מותר להיסחף מדי פעם: זווית מקורית על תפקידו של הומור במערכות יחסים

זוגיות - כיצד ניתן להשתמש בהומור כדי לצמוח מקונפליקטים

בועז מזרחי | 27 יוני, 2016

מי לא ישמח לבן/בת זוג מלא חוש הומור? קרבה אינטימית ארוכת טווח לאדם שמהווה מקור בלתי נדלה לצחוק ושמחה יכולה לחולל פלאים באיכות החיים. מחקרי מוח הוכיחו כי הצחוק משחרר כימיקלים שמשפרים את מצב הרוח ומסייעים לשיפור מצב הבריאות; מחקרים אנתרופולוגים הוכיחו את ההשפעה החברתית החיונית של צחוק; ובכן, אפשר להכריז בקול רם כי הצחוק הוא מצרך מבוקש, במיוחד במערכות יחסים. וכשנכנסים לעומק המנגנונים שבהם ההומור מסייע לקרב בין בני זוג, ערכו גובר פי כמה.

אנו תופסים את ההומור כחלק מסיטואציות חיוביות שבהן כולם מאושרים והכול מתנהל על מי מנוחות. במערכות יחסים, רצתה המציאות, יש והים גבה גלי. התחושות שמיוחסות לשהייה בקונפליקט כוללות לרוב כעס, עלבון, חשש, עצב וכדומה. אבל האם זה חייב להיות ככה? The Book of Life הוא ספר אינטרנטי, מעין הכלאה בין מגזין ובין מדריך למשתמש, שמקדם תפיסת עולם של חיי שלווה ורווחה נפשית. הפרק השלישי דן במערכות יחסים ומציע גישה מרתקת לשימוש בהומור גם במצב של קונפליקט, חוסר הסכמה וביקורת.

להקצין בטאקט

הומור, מעבר לאושר שהוא גורם לנו, משמש לשחרור קיטור ברגעים מורכבים כדי לצלוח אותם במסלול עוקף מתוחכם: "בכדי ששני בני אדם יוכלו לשאת אחד את השני לאורך זמן, עלינו לצחוק – בדרך הנחמדה ביותר – על בני הזוג שלנו ועל עצמנו". ההיגיון מאחורי תפיסה זו הוא שקונפליקטים נובעים משלל התנהגויות שעלולות, באופן טבעי, להיות לא נעימות. אבל ברוב המקרים הם ניצתים ומתלקחים במהירות בגלל קצר בתקשורת. כשאנו מנסים להעביר מסר לבן הזוג בשעת כעס, קשה מאוד לא לגרור עמנו גם את בן הזוג לאותו עולם של תחושות קשות. בפרק מוצגות ההתנהגויות הללו כ"חריגה מהממוצע הבוגר", כשהכוונה היא לכל מה שבטווח של הזנחת הכלים בכיור ועד להרגלי צריכה שמטילים צל על העתיד הכלכלי של הזוג. בעוד שההתנהגויות הללו אכן דורשות התמודדות, עליה להיעשות בחכמה כדי לשמור על יציבות בקשר. וכאן ההומור נכנס לתמונה.

הבה נלך על המקרה ה"פשוט" של כלים בכיור. לצורך העניין, נניח שחולקו משימות לאחר אירוח חברים ואחד מבני הזוג אמור לטפל בכיור. עובר יום, עוברים יומיים, והכלים לא רק שאינם נעלמים – הם נערמים. בשלב מסוים המים שמצטברים מהסתימה מגיעים עד נפש ובן הזוג מחליט שהכלים צריכים להישטף מיד ובכל מחיר. זה השלב שבו מגיע החלק הטריקי: "אנו צריכים לומר משהו, אבל דברים ישירים בקול חמור יכולים להיות בלתי יעילים באופן מכאיב". תקיפה מיד גוררת מגננה, וכולנו יודעים מהי ההגנה הטובה ביותר…

להשתמש בהומור בטאקט.

בני אדם הם יצורים מורכבים פסיכולוגית ואי אפשר לשפוט איש על הדברים שמציקים לו או מפרים את שלוותו. שמירה בבטן יכולה לחולל נזק עתידי רב, ואת מה שמפריע כדאי לפתור כמה שיותר מהר. העניין הוא לתמרן תוך שמירה על איזון. לפי תפיסת העולם שמציג הפרק, "הומור הוא הדרך האפקטיבית ביותר לבקר אדם אחר מבלי לעורר רוגז או צדקנות". הכוונה מן הסתם אינה ללגלג, אלא להשתמש בהומור להעברת המסר כשהוא משומן היטב, להבדיל מדיבור חותך ומחוספס. זה מאפשר לשני בני הזוג להתמודד: ה'תובע' יכול לשחרר קיטור ואילו ה'נתבע' מקבל פרספקטיבה על התנהגותו תוך הסרת מחסומים פסיכולוגיים. "הצחוק של בן הזוג הוא לא רק כיף, אלא זה סימן שהוא הכיר בניסיון לתקן את דרכו".

אבל איך בדיוק מעבירים מסר בהומור? לא כולנו קומיקאים שיכולים לשלוף בדיחות על כל עניין שגרתי. אחת הדרכים היעילות שמוצעות בפרק לשימוש בהומור היא הקצנה של ההתנהגות המפריעה. הכלים נערמים בכיור? "התקשרו ממגדל הפיקוח של נתב"ג והודיעו שזה מפריע למטוסים"; "העירייה תקנוס אותנו על הוספת קומה לכיור ללא אישורי בנייה"(אם ההומור הזה לא מדבר אליכם תוכלו לקבל השראה ממקצוענים). זוהי טכניקה בסיסית בהומור – פשוט לחשוב מה בעצם מפריע לנו ולבנות על הגרעין של הרעיון הרים ומגדלים – עובד כמעט בכל סיטואציה. כאשר בן הזוג שומע את הביקורת בצורה מרוככת, הוא לא רואה בה תקיפה, לא נכנס למגננה ועדיין מזהה את הצורך לטפל בפער שנוצר עם הצד השני.

חפשו את הקומדיה בשגרה

בשנות ה-80 התיאוריה הזו הוכחה במציאות, אם כי לא בהקשר רומנטי. ראש ממשלת בריטניה לכל אורך העשור הייתה מרגרט תאצ'ר. הבריטים, שהרגישו כי הכינוי אשת הברזל הופך להרבה יותר מדי ממשי, נקטו בשלב מסוים באסטרטגיה שכל עם נוקט בה כדי לבקר את הפוליטיקאים – סאטירה. דמותה של תאצ'ר בתכנית בובות (החרצופים לא המציאו את הגלגל) הייתה נוקשה באופן כה מצחיק, עד שאשת הברזל כתבה שהיא זוכרת שהייתה פותחת את התכנית ומצחקקת. "היא הבינה שמעתה והלאה היא תיאלץ ללמוד לשלוט בנטייה [להתנהגות קשוחה] שבפירוש יצאה מכלל שליטה". מה שבולט לאחרים כמו אלומת אור המכוונת היישר לעיניים, יכול להיות עבורנו בלתי מובחן בעליל, שהרי אם היה לנו ברור מאליו עד כמה ההתנהגות מפריעה לאהובינו, לבטח היינו מתקנים אותה ביוזמתנו. וגם במקרים שאנו מודעים,עדיין מאוד קשה לשנות דפוסים ותיקים.

מכיוון שהגמל לא רואה את הדבשת של עצמו – כפי שמסביר הפתגם – אפשר לנסות לעקם לו את הצוואר אחורה, ואפשר להראות לו תמונה של דיונת ענק ולומר: "הנה גמל, זו הדבשת שלך". ועדיין, אי אפשר להדגיש מספיק כמה חשוב שהכול ייעשה בטקט: צריך לדעת על מי לצחוק, מתי, כמה ובאילו נושאים. השפלה לבטח אינה מרככת אנשים. כלל אצבע הוא להימנע מלרדת אל פסים אישיים, כלומר להקצין את ההתנהגות עצמה ולשמור את ההומור חיצוני לאדם. הפרק מסתיים בנקודה קריטית למערכות יחסים – ההבנה שהומור הוא כלי דו-סטרי. "אם נלמד לבקר באמצעות הומור – מערכות היחסים שלנו יהיו הרבה יותר בטוחות, במיוחד כשנאפשר לאהובינו, בתורם, להעצים את ההתנהגויות שלנו לכדי בדיחה".

הכול טוב על הנייר, אבל כשאנו כועסים אנו נוטים להגיב על אוטומט. כמה פרקטית יכולה להיות המלצה לעצור ולחשוב על משהו מצחיק בזמן שאנו ברותחין? כאן מסתתרים שני יתרונות סמויים של השימוש בהומור להשבחת הזוגיות. האחד הוא האילוץ ללמוד לעצור למרות הכול ולחשוב איך לנסח את הכעס או חוסר שביעות הרצון בצורה יצירתית. היתרון השני הוא הצורך לפתח ראייה קומית על כל היבט בחיים. אם נתרגל את מציאת ההומור בסיטואציות יומיומיות, יהיה לנו הרבה יותר קל לשלוף אותו במהירות גם כאשר הרגשות סוערים. הפיכת ההומור למצב ברירת המחדל בתקשורת שלנו יכולה לשרת את כל הנוגעים בדבר – בן הזוג זוכה לקצת צחוק ואילו אנחנו משיגים את השינוי הרצוי במהירות, ביעילות ועם חיוך על השפתיים.

תמונת כותרת: Wallenrock / shutterstock