עונג צרוף שנובע מהאסתטיקה של הפעולה. ביקור פיזי בסדנת אומן יכול להעניק לנו את כל אלו ואף להפתיע אותנו בפיסות מידע חדשות, במראות שלא העלינו על דעתנו ובמחשבות על עבודת כפיים. בסרטון של ITV News סוקרים מלאכות יד עתיקות: מהכנת מקטרות חמר, דרך בנייה בלבנים מבוץ ועד לנפחות. מרחבי העבודה מגוונים והכלים זרים שונים ומשונים. חלק מהתהליכים מצריכים מאמץ פיזי רב וחלקם מצריכים מוטוריקה עדינה של כירורג. ולעיתים קרובות מדובר באדם אחד שממונה על שני הסוגים.
התבוננות באדם שמשתמש בכישורים שאין בארגז הכלים שלנו יכולה להציף שאלות בנוגע ליכולות העבודה שלנו. עם אילו חומרים אנחנו יודעים לעבוד? כיצד היינו מסתדרים אם היינו נתקעים לבד על אי בודד? ועד כמה אנחנו מתורגלים בעבודה עם הידיים? שאלות כאלו ואחרות יכולות לעלות בביקור בסדנת אומן או אפילו בצפייה מודעת בשרברב שהגיע לפתוח סתימה ושולף שורשי פיקוס מפתח הביוב שבחצר.
7. צפייה בתחרות ספורטיבית – מנקודת מבט רגשית
גם אם אנחנו נמנים בקרב אוהדי הספורט וגם אם לא, כיסא הפלסטיק באצטדיון יכול לשמש אותנו כנקודת תצפית ייחודית. לא בביצועים האתלטיים של המשתתפים ולא בתוצאות המשחק, אלא דווקא בכמה היבטים אחרים לגמרי. אפשר להתמסר לגאות ולשפל של האוהדים, לשים לב לשינויים מהירים ואיטיים שמתרחשים בקהל. אפשר לבהות בשחקני הקבוצה כמכלול שמייצר אורגניזם גדול או להתמקד ברגשות שכל אחד מהם מביע – אנחנו עשויים לגלות עולם חדש ומעניין של ניואנסים. גם לאוהדים השרופים שהמגרש הוא מרחב מובן מאליו עבורם יש היכן לגוון ולהרחיב אופקים. סרטון של Royals sport אסף סגנונות ספורט ייחודיים מרחבי העולם, ביניהם: 'משיכת חבל' על סירת משוטים שחצי מיושביה חותרים לצד אחד והיתר לצד ההפוך, חציית נהר על ידי מוט, תחרות הטסת מטוסי נייר, תחרות הקפצת אבנים על פני אגם ומלחמת כריות בין שני מתחרים היושבים על קורת עץ.
ככל שהתחרות הספורטיבית זרה לנו, כך פוטנציאל המחשבות שהיא יכולה לעורר בנו גדל. משחק קבוצתי שבו כולם מקפצים על רגל אחת יכול לגרום לנו לתהות לגבי פערים תרבותיים – כיצד דבר מה שמעורר גיחוך בתרבות אחת יכול להוות עסק רציני לחלוטין בתרבות אחרת. גברים חסונים שלבושים בחצאיות סקוטיות ומזילים דמעה כשמישהו אחר מניף את גוש האדמה גבוה מהם זה מחזה שלא רואים כל יום. אנחנו עשויים לשאול את עצמנו מה נחשב גברי או נשי בתרבות שלנו ועד כמה אנחנו רגילים לראות את השניים שלובים זה בזה. כשתשומת הלב נתונה לשוליים אנחנו זוכים לגלות זוויות התבוננות אזוטריות ומעניינות.
תמונת כותרת: Simone Hutsch / Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
פרופסור משה בר מראיין את השף אייל שני – איך לתחזק קרקע פורייה לרעיונות יצירתיים?
למידה משמעותית או רגע של זן – מדוע תהליך הייצור של עבודות יד כה מהפנט אותנו?
להביא את ההר אלינו – 9 סיורים וירטואליים מרהיבים בפלאי תבל ובאתרי מורשת עולמית
עוד מרדיו מהות החיים:
השראה עכשיו – רוני פרידמן, יזמית אשר אומצה בגיל 4 חודשים ועד גיל 32 לא ידעה על כך
