דלג לתוכן

ההרצאה השבועית של TED: פרויקט 100 השנים – ציטוט ספרותי לכל גיל


ג'ושוע פרייגר מסביר כיצד ספרים חושפים את הייחודיות של כל שלב בחיים


בועז מזרחי | 16 יוני, 2016

"מה הספר ששינה את חייך?" היא אחת השאלות הנפוצות באתרי היכרויות. אנחנו רוצים להציג את עצמנו בהקשר רומנטי וניצבים בפני משימה רבת חשיבות: לצמצם את רשימת הקריאה שלנו ליצירה הכי משפיעה, זו שעיצבה או הובילה אותנו לנקודת מבט חדשה על החיים. לחלקנו התשובה מוכנה בשליפה מהשרוול, אחרים לא מסוגלים בכלל לחשוב על המיון האכזרי. ובכל מקרה, כנראה שספרים רבים השפיעו עלינו לאורך החיים – כל תקופה לוותה ביצירה דומיננטית אחרת. אנו בנויים שכבות-שכבות של ספרים – מהתמונות הראשונות שראינו בספרי הקרטון שהונחו לצדנו בעגלת התינוק, דרך הרומנים הגדולים שקראנו, ועד לסיפורים והרעיונות הנסתרים שאנו עוד עתידים לקרוא.

העיתונאי והכותב ג'ושוע פרייגר אינו רק שותף לתפיסה הזו, הוא אף הפיח בה חיים בדמותו של ספר המאגד מאה משפטי חכמה – ציטוט אחד לכל שנה בחיים. הספר One Hundred Years: Wisdom From Famous Writers on Every Year of Your Life הוא פרי מחקר קדחתני של אלפי דפים. שש שנים של עבודת נמלים למציאת משפט של חכמת חיים לכל שנה, עד גיל מאה. באמצעות חיבור הציטוטים הללו לרצף בעל נרטיב, מעניק פרייגר הצצה אל דפוסי החיים האופייניים לכולנו.

ומה בעצם מחפש פרייגר לגלות בין השורות? סופרים גדולים התברכו בכישרון לזקק רעיונות מורכבים למילים יפות. לאורך ההיסטוריה העלו מוחותיהם המבריקים את הסיפור האנושי על הדיו, ואפשרו לנו להתבונן מהצד על מה שכולנו חווים כיחידים וכחברה. כל סופר תרם בתורו את חלקו לפאזל, ויצירות הספרות כקולקטיב מרכיבות את תמונת החיים, מהתהליכים ההיסטוריים ועד לניואנסים הקטנים ביותר של הרגש. ולכן, כפי שמסביר פרייגר, "הספרים מספרים לנו מי היינו, מי אנחנו וגם מי נהיה". בהרצאתו הוא מציג כמה מהציטוטים היפים ומגלה כיצד מצא את עצמו בכל מקום שבו מילים כתובות. מסעו הספרותי מעניק השראה לכל אדם למצוא את השתקפות חייו בין הדפים.

תזכורת מהעבר, הצצה אל מה שיהיה

בשנת 1990, בהיותו בן 19, ביקר העיתונאי יליד דרום דקוטה בישראל. בדרכו לירושלים התנגשה משאית באוטובוס שבו נסע והוא נפצע קשה. פרייגר נותר משותק בפלג גופו התחתון והתאונה הפכה לאירוע מכונן בחייו. "הפציעה שנפצעתי הבהירה לי היטב שההזדקנות אינה מוטלת בספק… זה היה מייאש מעט", משתף פרייגר. למרות השנים שעברו ולמרות שהפך לכותב מוערך בעיתונים מצליחים כמו The New York Times, The Wall Street Journal וVanity Fair, הפכה הפגיעה לחלק מהזהות שלו. כשניגש למשימת הרכבת נרטיב החיים מציטוטים, אחד התמריצים שדרבנו אותו היה המחשבה ש"רשימה תישאר לנצח. תיעוד של החיים לאורך השנים הפגיעות יהיה בגדר אחיזה וריתוק של מה שחומק ונעלם".

לשיטת פרייגר, כל אירוע שאנו עוברים בחיים הוא חלק מסיפור-על רחב יותר, המציג את הפרספקטיבה של המין האנושי כולו. "לחיים יש דפוסים והם משותפים לכולנו", הוא מסביר. "ולא רק שאנו חיים דפוסים אלה, אנו גם מתעדים אותם. אנו כותבים אותם בספרים והם הופכים לנרטיבים שאנו יכולים לקרוא ולזהות מחדש". וזו אחת הסיבות שאנו כל כך מזדהים עם ספרים: היצירה היא למעשה צוהר אל מוחו של אדם אחר המספק לנו נקודת מבט מקורית על החוויות שכולנו עוברים. ואם זה מה שעושים סופרים טובים, פרייגר הסיק כי "קיימות אי-שם, מן הסתם, פסקאות שנכתבו על אודות כל גיל שהוא. אם אוכל למצוא אותן, אוכל להרכיב מהן נרטיב. אוכל להרכיב מהן חיים".

ואכן, הוא הצליח לפרוט את דפוסי החיים הללו באופן מעשי, שנה אחר שנה עד גיל מאה. הדוגמאות שהוא שוזר בהרצאה ממחישות כיצד כל תקופה מאופיינת בהלך הרוח המיוחד שלה. למשל, כשהחל לכתוב את הספר היה בן 37, "גיל של תבונה", הוא מצטט את וויליאם טרוור. ביום ההולדת ה-44 שלו יודע פרייגר כי תהיה לו שנה מוצלחת, בהסתמך על הספר 'צבאות הלילה' של נורמן מיילר: "הוא חש את משא 44 שנותיו… כמו היו התגלמות מוצקה של עצם, שריר, לב, מוח ורגש בדמות גבר, כמו זה עתה נהיה". גם בחלוקה לעשורים קל לזהות את הדפוסים המשותפים: בגיל 20, כמו רבים מאתנו, היה פרייגר בעיצומו של חיפוש אחר זהות, או במילים של ו.ס. פריצ'ט, "אחרי גיל 20… אדם בטוח פחות ופחות מי הוא". את ראשית העשור הבא המחיש היטב תומאס מאן בספר יוסף ואחיו: "בגיל 30 אדם יוצא מהאפלה והשממה של הכנות – אל החיים הפעילים". דונלד ג'סטיס מלמד כי "אנשים בגיל 40 לומדים לסגור ברכות את הדלתות לחדרים שאליהם לא יחזרו".

וכך, עמוד אחרי עמוד, מצא פרייגר פנינת חכמה לכל שנה, עד ליצירת תמונה בהירה ועשירה בפרטים. "ככל שהרשימה התגבשה, הרי שגם על הנייר, בהירים כמו השתקפות במראה, התבררו החיים שחייתי אני… מצאתי שם את עצמי. כמובן, כולנו נמצאים שם". יצירת נרטיב החיים בציטוטי ספרות מאפשרת למקם את עצמנו על ציר הזמן ביחס לכל מה שעברנו, כיוון שאת חיי היומיום אנו עוברים ללא מודעות להיסטוריה האישית שעיצבה אותנו, אף על פי שהיא רכיב יסודי בהווייתנו. ואם אנו יכולים למצוא את עצמנו בעבר ובהווה, הרי שאנו יכולים גם לקבל הצצה אל העתיד. כשהראה פרייגר את הרשימה לסבו, הוא מספר כי זה "הנהן מתוך זיהוי". כלומר, אדם בגיל 95 שמאשר את מה שאנו טרם חווינו, משמש מעין חותם כשרות שאכן, השנים הבאות כבר מגולמות אי שם בין מדפי הספרים.

"כעת הרשימה עשויה וגמורה: מאה שנים", מסכם פרייגר. "וכשאני סוקר אותה, ברור לי שאני טרם עשוי וגמור. חיי עוד לפני, יש לי עוד דפים רבים להיכתב בהם". בין אם תקראו את תמצית חכמת החיים שליקט פרייגר ובין לאו, הספרים הבאים שיעברו תחת עיניכם עשויים להתקבל באור חדש בעקבות עבודתו. כל פסקה וכל משפט עשויים להיות מראה שמעודדת אותנו להביט על סיפור חיינו דרך עיניה האוניברסליות של הספרות המציגות את ההקשר הרחב, ובו בזמן אין חודרות עמוק מהן אל נבכי פרטיות הנשמה.

 

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

הרשמה לניוזלטר של מהות החיים

קיבלנו! תוכן מעורר השראה מבית מהות החיים יגיע אליכם במייל ממש בקרוב.