נוף כפרי או סצנה אורבנית - היכן אנשים מוצאים שקט נפשי ונחת רוח?
ישנה תרופת סבתא לחמרמורת (האנגאובר) שמקורה כנראה בתרבות הרוסית והמתכון שלה הוא כזה: בבוקר, כשמתעוררים עם כל התסמינים המוכרים, קחו כוסית מהמשקה שגרם לכל התסבוכת, ולאחר זמן מה יחלפו כאב הראש, הבחילות ושאר התופעות הנהדרות כלא היו. אנחנו לא ממליצים ובהחלט לא לוקחים אחריות על יעילות התרופה, אבל יש בה קווי דמיון לממצאים מעניינים שנחשפו במחקר חדש על אודות הקשר בין שלוות נפש וסביבה אורבנית.
שוטו בדמיונכם אל המקום האולטימטיבי לשלווה ונחת. האם רוחכם נשאה אתכם אל פלג שקט ומפכפך, או שמצאתם את עצמכם בכיכר המרכזית של עיר הומה? מחקרים מראים כי מרבית האנשים מקשרים שלווה ורוגע עם נופי טבע וכפר. רובנו נוטים להאמין כי הנחמה שמעניקה השהות במרחבי הפרא נובעת מהשיבה אל הקיום הטבעי או המקורי שלנו. אבל האם לא היה זה בטבעו של האדם להתקבץ ולחיות בריכוזים גדולים, שהפכו לכפרים, עיירות, ערים ומטרופולינים?
האם לסצנה העירונית יש כוחות מרפא?
התהיות הללו על טבע האדם עולות בעקבות מחקר מסקרן שאתגר את התפיסה המקובלת לגבי השפעתה של הסביבה על הרווחה הנפשית. אם תשאלו את פרופסור קווין ניומן ופרופסור מרי ברוקס, הם יספרו לכם שאנשים מסוימים לא רק שאינם מוצאים יותר מדי שלווה בטבע, אלא הם זקוקים לשאון העירוני כדי להביא מנוח למוחם הטרוד. השניים ביצעו ניסוי שמטרתו לבחון כמה מהר אנשים מסוגלים למלא מחדש את האנרגיות הקוגניטיביות לאחר פעילות מוחית מאומצת, כתלות בחשיפה לסוגים שונים של סביבה: אורבנית מול כפרית-טבעית.
באתר המחקרים EurekAlert מסבירים כי הנבדקים בניסוי קיבלו משימות קשות, "שריקנו אותם מנטלית", כמו לכתוב משפטים ללא האות A. לאחר מכן הם מילאו שאלון כדי לקבוע את מדד הנוירוטיות שלהם – בהתאם להיבטים אישיותיים כגון חרדה, נטייה לניתוח יתר, בדידות ועוד. בתום השאלון ביצעו הנבדקים משימה נוספת, שנועדה לבחון את מידת השליטה העצמית, ובמהלכה נחשפו לתמונות ומילים בעלות אסוציאציות לנופי טבע ולנופים עירוניים. למרבה ההפתעה, התגלה בניסוי מנגנון פסיכולוגי מרתק: "אנשים בעלי אישיות נוירוטית הראו יותר הצלחה בשחזור היכולות הקוגניטיביות שלהם לאחר שצפו במילים הקשורות לסביבה עירונית סואנת". לעומת זאת, עבור הנבדקים שאינם נוירוטיים, השיגה החשיפה למילים ולתמונות מעולם הכפר והטבע את אותו אפקט.
מפלי הניאגרה. גם הטבע יכול להחריש אוזניים.
הרבה מהמתח והחרדה שפוקדים את האדם הממוצע מקושרים לחיים המודרניים בערים גדולות ורועשות. ההיגיון אומר שהתרופה לכך היא יציאה מהבלגן של העיר אל השקט של הטבע. לא מעט מחקרים תומכים בהשערה זו – כולל מחקר זה – אם כי החידוש שהוא מביא עמו הוא שלא מדובר בנוסחה שפועלת בכל מקרה. הפרדוקס הוא שדווקא המקור שממנו נובעות לא מעט חרדות יכול, במקרים מסוימים, להפחית אותן ולעודד שליטה עצמית. אם חיי העיר הם המשקה המשכר שגורם להנגאובר של חרדות ומתחים, אזי טיול בין נחילי האדם, צלילי צופרים ומנועי מכוניות עשוי לשמש כוסית מאותו משקה שמסייעת להעלים את התסמינים עבור חלק לא קטן באוכלוסייה.
עד כאן החלק הפשוט של הניסוי. אבל העלילה מסתבכת. מסתבר ש"החוקרים גילו בנוסף כי אנשים נוירוטיים לא בהכרח חייבים ללכת למקום אורבני עמוס כדי לבצע רענון מנטלי. למעשה, גם הטבע יכול לספק תרחישים מלאי מתח". קחו לדוגמה את מפלי הניאגרה. אם תעמדו בבסיס המפל, שאון המים מחריש האוזניים יכול להגיע לאזור ה-100 דציבלים, פחות או יותר כמו מנוע של מטוס נוסעים בזמן המראה. מצד שני, ביקור בספרייה העירונית הוא הכול מלבד חוויה רועשת, וכך גם בלא מעט פארקים, מוזיאונים ואתרים רבים נוספים. המחקר הוכיח כי אותו חלק באוכלוסייה שמוצא מנוח ליד אתר בנייה יכול למצוא מנוח גם בטבע, בהינתן התנאים הנכונים. ולהיפך – אדם שנהנה מלילה לאור מדורה במדבר יכול למצוא שלווה גם בביקור בחנות ספרים.
השקט נמצא בכל מקום אם יודעים מה לחפש
כך שלמעשה מסקנת הניסוי פחות נוגעת בהשפעה של הנופים השונים על טיפוסים מסוימים, ויותר מצביעה על מידת ההתאמה בין האישיות ובין הפעילות שמתבצעת בכל נוף. "אנשים [במחקר] נטו להגיע לתוצאות טובות יותר בסביבה שתאמה את אישיותם", מחדד פרופסור ניומן, וזה לא משנה עם איזו תפאורת רקע – עירונית או כפרית. ניסוי נוסף שלו תומך בתוצאות הללו. ניומן גילה כי אנשים בעלי אישיות נוירוטית השכילו לקבל החלטות כלכליות מוצלחות – הכרוכות בשליטה עצמית גבוהה – כאשר נחשפו לתמונות ספארי שהציגו אריות חשופי שיניים וקרנפים מסתערים. הם הפגינו שליטה עצמית פחותה כאשר צפו בנמרים מנמנמים על עצים או בקרנפים מלחכים עשב בעצלתיים.
המחקר, אם כן, מצא קשר בין האישיות לסביבה בתיווך מידת השליטה העצמית. במילים פשוטות, שלווה וביצועים קוגניטיביים מוצלחים נובעים מעיסוק בפעילות שמשקפת את האופי שלנו. במגזין הערים City Lab, שהתייחס אף הוא למחקר, נכתב כי "ניומן מציע לבצע התבוננות על האישיות שלכם ולחפש דרכים להעצים אותה". כלומר, כדי להשיג את התוצאה הרצויה של שליטה עצמית והורדת חרדות, עלינו להכיר את עצמנו ולדעת איזה תרחישים משקפים היטב את מי שאנחנו. אם העיר מרגיעה אתכם, ייתכן שפעילות אקסטרים בטבע תשיג את אותו אפקט. אם אתם נהנים מהשקט של הטבע, ייתכן שתמצאו שלווה גם בהליכה ברחובות לפנות בוקר, כשהעיר עדיין שקועה בתרדמה.
את הפינה השקטה יכול כל אדם למצוא, בין אם הוא נוירוטי ובין אם לאו – בין אם בטבע הפראי ובין אם בלב המרחב האורבני, זאת מכיוון שעל פי תוצאות המחקר השלווה נובעת מבפנים, מהאישיות שלנו, ואילו תפקיד הסביבה להשלים אותנו כמו פאזל. אנחנו רק צריכים לאתר את החלק החסר באופן סלקטיבי בכל מקום שבו אנו נמצאים, ולא בהכרח לחפש את המובן מאליו.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
איפה הכי כדאי לגור כדי להיות מאושרים? מחקר לונדוני חושף תשובה מפתיעה
מחקר: בכל פעם שאתם מטיילים בטבע אתם עושים למוח שלכם טובה
המנגנונים המרתקים שמפעילים את כוח הרצון - המשאב היקר שכל אחד יכול לטפח
עוד מרדיו מהות החיים:
