מחקרים פסיכולוגיים מציעים אסטרטגיות מעשיות להגשמת חלומות
לא מעט אנשים שכמהים לשמור על כושר או לחטב גזרה בונים על ההתחייבות הכספית למכוני הכושר שתגרום להם להתגבר על 'יצר המנוחה' ולהתייצב לאימונים. ואולם, בפועל, חדרי כושר רבים, על מתקניהם ושיעוריהם, מרווחים בצורה מעט מחשידה. גם הנהלות מכונים מעידות על אי-התאמה בין כמות המתאמנים ובין רמת ההכנסות. כוח ההימנעות הוא כה חזק, שנדמה כי אפילו כסף לא תמיד יכול לעמוד בפניו. האם בכלל קיים כוח נגדי שיכול להתגבר עליו, כזה שידחוף אותנו מחוץ לאזור הנוחות ויסייע לנו להגשים מטרות?
הנה סיבה לאופטימיות: בתנאים הנכונים אנחנו הרי מבצעים משימות בלתי נחשקות אפילו אם אלו לא משרתות אותנו באופן ישיר. חשבו, למשל, על תשלום קנסות. ובכן, בהינתן היכולת, מדוע שלא נהיה מסוגלים להוציא לפועל מטרות שיועילו לנו באופן מוחשי למדי? תשובה מעניינת אפשר למצוא בבלוג מבוסס המחקר של ג'יימס קליר, העוסק באימוץ הרגלי חיים יעילים ומועילים. הוא כותב כי אנחנו מעולים בקביעת מטרות ויעדים, אך האתגר לרוב טמון ביישום. לדעתו, הנתמכת בלא מעט מחקרים, הכול מסתכם בשאלה למי התחייבנו.
"כשאתם קובעים תכניות לעצמכם, אתם למעשה קובעים תכניות לאני העתידי שלכם", מסביר קליר. על פי משנתנו, 'אני העתידי' שלנו הוא יצור רציונלי שיודע להעריך תכנית טובה, קל לו להתחייב לבצע את מה שאני הנוכחי שלנו מדמיין. זה קורה מפני שהוא מחויב רק בתיאוריה, על הנייר. אבל אני העתידי שלנו לעולם לא יכול להיות זה שמוציא לפועל את התכניות. מנהל העבודה לעולם יהיה האני הנוכחי, וקליר טוען שיצור זה (הנוכחי) לרוב יעדיף גמול מיידי על פני עתידי. כך שאם המשימה שהבטחנו לעצמנו לבצע כרוכה בסיפוק מיידי, כמו לזלול עוגה, לאני הנוכחי לא תהיה שום בעיה. אם הגמול מגיע בדיחוי, כמו שקורה ברכישת שפה חדשה, הביצוע יהיה הרבה יותר מורכב.
סיפוקים מיידיים הם המכשול העיקרי בדרכו של האני הנוכחי לצמצום הפער מהאני העתידי. הם יכולים לבוא לידי ביטוי בצורה אקטיבית, כמו שליפת סיגריה כשאנו במתח, וגם בצורה פאסיבית – כמו לבחור להישאר בבית במקום לארוז אוהל ולצאת לטיול שטח. קליר מציג שלוש אסטרטגיות שמסייעות לעקוף בדרך מתוחכמת את המכשולים הפסיכולוגיים שהמוח מציב לעצמו, מה שסוקרטס כינה Akrasia, ובעברית אפשר לתרגם לחולשת הרצון
1. מנגנון התחייבות
קליר מספר כי הסופר ויקטור הוגו היה דחיין לא קטן, ובשביל לסיים את כתיבת הגיבן מנוטרדאם נאלץ להיפטר מכל מלבושיו – כך שלא יוכל לצאת מהבית. הוגו למעשה יצר לעצמו נסיבות שלא מאפשרות הסחות דעת או התחמקות. האסטרטגיה הזו מכונה מנגנון התחייבות, והיא "עוזרת על ידי הגברת המכשול או המחיר של דפוסי התנהגות שליליים, או צמצום המאמץ הדרוש לדפוסים חיוביים", מסביר קליר.
אתם יכולים לחשוב על מנגנון התחייבות כעל כתיבת חוקה – האני הנוכחי שלכם יוצר תנאים חקוקים בסלע, וכשהאני העתידי שלכם יהפוך בתורו לנוכחי, לא יהיו לו הרבה ברירות אלא לעמוד בתנאים שהוצבו. דרוש לכך קצת אומץ, אבל זוהי אסטרטגיה יעילה ביותר: בהחלטה של רגע אפשר לזרוק את קופסת הסיגריות לפח, לפתוח חיסכון בהוראת קבע או לקבוע עם חבר נחוש שיגיע אליכם הביתה וימשוך אתכם – פיזית, אם הדבר מחייב – לצאת לריצה. "מצאו דרכים להפוך את ההתנהגויות שלכם לאוטומטיות מראש במקום להסתמך על כוח הרצון בהווה", מסכם קליר את אסטרטגיית מנגנון ההתחייבות. "היו הארכיטקטים של פעולותיכם העתידיות".
ודאו שהאפשרות לאכול ג'אנק מלכתחילה לא עומדת לרשותכם.
2. להתחיל זו המיומנות הכי חשובה
קליר מכנה אסטרטגיה זו "צמצום החיכוך הראשוני", והוא מתבסס על ההנחה שהמעבר בין שתי סיטואציות יותר קשה מהשהייה בכל אחת מהן. "לא ביצוע הפעולה הוא קשה, אלא להתחיל אותה… ברגע שמתחילים – לרוב זה פחות כואב". מנוע של רכב פועל על הילוכים בדיוק מהסיבה הזו – המעבר מעמידה לנסיעה קשה יותר וצורך יותר אנרגיה מאשר הנסיעה עצמה. כשהרכב כבר נמצא בהילוך גבוה האינרציה לוקחת על עצמה חלק ניכר מהנטל, ואילו בתחילת הדרך המאמץ גדול בהרבה.
מהנדסים של מכוניות ספורט – הנדרשות לתאוצה מהירה – משקיעים המון חשיבה ותכנון בהפיכת ההילוכים הנמוכים לזריזים ויעילים, וזו בדיוק השיטה שמציע קליר. הפחתת החיכוך הראשוני היא למעשה אמנות התחלת המשימות: "הקדישו את מירב האנרגיה והמאמץ בבניית ההרגל", הוא אומר, "ואל תדאגו לגבי התוצאות עד שהשגתם שליטה בביצוע הצעד הראשון". המיומנות הזו דורשת אימון, וניתן להתחיל בדברים קטנים שלא בהכרח קשורים למטרות ספציפיות. ככל שנקפיד לשמן את צירי שער היציאה מאזור הנוחות, כך המעבר לביצוע הפעולות יהיה חלק יותר.
3. קביעת זמן ומקום
אתם נכנסים ללובי הבניין ופוגשים שכן-חבר. השיחה מתגלגלת אל המעלית ולקראת פרידה אחד מכם זורק "תקפצו מתישהו". זה לא שאתם או השכן לא מתכוונים לארח, אבל שניכם יודעים שהסיכוי לכך לא גבוה. הדרך היעילה ביותר לארח או להתארח היא לקבוע יום ושעה כמה שיותר סמוך לשיחה במעלית, ואם אפשר, רצוי אף באותו רגע. קליר מציג הוכחה לגישה הזו במחקר החיסונים: אנשים שכתבו תאריך ושעה ספציפיים לקבלת חיסון היו בעלי סיכויים גבוהים משמעותית לעשות זאת מאשר אלה שלא קבעו.
הצהרת כוונות המלווה בזמן ובמקום ספציפיים מחזקת את הסיכוי להתרחשות הפעולה שהבטחנו לעשות, כיוון שהיא מכניסה אותה למסגרת ומעניקה לה אחיזה בסדר היום. באסטרטגיה זו היומן הוא חברכם הטוב ביותר. הכנסת הפעולה הרצויה ללו"ז גם מאפשר להתכונן אליה מבחינה לוגיסטית, ולא פחות חשוב – מבחינה נפשית. קליר טוען כי על אף שזה נשמע טריוויאלי, "הצהרת כוונות ליישום יכולה להגדיל פי שניים – ואפילו פי שלושה – את הסיכוי שלכם לבצע פעולה בעתיד".
הנסיבות שמעכבות אותנו מלבצע את כל מה שאנו יודעים שכדאי לנו נתונות לשינויים רבים. האסטרטגיות הללו בנויות בצורה גמישה שמאפשרת לנו להתאים אותן למשימה ספציפית. לעתים די בצעד אחד, לעתים דרוש שילוב של כל השלושה. היעילות שלהן אינה מוטלת בספק, אך הפעולה שככל הנראה תהיה המנוף הכי חשוב בדרך להגשמת החלום – בין אם הוא לפרסם ספר, לפתח אפליקציה או לפתוח עסק – היא סינון. בחירת המטרות שלנו בקפידה היא דרך להבטיח שעייפות החומר לא תהווה גורם מפריע. למוח האנושי יש דרכים יצירתיות לעקוף כל הבטחה ולתרץ אותה, ולכן יותר מדי אתגרים יכולים לפגוע בסיכויים להגשמה. כשזה נוגע לחלומות החשובים לכם באמת, איכות על פני כמות עשויה להיות אסטרטגיה יעילה יותר.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
המנגנונים המרתקים שמפעילים את כוח הרצון - המשאב היקר שכל אחד יכול לטפח
4 טריקים פסיכולוגיים עתיקים להכנסת אושר לחיים
ההרצאה השבועית של TED: המנהג הסמוי שהופך את כולנו לדחיינים
עוד מרדיו מהות החיים:
