היפנוזה צמרירית - מבט מלמעלה על עדר כבשים באחו
המיתוס המפורסם ביותר לגבי שינה הוא ככל הנראה ספירת כבשים. אם סבלתם פעם מנדודי שינה וניסיתם לספור כבשים, סביר להניח שגיליתם על בשרכם עד כמה בלתי יעילה השיטה. מה שפועל כמו שעון שווייצרי בסרטים מצוירים, ובכן, רחוק מלהיות תקף גם במציאות. חוסר ההצלחה של ספירת כבשים אף הוכח במחקר מדעי, כפי שהתפרסם ב-New York Times. החוקרים משערים כי "ספירת כבשים כנראה פשוט משעממת מכדי לבצע בזמן ממושך". המונוטוניות שבספירה פשוט אינה מניבה את אפקט ההרגעה וההיפנוזה המבוקשים.
אבל שווה לחכות עוד רגע לפני שמוותרים על הכבשים לנצח. טים וויטאקר, צלם מניו זילנד, הציג לעולם את הגרסה המקומית שלו לספירת כבשים. עם הטוויסט שהכניס תפס כבר יותר ממיליון צופים. וויטאקר העלה לאוויר טיסן מצויד במצלמה ועקב אחר עדר כבשים המובל באמצעות כלבי רועים ממרבד דשא אחד למשנהו. על פניו לא מדובר בסיטואציה חריגה או מרגשת. אבל כאשר משנים את נקודת המבט, המחזה שנחשף מותיר רושם מהפנט על הצופה.
מגובה רב, הופכים הכבשים לגושי צמר זעירים המרוכזים במסה אדירה. כאשר הם מתחילים בתנועה, אפקט העדר גורם להם להישפך כמו נוזל בעד שערי חלקות המשמשים צוואר בקבוק. המעבר מפרישה רחבה דרך פתח צר – ובחזרה לפרישה רחבה – מניב צורות מצודדות כשל מנורת לבה. מלמעלה נדמה כאילו הכבשים הם למעשה יצור אחד בעל תודעה משותפת שמתפתל להנאתו על מרבדי הדשא הירוקים, ומוזיקה נעימה שמלווה את הכבשים במרוצם מוסיפה לאווירה המרגיעה והמהפנטת.
ניו זילנד נחשבת לאימפריית צמר עם כמות הכבשים מהגדולות בעולם, כ-40 מיליון לפי הערכות מסוימות. עשרה כבשים על כל תושב במדינה. ולא פלא – התנאים לגידול צאן במדינה אידיאלים. מרבדי דשא פרושים על גבעות מוריקות עד היכן שהעין מגעת, ולרועי הצאן כמעט ואין מגבלה של מקום. כבשים, אם כן, הם חלק מהתרבות המקומית (או המיובאת, יש לומר) ועדיין לא נדיר לגלות עדרים המוקפים בכלבי רועים שמוליכים אותם בין שדות המרעה. בסרטון הזה רועה הצאן מבצע פעילות שגרתית למדי, אלא שהצלם חשב על זווית מקורית לסצנה היומיומית – והתוצאה כמעט מכשפת.
מלבד האפקט המרגיע ואפילו המנמנם של הסרטון, אחד ההיבטים שהפכו אותו למעניין הוא ההמחשה הוויזואלית של אפקט העדר. במבט ראשון, כאמור, העדר נראה כישות אחת. אבל כאשר חוזרים וצופים בו, אפשר לזהות כיצד פרטים בודדים מכתיבים את המגמה. הכבשים מגיבים לפעולות הכלבים: בתחילה מזהים אותם בודדים ומתחילים לרוץ לכיוון מסוים. תוך רגעים, כאש בשדה קוצים, פושט בעדר דחף אינסטינקטיבי לרוץ בעקבות הכלל ומתוך כך מתקבלת התנועה הנוזלית. מגובה הקרקע ההתרחשות עשויה להיראות כמו אנדרלמוסיה אחת גדולה, אבל ממעוף הציפור נראה כי יש סדר בתנועת הכבשים, איזו חוקיות לא ברורה שמביאה אותם בסופו של דבר לחזור למצבן המקורי.
מעופם של טיסנים מעל עדרי כבשים הולך והופך למחזה שכיח, ולא תמיד מאותן סיבות. בקצה השני של העולם, באירלנד – מדינה נוספת שמזוהה עם מרבדים ירוקים והכבשים – רועה צאן פרסם וידיאו פופולרי נוסף של עדר מהאוויר. ובעוד שבניו זילנד שימש הטיסן לראות את הכבשים, באירלנד הוא שימש במטרה לרעות אותם. במקום כלבים הגיבו הכבשים לתנועת הטיסן שעף מעליהם ועל הדרך סיפק צילום של הפעולה המרשימה. אמנם מדובר באנקדוטה שולית אבל היא מספקת המחשה נוספת לאופן שבו העדר נוהג כעדר, ולא משנה מה הטריגר.
הכבשים מניו זילנד מאפשרים לנו להביט עליהם בשתי פרספקטיבות: הראשונה מעוררת מחשבה לגבי אפקט העדר. אמנם הצילום היפהפה מציג הקצנה של התופעה, אבל מזמין אותנו לשאול את עצמנו כיצד היא משתקפת אצלנו, בני האדם, בכסות צמרירית אחרת. הפרספקטיבה השנייה מאפשרת לעשות את ההיפך, כלומר להרגיע את המחשבה. אפשר להתייחס לסרטון הזה כזמן השחרור היומי ולתת למחשבות לרוץ לאן שהזרם ייקח אותן.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
אתנחתא של טבע: להקת זרזירים במחול אווירובטי מרהיב זריזים
הלוגיקה שבתוך הכאוס: פיזיקאי גילה כי אנשים נעים כמו מולקולות גז
אתנחתא של טבע: כך נראה העולם מנקודת מבטן של הציפורים הנודדות
עוד מרדיו מהות החיים:
