מה המשמעות האמיתית של חיי נצח?
זמניותם של החיים מפחידה אותנו. לפחות בחלק הארי של החיים, לא משנה איזה סוף מצפה לנו, עצם המחשבה על עצימת העיניים מבלי לפקוח אותן שוב גורמת – וכנראה שגם קריאת שורות אלה – גרמה לכמה קוראים לנוע בכיסאם באי נוחות. אבל ממה בעצם אנו פוחדים? אפשר להבין שאדם חושש ממוות בדרך מסוימת, אבל מה לגבי שיבה טובה? הדיון בחיים ומוות הוא אינסופי, בין היתר מהסיבה שאין לנו מושג מה קורה אתנו אחרי המוות והאם בכלל יש דבר כזה, "אחרי המוות".
החרדה הקיומית של האדם מניעה כמעט כל היבט בחיינו: העמדת צאצאים, חקר הרפואה, פיתוח טכנולוגיה, הגות פילוסופית, מבנים חברתיים, יצירה אמנותית ועוד. באמצעות אלה, האדם מנסה לצמצם ככל הניתן את חוסר הוודאות בחיים בכלל ובסופם בפרט. כלי נוסף שעוזר לנו להתמודד הוא הדמיון. ההיסטוריה רצופה בסיפורים עממיים על גיבורים שהשיגו חיי נצח או מצאו את מעיין הנעורים, ואיכשהו נוצרה בקרב האנושות תקווה שיום יבוא וחיי נצח יהיו בהישג יד.
זוהי מחשבה נפלאה ומלאת אופטימיות, אבל האם אנו עוצרים רגע לחשוב על המשמעות המלאה שלה? ב-TEDEd עשו את זה עבורנו. אנימציה קלילה וקולחת מנתחת את ההשלכות של חיי נצח מבחינה מדעית וחושפת תופעות מפתיעות שמתרחשות כאשר מסירים את משתנה הזמן מהמשוואה. מהן, למשל, ההשפעות על הזיכרון, על מערכות היחסים ואפילו על המראה החיצוני שלנו? מבט קר על המשמעות הפרקטית של אלמוות עשוי לגרום לנו לחשוב מחדש על כל הקונספט של חיים.
להפעלת כתוביות לחצו על הכפתור בתחתית הנגן בצד ימין.
מה זוכרים אחרי מיליון שנה?
כדי לטפל בשאלה "האם חיי נצח הם דבר טוב", ראשית יש להבין כי כל תפיסת הזמן משתנה. הקריין בווידיאו (ג'יימס ארנולד טיילור שדיבב בסרט מלחמת הכוכבים) מסביר כי תוחלת חיים סבירה להיום היא 82 שנה, מה שמתורגם ל-30,000 ימים. עכשיו נמיר את זה לשנים והתוצאה מדהימה: "אם ילד יחיה 30,000 שנים – שנה תרגיש עבורו כמו יום". אבל חיי נצח לא מסתכמים ב-30,000 שנה. מה קורה לאחר מיליוני שנים, כשכל שנה מרגישה כמו 24 שעות? "אם הרגשות של הילד הזה יחזיקו את השיעמום האפשרי של לחיות מיליוני שנים, הוא עלול להפוך לבודד ועצוב בצורה קיצונית, בידיעה שהוא חי ותמיד יחיה יותר ממי שהוא אי פעם אהב". אדם בעל חיי נצח יכול אמנם תמיד ליצור קשרים חדשים, אך הוא ייאלץ להיפרד בחייו ממיליוני חברים.
ואולי אף חשוב יותר, משפחה אי אפשר ליצור מחדש. וכך, בשלב מסוים, הזמן שבילה בעל חיי הנצח עם משפחתו יהפוך לבטל בשישים ואולי אף יעלם מזיכרונו כליל. הגרעין המעצב של חייו יאבד בתהום הנשייה ויהא כלא היה. זהו נתח משמעותי של זהות שצריך לקחת בחשבון כאשר אנו מדברים על חיי נצח. מה שמוביל להיבט הבא של הניתוח, קיבולת הזיכרון האנושית. "האם אתם זוכרים מה עשיתם בשנה שעברה?" שואל הקריין. "מה לגבי כשהייתם בני חמש? כמה מהעבר שלכם שכחתם?" רוב החיים שלנו מתנהלים בשגרה, תוך כדי פעולות החוזרות על עצמן: ארוחות, לבוש, נסיעות, לימודים, עבודה ושהות עם משפחה וחברים. הזיכרון האנושי, בשונה מזיכרון של מחשב, לא נועד לשמש ארכיון מידע, אלא כדי לשמור פרטים הנחוצים לצורך הישרדות והתפתחות. כאשר שום דבר משמעותי או שונה לא מתרחש, דינו להימחק מהזיכרון. כאן מעלה הקריין נקודה מעניינת למחשבה: "אם אתם מתקשים לזכור מה עשיתם כשהייתם בני חמש, איך תזכרו מה קרה אם הייתם בחיים לפני אלף שנים, מיליון שנים?"
שאלה זו מספקת לבעל חיי הנצח אתגרים מהותיים בנושא זהות. באופן תיאורטי, ייתכן כי כל תקופה מסוימת הזיכרון שלנו ישתנה לחלוטין ולא ייוותר בו זכר לאותו אדם שנולד. חיי נצח עלולים להיות כרוכים במחיר של שינוי אישיות יסודי שמתרחש באופן תקופתי. ואם דיברנו על משפחה, חברים וזיכרונות, טבעי לשאול מה לגבי מערכות יחסים רומנטיות. אם נצא מנקודת הנחה מאוד אופטימית שבן האלמוות ימצא שותפה לחיים אחת למאה שנה, כעבור מיליון שנים יהיו מאחוריו 10,000 קשרים רומנטיים של פרק חיים אנושי ממוצע. "כמה משמות עשרת האלפים האלה הוא יהיה מסוגל לזכור? האין זה משנה את המהות של יחסים משמעותיים?"
איך תיראו בהשוואה לאנשי העתיד הרחוק?
כל השאלות הללו מתייחסות לעבר ולקשר אליו. אבל לאותו אדם שיחיה בעוד מיליון או מיליארד שנה, מצפה גם מפגש עם העתיד, שעשוי להיות שונה בתכלית ממה שאנו מכירים היום. לאורך מיליוני ומיליארדי שנים, שינויים אבולוציוניים חלים בפיזיולוגיה ובמראה של בני האדם. מוטציה גנטית, למשל, הובילה ליצירת עיניים בהירות, מה שהיה עשוי להפתיע מאוד איש מערות שנסע בזמן. אדם שנולד בתקופתנו ויחיה לצד אנשים בעוד מיליארד שנה עלול למצוא את עצמו בסביבה מאוד לא מוכרת, שלא לומר להרגיש עוף מוזר. "אם אתם האדם היחיד בן האלמוות בעוד כולם ממשיכים להתפתח דור אחרי דור, בסופו של דבר אתם תיראו די שונה מהאנשים שמקיפים אתכם".
ואם נבחן את הכיוון המשוער שמנבאים לא מעט מדענים למין האנושי, בעל חיי הנצח עלול להיות גם בעמדת חיסרון אבולוציוני משמעותי. אחת התיאוריות הפופולריות כיום היא שבעתיד הטכנולוגיה תשפיע על התפתחות האדם. כבר היום ניתן לראות כיצד זיכרון לפרטים הפך לשולי, כשמאגרי מידע בעלי קיבולת גבוהה בהרבה מהזיכרון שלנו נמצאים ממש בכף היד. ההתפתחות הטכנולוגית עשויה לחולל שינויים במבנה המוח וביכולות הקוגניטיביות, ואם לשפוט על פי ההיסטוריה, זה תמיד במגמת צמיחה. בעוד מיליארד שנים ייתכן שהמוח של היום כבר לא יהיה רלוונטי.
מלבד העובדה שהמראה החיצוני של בן אלמוות יהיה שונה משל הסביבה, סביר להניח שהוא יהיה שונה משמעותית גם מהמראה ההתחלתי שלו עצמו. נניח שתהליך ההזדקנות נעצר בגיל 50 וזה המראה שלוקח עמו האדם לשארית הזמן. הכול טוב ויפה, מלבד דבר אחד שולי, לכאורה, שספק אם אי פעם מישהו שאיחל לעצמו חיי נצח חשב עליו. "הביטו בגופכם וספרו כמה צלקות יש לכם. אם יצרתם כל כך הרבה צלקות קבועות במשך חייכם, דמיינו כמה נזק היה לכם אם הייתם בני אלף שנים". כאשר מותחים סטטיסטיקה של 80 או 100 שנים על פני מיליוני שנים, המספרים קופצים אסטרונומית. לא ניכנס לתיאורים מחרידים, אבל לא מדובר רק בצלקות אלא גם בבלאי ונזק ממקורות חיצוניים מכל הסוגים.
מרבית הבעיות הללו מתייחסות למצב שבו אדם אחד זוכה בחיי נצח והן עשויות להיפתר אם כל בני האדם יחיו לנצח. אבל אחרי כמה דורות יהפכו החיים על פני הכדור לבלתי נסבלים, כאשר מהר מאוד תיווצר צפיפות ומחסור במשאבים. וגם אם כל הבעיות ייפתרו על ידי טכנולוגיה, איוש פלנטות חדשות וכדומה – אתם באמת רוצים לראות שידורים חוזרים של הסדרה חברים למשך שארית הנצח?
בסיכומו של עניין, החקירה המדעית של חיי נצח לא רק מובילה אותנו למסקנה שאנו בנויים כיצורים עם התחלה וסוף – היא גם שולחת אותנו להרהר בכל הטוב שנמצא באמצע: משפחה, חברים, זיכרונות מאושרים, בריאות וכן הלאה. וכשחושבים על זה עוד קצת לעומק, אולי בכלל החיים טובים דווקא הודות לזמניות שמאפיינת אותם.
תמונת כותרת: Kekyalyaynen / Shutterstock.com.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
מדוע קופים כותבים מחזות טובים יותר משל שייקספיר?
אתנחתא של טבע: הכירו את היצור החי שלא יכול למות
ההרצאה השבועית של TED: הזינוק הבא של המוח האנושי נמצא מעבר לפינה
עוד מרדיו מהות החיים:
מה תפקידם של הספרים בחיינו? ואיך הם מחזיקים מעמד בים המילים הוירטואליות מסביבנו?
