הכירו את שלב ההיפנגוגיה – מצב ההכרה המסתורי שבין ערות לשינה
שינה, במובן מסוים, היא קצת כמו אלכוהול. היא משחררת חסמים, מסירה מחיצות ומאפשרת לנו להציץ אל החלקים במוח שבדרך כלל אנו שומרים תחת ריסון כבד. ככל שטכנולוגיית קריאת גלי המוח מתפתחת, כן הולכים ונפתחים בפני נוירולוגים ערוצי תקשורת ומחקר מרתקים אל המוח ובפרט אל התודעה. אט-אט נחשפים מרכיביה ומסייעים להסביר ולו קמצוץ מהחידה האנושית הגדולה הזו.
בעוד שלבי השינה העמוקה כמו REM נחקרים לא מעט, הפסיכולוג האנגלי ווהן בל טוען כי שלב טרום ההירדמות – אותו מצב מעורפל שבין ערות לשינה – קיבל תשומת לב מועטה. ואולם, במאמר במגזין The Atlantic הוא מספר כי לאחרונה זכה השלב, המכונה היפנגוגיה, לעניין מחודש מצד מדענים שמקווים להביא לגילויים משמעותיים על מבנה ההכרה ותפקודה.
"ישנו זמן קצר בין ערות ושינה שבו המציאות מתחילה להתעוות", מתאר בל. "מחשבות מודעות מוצקות מתחילות להתמסמס אל הגלים המלחכים בעדינות של שלבי החלימה המוקדמים, והעולם הופך מעט יותר הזוי, המחשבות יותר משוחררות". התקופה הקצרה הזו מתחילה מיד עם ההשפעה הראשונית של הנמנום, ומסתיימת ברגע שבו ההכרה שלנו שוקעת לגמרי. ברוב הפעמים שאנו נרדמים השלב הזה חומק בהיחבא, אבל יש והנסיבות מביאות אותנו למודעות גבוהה בזמן ההיפנגוגיה, ואז אנו חווים את העולם המשונה שבו המציאות הממשית והחלום מפותלים ושזורים בסבך של הזיות בהקיץ למחצה. לדבריו, קיימת דרך להגביר המודעות שלנו לאזור הדמדומים של ההכרה: "תשומת לב מתמשכת וקפדנית לחוויה הפנימית אחרי שהולכים לישון יכולה לחשוף מרחבים מנטליים של צלילים מסקרנים, סצנות מופשטות ומחשבות מבולגנות". במילים אחרות, מטה-קוגניציה של שלב טרום השינה מביאה לחוויה מוחשית יותר של ההזיות.
דמיון והזיה בקשר בלתי מחויב להיגיון
סביר להניח שמרביתנו חווה את ההיפנגוגיה בעוצמה גבוהה מדי פעם, ורבים יודעים לספר על דמיונות הזויים שנולדו כביכול מתוך מחשבה רציונלית. זה קורה מכיוון שהמוח עובר מערות מלאה לשינה מוחלטת בשלבים. כיצד פועל המנגנון? בל מציג את מחקרו של ולדאס נורייקה מאוניברסיטת קיימברידג', המכנה את התהליך "קיטוע טבעי של התודעה". הנבדק הבודד במחקר חובר לאלקטרודות שקראו ותיעדו את גלי מוחו. הוא הושם במצב טרום שינה והונחה להיות במודעות לזרם התודעה הפנימי, ובכל פעם שמחשבה מילולית או ויזואלית חריגה פוקדת אותו – ללחוץ על כפתור ולדווח עליה בעל פה. החוקרים מציינים חלק מהמחשבות שחלפו בראשו של הנבדק: הכנסת סוס לתיק של כינור, המילה חסרת המשמעות "ליסהו", השם ג'ין הה סונג שהיה מוכר לנבדק אך לא היה בטוח מהיכן, ועוד כהנה וכהנה בלילי אינפורמציה חסרת פשר.
כאשר קראו את תוצאות הפעילות המוחית שהתרחשה בסמוך למחשבות החריגות שעליהן דיווח הנבדק, גילו החוקרים כי במשך כ-20 שניות לפני כל מחשבה נרשמה העמקה במצב הנמנום ובמקביל חלה ירידה ברמת הפעילות. "זה מצביע על כך שהתרחשותן של חוויות אי-בהירות קוגניטיבית חופפת את השינוי המהיר במידת הניבוי של דפוסי הפעילות החשמלית במוח". המשמעות של תוצאות אלה, לדעת החוקרים, קשורה למנגנון הכיבוי של המוח.
אחד אחרי השני דועכים המנגנונים שמארגנים את המציאות בסדר הגיוני.
למוח שלנו יש מנגנונים שמפרשים את המציאות, מארגנים אותה בדפוסים ומעניקים לה משמעות קוהרנטית. ללא המנגנונים הללו העולם לא היה הגיוני עבורנו. לדברי בל, בשלב ההיפנגוגיה המוח מכבה את המודלים שמסייעים לנו לפרש את העולם, "מה שמוביל לחוות רגעים של שחרור מהפילטרים המנטליים הרגילים שלנו". אם מנגנון אסוציאטיבי כלשהו נכנס לתרדמת, למשל, פתאום אין חוקיות מחייבת לקשר בין חלקים שונים של התודעה, וינשוף סגול שמגיש לכם את ארוחת הבוקר של אותו היום נראה כמו דבר הגיוני לחלוטין. עד שמהרהרים במחשבה הזו. מכיוון שאנחנו עוד לא ממש ישנים לגמרי, ההכרה שלנו עדיין פעילה במידה מסוימת, וכפי שהנבדק ידע לדווח על ההתרחשויות הדמיוניות, כך גם אנו יכולים פתאום להבין שהינשוף הסגול אינו קשור לסצנה – לפחות לא כפי שהתרחשה בפועל.
ואולם, רוב האנשים מתקשים לזהות את המוזרות של שלב הכניסה לשינה. חוקרים מאוניברסיטת דנדי בסקוטלנד ניסו להסביר מדוע קיים הקושי הזה על ידי בדיקה אילו רכיבי תודעה דועכים ואילו מתגברים לאורך כל שלב ההיפנגוגיה. הם פתחו מעין ציר זמן של שינוי מצב התודעה ומצאו כי המטה-קוגניציה – כלומר היכולת להרהר בסיטואציה – דעכה מהר, ואילו דימוי מנטלי של פעילות פיזית בעולם מדומיין התגבר. בל מציין כי זה "מעיד על שינוי במבנה, ולא רק בתוכן, של החשיבה המודעת". הדירוג של עצימות הפעלת המנגנונים הללו יוצר שינוי במידת המעורבות בסיטואציה. וזה כנראה מה שהופך את שלב טרום-השינה למצב ביניים: אנו מתנדנדים בין חלום מוחלט שעוטף אותנו לחלוטין וגורם לנו להרגיש חלק פעיל בהתרחשות ובין מחשבה רפלקטיבית שבה המציאות נפרשת למרגלותינו ואנו משקיפים עליה ממעל.
עולם הצללים של המוזרות האנושית
קיימים מחקרים נוספים שתומכים בהשערות הללו, אבל הן עדיין בגדר היפותזות. אם אכן המנגנונים ההכרתיים הללו עובדים באופן המתואר בזמן השינה, עשויות להיות לכך השלכות מרתקות. בל מאמין כי "העובדה שתחושת השקיעה [בחלום] והריחוק הרפלקטיבי מהחוויה שלנו לא תמיד מתרחשים יחד בזמן שינה יכולה להצביע על תפקידים שונים שיש להם גם בתודעה של מצב ערות". רמז להבדל בתפקודים הללו אפשר אולי למצוא בהבדל בין מיינדפולנס ובין מצב זרימה. מיינדפולנס מייצג את התודעה הרפלקטיבית, המודעת לסיטואציה ומהרהרת בה כמשקיף מהצד, ואילו מצב זרימה מייצג את השקיעה בחוויה ומודעות עצמית נמוכה. דוגמאות אלה לא נכללו במחקר, אבל הן מבהירות את הפוטנציאל הגלום בחקר השלב שבו שני מצבים אלה מתמזגים זה בזה.
בל ושאר החוקרים את שלב ההיפנגוגיה מקווים כי היא תספק הבנה מעמיקה של חלקי התודעה מכיוון שהם נמצאים בשלב הכיבוי וניתן לבודד את האפקט שלהם על תפיסת המציאות. הוא טוען כי גוף המחקר שהולך וצובר תאוצה עשוי להצביע על כך ש"תהליכי המוח שמתחזקים את ההכרה כנראה מתחזקים גם חוויה יציבה והגיונית של העולם – ובמילים אחרות, שומרים את ההזיות תחת ריסון". הערך הנוסף של המחקר, אותו מכנה בל "שובב", הוא התיעוד של עולם ההזיות האנושי. המחקרים יוצרים ארכיון של "הרגעים ברי החלוף של מוזרות אנושית, אשר אובדים מהזיכרון לעתים קרובות אחרי הדרמה והערפול של החלום והשינה". הנוירולוגים משמשים אוצרים של הרגעים הללו, שבהם המוח שלנו משוחרר מחוקי ההיגיון, אך בו בזמן מפעיל שאריות של מחשבה רציונלית. מחקר אחרי מחקר, הם מרכיבים עולם שלם של פנטזיה שבמרבית המקרים נותר בין הצללים של חדר השינה.
אלו הן תיאוריות מאוד מסקרנות, אבל מה המשמעות שלהן עבורנו בפועל? אחת הדרכים שאנו יכולים להשתעשע בהן היא באמצעות ניסוי ביתי קטן. מכיוון שאנחנו לא כבולים לסטנדרטים אקדמיים, הבה נקרא לשלב ההיפנגוגיה בשם העממי והנפוץ יותר שלו – "התעפצות". לפני שנת הלילה חלקנו עוברים את השלב הזה במהירות גבוהה וללא מודעות. אבל לעתים אנו מתעפצים בשעות היום, מול המחשב בעבודה, בנסיעה בתחבורה ציבורית, בהרצאה בלימודים או מול הטלוויזיה. בפעם הבאה שאתם מרגישים את ההכרה שלכם בורחת ודועכת, נסו להרהר במחשבות שלכם, ללחוץ על כפתור דמיוני בכל פעם שמחשבה חריגה או הזיה משונה פוקדת אתכם. אתם עשויים לגלות הפתעות מרתקות על המחשבות שפועלות אצלכם ברקע, ובחלון הזדמנויות קצר מאוד חושפות עצמן אל המחשבה הרציונלית.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
חלומות צלולים - מה זה אומר אם אתם חווים אותם?
זרם התודעה אינו קבוע כפי שחשבנו – בכל רגע נתון אנו בעלטה מחשבתית
כיצד עזרו גרייטפול-דד לגלות ראיות לקיומה של טלפתיה בין חלומות?
עוד מרדיו מהות החיים:
