סר אייזיק ניוטון והקשר הקבלי – הפנים הרוחניים של הפיזיקאי האייקוני

סדרה ברדיו 'מהות החיים' על עבודתו הפחות מפורסמת של המדען הבריטי

בועז מזרחי | 16 אוגוסט, 2016

המיתוס המדעי המפורסם ביותר קשור, ככל הנראה, לכוח המשיכה שנחשף בסיפור התפוח שנפל על ראשו של ניוטון. כוח המשיכה הוא בהחלט אמיתי, אך מדובר יותר באנקדוטה הלוקה באי-ודאות היסטורית. למעשה, מיתוס זה מסמל את המסתורין הרב שאופף את דמותו של ניוטון ואת גילוייו המדעיים. כל כך הרבה מסתורין, עד שהנרטיב ההיסטורי פישט וצמצם את דמותו המורכבת לפיזיקאי שגילה את כוח המשיכה. הבקיאים יותר מכירים גם את שלושת חוקי התנועה, ואנשים שעוסקים במדעים כנראה מבינים קצת יותר לעומק את תרומתו לחוקי הפיזיקה. אבל כמה מאתנו יודעים על לימודי הקבלה שלו?

ניוטון, כך מסתבר, היה אדם עם משיכה עזה למיסטיקה ולרוחניות. על אף שהשימוש במונח 'מיסטיקה' עלול להיראות מחוץ להקשר כשמדובר על אחד מגדולי המדענים, עיון בכתביו מגלה כי מפעל חייו, חקר הפיזיקה והמתמטיקה, היו עבורו דרך להבין את הבריאה ואת התכנית האלוהית. ד"ר עיבל לשם רמתי היא מהחוקרים החלוצים שהתעמקו בתפיסתו הרוחנית הרחבה של ניוטון. היא התארחה אצל ליאת רגב ברדיו מהות החיים כדי לספר על הצדדים הפחות מוכרים של הפיזיקאי המפורסם, ומציגה באור שונה לחלוטין את מה שאנו יודעים על חוקי הפעולה של היקום.

אחד ממקורות הידע של ניוטון, למשל, היה תורת הקבלה. הוא החזיק בתרגום לכתבי הקודש של היהדות, למד אותם וניסה להסביר את החוקיות שלהם באמצעות הפיזיקה. ניוטון היה נוצרי מאמין, אבל זה לא הפריע לו לחפש תשובות גם בהלכה היהודית. עבודתו המדעית היא רק טפח אחד מתוך ראייה כוללת של היקום, שרובה לא פורסם באופן נרחב רק בגלל נסיבות היסטוריות. סר אייזיק ניוטון – שילוב ייחודי של פיזיקאי, מתמטיקאי, פילוסוף ואלכימאי – השתמש במדע כדי לתת הסברים לשאלות הגדולות של הרוח.

כתבי היד האבודים

חוקי הפיזיקה של ניוטון נמצאים בכל אספקט של חיינו. לא רק במובן שאנו חשים את הכבידה בכל רגע נתון – עבודתו נחשבת לאבן יסוד במדע המודרני ולכן כמעט כל המצאה אנושית שאפשר להעלות על הדעת עושה שימוש ישיר או עקיף בעבודתו. פומביות המדע של ניוטון אינה מוטלת בספק. לאור זאת, מפתיע לגלות כי רק בשנות השבעים של המאה העשרים החלו חוקרים להעמיק לימוד בכתביו הנוספים.

ניוטון בחר במודע שלא לפרסם את עבודתו על חקר הנסתר בחייו. במקום זאת הוא הוריש את כתביו לאחייניתו, ולאורך הדורות ניסתה משפחתו להעביר אותם לספריות של אוניברסיטאות חשובות. מדוע נמנע ניוטון מלהוציא לאור את עבודתו המלאה? ד"ר לשם הרמתי מסבירה כי "הוא הבין שזה לא הזמן, ושהזמן יגיע כשהדת מים לים תכסה". כלומר, ניוטון חקר את הנבואה והאמין שיש לפעול על פיה. הוא הבין שגילוייו המדעיים יכולים להתקבל בהערכה, לעומת עבודתו המיסטית שלא תזכה לאותו יחס. לדעתו בימים ההם, העולם של המאה ה-17 וה-18 עוד לא היה בשל לתיאוריות הללו.

ומה היה בכתבים אלה? בין היתר, שרטוט של בית המקדש מתוך ניסיון להתחקות אחר מידותיו המדויקות, שלדעת ניוטון שיקפו את סוד הבריאה האלוהית. בהתחשב בריחוק ובמתח שנוצרו בין מדע למיסטיקה, קל להבין כיצד אוניברסיטאות רבות – ששאפו לשמור על הטוהר המדעי – הדירו את האוצר ההיסטורי הזה ממחוזותיהן. בסופו של דבר, לאחר שמוסדות רבים דחו את הכתבים המיסטיים של ניוטון, התגלגלו אלו לידי חוקר בשם אברהם יהודה אשר הציג אותם לאלברט איינשטיין. לאחר שניסיונות נוספים להעביר את הכתבים למוסדות אקדמיים בארה"ב נכשלו – אפילו בצירוף המלצתו של איינשטיין – הם מצאו את דרכם לספרייה הלאומית של ישראל.

כאשר היסטוריונים וחוקרים נוספים החלו לעיין בספרי ניוטון העוסקים במיסטיקה, התגלתה תמונה מפורטת בהרבה של מפעלו ואישיותו. מדובר בתיאולוג, פילוסוף, אלכימאי, היסטוריון, חוקר שמות ותרבויות ש"בין היתר גם עסק במדע", כפי שאומרת לשם הרמתי בחצי קריצה. את כל תחומי המחקר שילב ניוטון כדי להבין את האמת הרחבה ביותר על הקיום שלנו, ומסקנותיו היו בהתאם. ניוטון האמין כי בתורה ובקבלה טמונים סודות הבריאה וכי בכל אדם יש חלקיק אלוהי שמייחד אותו משאר רכיבי הבריאה. הניצוץ האלוהי הזה בא בדמותו של חופש הבחירה, והאופן שבו האדם משתמש במתנה רוחנית זו יכול להשפיע על עולם החומר.

משל המחשב

מסלול חייו של ניוטון כמו הוביל אותו אל חקר היקום בכרוניקה של אירועים ידועה מראש. הוא חווה בילדותו שתי נטישות, התגלגל למשפחה מאמצת שהתייחסה אליו בצורה קשה ועבר אירועים נוספים שיצרו ריחוק בינו ובין הזולת. נסיבות אלו השפיעו עליו בשתי דרכים שהתבררו כקריטיות: ראשית, הוא הפך לחושב עצמאי. ניוטון ראה בפנימיותו את מקור הסמכות לרעיונותיו ולמחשבתו ולא היה זקוק לאישור החברה. אמונה פנימית זו אפשרה לו להגות בעולם כפי שמעטים בני זמנו הצליחו. שנית, ניוטון, בהיעדר חיבור לאדם, מצא חיבור עמוק לאלוהות. הוא היה אדם מאוד מאמין ודגל בקשר ישיר עם הבורא. לכן הייתה לו ביקורת הן על תורת הקבלה, למרות שהעמיק לימוד בה, הן על הכנסייה, על אף שהיה נוצרי אדוק, והן על תרבויות שעבדו אלילים, למרות שחקר אותן.

כדי להבין כיצד תפס ניוטון את המגע הישיר עם הבורא, ד"ר לשם הרמתי מביאה את משל המחשב. היא מסבירה כי החומר והרוח הם כמו החומרה והתוכנה של המחשב. "כשהאל ברא את העולם הוא היה צריך ליצור משהו שיבטא את הרצון שלו", היא מסבירה. "אז אפשר לראות את החומרה של המחשב כחוקיות הרוחנית של החומר". התכנית האלוהית להבנתו של ניוטון, היא ממשיכה, היא תוכנת המחשב, סט הכללים שמאפשר להפעיל ולשנות את החומר. התוכנה שנבחרה היא "סוד האדם" – כאמור, הרצון החופשי של האדם שיכול להשפיע על החומר באמצעות הרוח. ניוטון ראה בתורה מסמך מדעי עמוק שמתכסה במעטה של פשטות. על פי המסמך, התכנית האלוהית מאפשרת לאדם לשחק בתוכנת המחשב כרצונו – דהיינו להפעיל בחירה חופשית – כשעל פי החוקיות המובנית של המשחק, לכל בחירה יש תגובה בעולם החומר.

על פי התכנית כפי שהבין אותה ניוטון, הטבע, או עולם החומר, נבנה בהתאמה לפעולות האדם. חוקי המשחק הם שבחירה מתוך חיבור לחלקיק האלוהי מביאה את הטבע לאיזון עם האדם, ואילו בחירה אחרת משנה את מצב הטבע. לשם הרמתי מביאה כדוגמה את יחסי הגומלין בין האדם לאקלים בהקשר החקלאי: "הטבע יחזיר לנו לא בגלל איזשהו נס, אלא כי התכנית שנבחרה היא שכל מערך הטבע – כוכבי הלכת, האופן שבו הצמחים פורחים – בנוי ככה שיש השפעה של בחירות האדם על איך החומר, הטבע התכנית – יחזירו לו". לדבריה, ניוטון חקר כיצד ניתן לבצע תיקונים בסטיות מהאיזון בין חומר לרוח. ובחזרה למשל – אם יש תקלה במחשב, ניקוי המקלדת לא יעזור, צריך להזמין מומחה שיבצע תיקונים בתוכנה או שדרוג בחומרה. "ניוטון רצה להיות אותו מומחה – להבין את התוכנה האלוהית ואת החומרה, כדי שהוא יוכל לסייע לתיקון של החברה כולה".

אין חדש תחת השמש

ניוטון טוען שאחת לכמה דורות מגיע שדרוג בתוכנה בדמותו של צדיק, כאשר הבחירות סוטות יותר מדי מהתכנית האלוהית. נח, למשל, היה מעין מדען-כהן, מומחה למחשבים שהגיע כדי לבצע תיקונים בתכנית האלוהית בעקבות מעשיהם של בני דור המבול. אברהם היה כזה, וכך גם משה, ישו וכן הלאה. להתרשמותה של לשם הרמתי, ניוטון ראה גם בעצמו דמות כזאת. הוא טען שכל צדיק-דור כזה הכיר את חוקי הבריאה לאשורם והצפין אותם בטקסים. כך, למשל, ההבנה שהשמש במרכז והכוכבים חגים סביבה הובאה על-ידי הכוהנים לידי ביטוי בטקס התנועה סביב אש התמיד בבית המקדש. כך הצפין נח את החוקיות המתמטית של כוח המשיכה בתרבות היהודית. דוגמה נוספת – מידות בית המקדש מקבילות למידת גדילת כוח המשיכה, כלומר הם מסודרים לפי הנוסחה אחד חלקי R בריבוע. "ניוטון האמין שכל התרבויות יצאו מנוח – אשור, בבל, מצרים… כולם ידעו את זה. אבל אחרי הדור השני או השלישי, במקום להבין את התכנית הם החלו לעבוד את השמש", מסבירה לשם הרמתי. ניוטון התנגד לעבודת אלילים ולשילוש הקדוש מפני שזו הייתה בעיניו סגידה לרוחב: השמש גם היא עצמה יצירה של הבורא ולכן על האדם לחפש את דרכו לעומק ולא לרוחב. ללכת למקור. זה כמו להחמיא למלצר על האוכל, ולהתעלם מהשף.

חוקי הפיזיקה של ניוטון מסודרים על פי תפיסתו את התכנית האלוהית, אך בדיוק כמו שלאורך הדורות נמנעו דמויות רוחניות מלחשוף את סודות הבריאה, כך גם ניוטון חש לא בנוח לפרסם את גילוייו ולכן טפטף אותם בקצב איטי, כשאת חלקם אף הורה לפרסם לאחר מותו. הוא כן הפיץ את חוקי הפיזיקה, אבל המתין זמן רב כדי להסביר את המקום שלהם בתוך התכנית האלוהית. אם ניקח למשל את חוק ההתמדה: "כל גוף מתמיד במצבו – בין של מנוחה, בין של תנועה קצובה בקו ישר – אלא אם כן הוא אנוס לשנות את המצב הזה על ידי כוחות המוטבעים עליו". לכאורה חוק מאוד חומרי המדבר על תנועה של גופים במרחב. אבל למעשה ניוטון האמין כי החוק הזה תקף גם במישור הרוחני.

כל אדם יכול לחוות את ההתמדה, את הכוח הקבוע המובנה בתוכו, בצורה אחרת. זהו מצב של שלווה רצופה שחלק מגיעים אליו באמצעות מדיטציה, אחרים בהאזנה למוזיקה, שהייה בטבע וכן הלאה – מה שמכונה בקבלה האור הפנימי. "חלק מהחוקיות העמוקה של החומר הוא שאם אתה מאיץ, שזה אומר הפעלת כוח חיצוני, אז מה שמרגיש שמאיצים אותו מפעיל התנגדות". בחומר זה בא לידי ביטוי בתנועה במרחב ואילו ברוח זה מורגש כאשר האדם מוסט מהנקודה הקבועה שבתוכו אליה הוא שואף מכוח ההתמדה. ההלכה נועדה, כשמה, להוליך את האדם בחזרה לנקודת השלווה, מצב האיזון הפנימי.

כוח המשיכה מייצג את הכובד שאנו מייצרים בחיי היומיום שלנו. הדבר בא לידי ביטוי בתהליכים הפסיכולוגיים והחסמים שנוצרים בחיינו עקב מפגשים טעונים עם הסביבה. ניוטון ראה את הדברים בצורה רחבה יותר וטען כי כוח המשיכה במובנו הרוחני בא לידי ביטוי באופן שבו הכוהנים היו עובדים בבית המקדש כדי להשפיע על המציאות. לשם הרמתי מסבירה שחלק מתפקידם היה למדוד את המקום ובכך לקחת חלק ביצירת המציאות, מה שכבר גולש לתורת הקוונטים ולתיאוריית החתול של שרדינגר, אשר הגיעו זמן רב אחרי ניוטון.

כדי לעשות קצת סדר בשילוב חוקי הפיזיקה בעולם הרוח, התבונן ניוטון במערכת השמש. הוא האמין שהבורא סידר את הכוכבים על פי חוקיות שמשקפת לאדם את התכנית האלוהית – הם יושבים על מסלולים במישור ולא מתנגשים מכיוון שהם פועלים על פי שני כוחות, כוח הכבידה מושך אותם אל השמש ואילו כוח ההתמדה דוחף אותם להמשיך בכיוון שלהם. שילוב הכוחות מלמד שהאדם יכול לאזן בין רצונו וכוח ההתמדה הפנימי שלו, ובין היחסים עם האחר וכך לחיות בהרמוניה. ניוטון, אם כן, לא היה מדען במובן הקלסי, אלא יותר חוקר בריאה שראה ביקום מכלול שלם. מבחינתו, ולמרבה ההפתעה מגמה זו חודרת כטרנד לחוגי הפיזיקה והמתמטיקה, החומר והרוח – שניהם חלק מאותו קוד אוניברסלי שמכתיב את המציאות.