מה משותף לאומנים מוכשרים, לממציאי פטנטים גדולים ולגאונים מתמטיים? ובכן, כולם מנהלים מערכת יחסים הדוקה עם המוזה. ועם זאת, אצל כל אחת ואחד מהם התקשורת איתה נראית קצת אחרת. חלקם לקחו את זה עד לקצה.
גאונות היא תופעה מסקרנת. מדוע חלק מהאנשים מגיעים לקצות המחשבה האנושית ואחרים לא? כיצד הם מצליחים לשוטט בחלקים הממודרים של המוח ולשלוף משם רעיונות שטרם נשמעו? באופן מאוד לא מפתיע ניתן לומר שלכל גאון דרכו הייחודית. בזמן שרק בחלק מהמקרים הצצה פנימה אל האופן שבו עובד מוחם היא אפשרית, אנחנו בהחלט יכולים לעקוב אחר כמה מההרגלים ההתנהגותיים המשונים שלהם. וחלקם כה משונים עד שאולי יוכלו אפילו להצית בנו מחשבות על הרגלים מעוררי השראה ייחודיים משל עצמנו.
1. סלבדור דאלי הלך לישון עם כפית ביד
אחת הדמויות השנויות במחלוקת בעולם האומנות היא סלבדור דאלי. היה לו כישרון לעורר מידה שווה של הערצה ורתיעה. מאתר הבית שלו Dalipaintings עולה כי בנוסף ליצירותיו הסוריאליסטיות הייחודיות שמעוררות מחשבה ומפתיעות את הצופה – גם הוא עצמו היה מחזה תעתועים. מסופר ש"פעם נשא הרצאה לבוש בחליפת צלילה מלאה, שאותה סירב לפשוט, וכמעט נחנק כתוצאה מכך" ובפעם אחרת "הגיע לנאום ברולס רויס מלאה בכרוביות כי הוקסם מצורתן".
מבט חטוף בציורים מעלה את התהייה: באיזו כמות של חומרים מעוררי הזיות הוא השתמש? אך דאלי עצמו הגיב על כך פעם בקביעה "אני לא עושה סמים. אני הסם". ובכן, מה שהוא כן נהג לעשות על מנת לעורר חשיבה יצירתית והזייתית היה לנמנם על כיסא עץ כשהוא אוחז כפית או מפתח ברזל בידו ומתחתיו צלחת מתכת. כל הירדמות הייתה גוררת נפילה של החפץ על הצלחת וצלצול רם שהיה מעיר אותו "כדי לרשום את התמונות הסוריאליסטיות שראה בחלומותיו". הטכניקה הזו אפשרה לו לשהות לא מעט בין ערות לשינה. שם, ככל הנראה, מצא פוטנציאל יצירתי גבוה מאוד.
2. ניקולה טסלה היה עורך הדמיות בראש
בארצות הברית כונה ניקולה טסלה "הקוסם מהמערב". הוא היה ממציא, מהנדס חשמל ומכונות, פיזיקאי ועתידן ממוצא סרבי, שעל שמו קרויה יחידת המדידה 'טסלה' המסומנת באות T. באוטוביוגרפיה שלו, כפי שכותב תומס אופונג ב-CNBC, טסלה מתאר אופי עבודה יוצא דופן. "אני לא ממהר לביצוע העבודה בפועל. כשאני מקבל רעיון אני מתחיל לבנות אותו בדמיון שלי. אני משנה את הקונסטרוקציה, עושה שיפורים ומפעיל את המכשיר במוחי". כלומר, טסלה היה בקיא בנתונים ובתרחישים עד כי היה בכוחו לבחון טורבינה בראשו באותה המידה שבה היה בוחן אותה בסדנה שלו. "ביצוע הלכה למעשה של רעיון גס, כפי שנעשה בדרך כלל, אינו, לדעתי, אלא בזבוז של אנרגיה, זמן וכסף", הוא כתב.
מאחורי היכולת להריץ המצאה שלמה בראש כנראה עומדים כמה כישורים מולדים, אך גם הרגל מיוחד שלימדה אותו אימו. מאז שהיה קטן זכר טסלה את אימו משחקת עימו בשלל משחקי דמיון, ביניהם: "ניחוש מחשבות אחד של השני, גילוי פגמים בצורה או בביטוי כלשהו, חזרה על משפטים ארוכים או ביצוע חישובים בעל פה". תרגילים יומיים אלו נועדו לחזק את הזיכרון ולפתח חוש ביקורת. ובכן, נראה שהם הועילו לילד הצעיר.
ככל שהדברים פיגורטיביים פחות, כך הדמיון לומד להתאמץ. צילום: James Kovin / Unsplash
3. מאיה אנג'לו מתבודדת במלון ליד הבית
אחד הפרדוקסים המוכרים מחיי האומנים הוא ההתנגשות בין הרצון לחיי משפחה, יציבות ואהבה ובין הצורך בטלטלות, במרחב אישי פראי ובתנועה. הסופרת והמשוררת האפרו-אמריקאית מאיה אנג'לו מצאה דרך מעניינת לשלב בין השניים. לפי הכתבה של אופונג, כשאנג'לו תיארה בריאיון משנת 1983 את השגרה היומית שלה, זה נשמע כמו גרסה מבוקרת של חיים כפולים:
בשש בבוקר היא שותה את הקפה הקבוע עם בעלה במטבח הביתי. הוא יוצא לעבודה וכמותו גם היא. רק שהיא שמה פעמיה אל בית מלון קטן, לא רחוק מביתם. שם היא מחזיקה "חדר קטנטן ומרושע עם מיטה בלבד, ולפעמים, אם אני מוצאת אותו, כיור לשטיפת פנים. אני מחזיקה בחדר מילון, תנ"ך, חפיסת קלפים ובקבוק של יין". לכמה שעות, אנג'לו נזרקת לסצנה אחרת לגמרי. היא סופרת נודדת חסרת שייכות במלון דרכים רעוע, בחדר קטן שאין בו כלום, כך שהדמיון יכול לפעול במלוא עוצמתו. בשעות הצוהריים המאוחרות היא משילה את הדמות וחוזרת אל חיק משפחתה.
4. יוקו אונו יוצרת עם הקהל
יכול להיות שהשם יוקו אונו מצלצל קודם כל בזכות הזוגיות הפומבית שלה עם ג'ון לנון, אך בעולם האומנות היא נחשבת לאומנית משפיעה בפני עצמה. לפי מאמר של אלכסה גוטהרדט ב-Artsy, אונו הייתה כוח מוביל בפריצת הגבול שבין האומנויות השונות בשנות ה-60. לדברי גוטהרדט היא הייתה בין הראשונים שהפכו את הקהל לשותף ביצירה ותרמה רבות לגיבוש האומנות הקונספטואלית. באחת מהופעותיה ישבה אונו ללא תנועה על במה, לבושה בחליפה שחורה ארוכת שרוולים ולפניה זוג מספריים. הודעה מוקלטת שלה הזמינה את הקהל לעלות אל הבמה, אחד אחד, לחתוך חתיכה מבגדיה ולקחת איתם. "הצופים עקבו אחר ההוראות של אונו, חתכו מהבד וחשפו את גופה העירום מתחת".
אונו חקרה את הקשר שבין היצירה לצופה והציפה שאלות בנוגע לאחריות הצופים ולכוח שלהם לבנות, לפגוע ואפילו להרוס את היצירה ואת היוצר. המפגש הבינאישי היה מאוד נוכח בחייה האומנותיים וגם מחוץ להם. "אופי עבודתה הביא את הקהל לקשר הדוק עם האומן, שהיה רעיון חדש וחצה גבולות מסורתיים", כותבת גוטהרדט. הדבר בא לידי ביטוי גם באורח חייה השיתופי באופן קיצוני. אונו פתחה את ביתה לרקדנים, למלחינים ולאומנים נוספים ועודדה אותם לחיות ולעבוד יחד. "בניית הקהילה הבינתחומית היא עוד הישג גדול בקריירה שלה, והיבט בסיסי בפרקטיקה שלה". היא האמינה שהמפגש בין יוצרים והוגים הוא מנוע היצירה והייתה מוכנה לבטל כל אורח חיים נורמטיבי לטובתו.
5. איגור סטרווינסקי, המלחין שעמד על הראש
איגור פיודורוביץ' סטרווינסקי היה בין המלחינים הבכירים של המוזיקה הקלסית המודרנית במאה ה-20. יש שטוענים כי שמו נכלל בין היוצרים המשפיעים ביותר במוזיקה בת זמננו. הוא היה אוטודידקט שהתחיל את דרכו המקצועית בעזרת ספרים בלבד. ובאופן כללי נראה שהוא החזיק עבור עצמו שגרת עבודה תובענית שאפילו כללה פתרון נקודתי למחסומים יצירתיים. בספרו Daily Rituals, כותב מייסון קארי כי סטרווינסקי הנמרץ היה נוהג להתעורר בשמונה בבוקר, ישר אל סדרת תרגילים גופניים ולאחר מכן עובד רצוף מתשע עד אחת. בחלק הזה של היום היה מחבר קומפוזיציות, וכיוון שמדובר בנתח גדול של מאמץ, אחר הצוהריים היה עוסק במשימות קצת פחות תובעניות כמו "כתיבת מכתבים, העתקת תווים או תרגול פסנתר".
החלפת תפאורה יכולה לאפשר לנו להיכנס למצב תודעתי אחר. צילום:Pedro Gonzalez / Unsplash
"אלא אם היה בסיבוב הופעות, סטרווינסקי עבד על יצירותיו מדי יום, עם או בלי השראה", כותב קארי. הוא תמיד סגר את חלונות הסטודיו שלו ופעם אף סיפר בריאיון כי: "מעולם לא הצלחתי להלחין אלא אם כן אני בטוח שאף אחד לא יכול לשמוע אותי". וכשהמלחין המסוגר והקפדן היה מרגיש תקוע הוא נהג לבצע עמידת ראש קצרה, שלדבריו "נותנת לראש מנוחה ומנקה את המוח".
6. ד"ר נקמטס נשאר מתחת למים עד לרגע האחרון
תחת שמו של הממציא היפני יושירו נאקאמטסו, שידוע גם בשם ד"ר נקמטס, רשומים מעל ל-4,000 פטנטים. חלקם משמעותיים עד היום ואחרים הבליחו כגאדג'ט שנעלם מהנוף די מהר. ביניהם, לפי כתבה של פרנץ לידז במגזין של Smithsonian, נמנים התקליטור, ה-DVD, מכשיר הפקס, מונה המוניות, הנעליים הקפיציות, פאת הגנה עצמית שניתן להניף לעבר תוקף, חולצת גולף מוזיקלית שמצלצלת כשהכדור נפגע כמו שצריך ועוד רבים אחרים. גם אלו שלא סחפו את הקהל מגלמים בתוכם חשיבה יצירתית, חדשנות ותעוזה.
הרעיונות הגדולים ביותר שלו נוטים לצוץ בשהיות ארוכות מתחת למים. "אם יש לך יותר מדי חמצן במוח, ההשראה לא תגיע", הוא מספר ללידז בריאיון. "כדי להרעיב את המוח לחמצן, עליך לצלול לעומק ולאפשר ללחץ המים למלא את המוח בדם". ד"ר נקמטס צולל אל הבריכה הפרטית שלו ועוצר את נשימתו ככל יכולתו. לדבריו, מחצית השנייה לפני שהמוות דופק על דלתו, הוא מדמיין המצאה חדשה וצף מעלה לרשום בפנקס.
7. איינשטיין השיט סירות ללא כל כישרון לכך
את אלברט איינשטיין אין באמת צורך להציג. בזמן שדמותו מקושרת ליכולות יוצאות דופן, לחשיבה פנומנאלית ולמקצוענות, האופן שבו הוא עודד את ההשראה להגיע מציג נדבך אחר לגמרי שלו. "בעוד שרבות מתשוקותיו של איינשטיין השתרעו הרבה מעבר לפיזיקה – כולל אהבה למאפים ולנגינה בכינור – אולי התשוקה המהנה ביותר עבורו הייתה שיט", כותב איתן סיגל במאמר ב-Big Think. השיט העניק לו הזדמנות לרוגע מקסימלי ולהרהורים על רעיונות מנקודות מבט אחרות. עד כה נשמע מאוד פסטורלי. אך האמת היא שאיינשטיין היה ממש גרוע בשיט.
במקרה הטוב, היה ניתן לראות בו "מלח חסר תשומת לב", כותב סיגל. אבל לעיתים קרובות יותר הוא היה ממש סכנה במרחב. הוא היה הולך לאיבוד וסוטה מהמסלול, עולה עם ספינות על שרטונים ופעם אפילו נפל לו התורן. "כלי שיט אחרים נאלצו להיזהר מספינתו של איינשטיין, ובנוסף הוא היווה מפגע לעצמו כיוון שסירב ללבוש אפוד הצלה למרות שלא היה מסוגל לשחות. שוטרים ואפילו ילדים חילצו אותו באופן שגרתי, וגרירת הסירה שלו חזרה לחוף הייתה תופעה שכיחה". מי יודע? אולי כל המאמץ הסביבתי היה שווה את הפירות שהניב.
תמונת כותרת: Maks Key / Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
3 הרגלים שצברו מוניטין שלילי ויכולים להיות דווקא מועילים עבורנו
יצירתיות מתוכננת מראש – מחקרים הוכיחו כי אנו יכולים לכוון עצמנו לחשיבה חדשנית
פרופסור משה בר מראיין את השף אייל שני – איך לתחזק קרקע פורייה לרעיונות יצירתיים?
עוד מרדיו מהות החיים:
