העיקרון הפסיכולוגי המרתק שעומד מאחורי האמירה "לחיות את הרגע"

שני פרופסורים מסבירים את הקשר שבין דמיון, זיכרון ואושר

ספק אם אי פעם יוכלו בני האדם להעריך את מידת חשיבותו של הכלי האבולוציוני שקיבלו במתנה – או את אופן השפעתו על מהלך ההיסטוריה. אנו מדברים, כמובן, על הדמיון האנושי. היכולות הקוגניטיבית לחזות דברים במידה לא מבוטלת של דיוק וליצור תרחישים בעיני רוחנו אפשרה לאדם להתקדם בפרק זמן מטאורי ממגורים במערה לחקר מאדים. אנו מעלים את הדמיון על נס כיוון שהוא זה שמאפר לנו לפתח חלומות ולהגשים אותם. על פניו, הדמיון הוא הכלי המושלם לאושר בחיים.

ואולם, לפעמים חלומות לא מתגשמים. ואז? מה מקומו של הדמיון בסיטואציות נפוצות אלה – הייתכן שכישרון נהדר כמו דמיון מפותח עלול להוביל לצער או לחוסר שביעות רצון? מתברר שכדי להשתמש בכלי ולהגשים מטרות צריך ליישם אותו בתבונה, מתוך מודעות לקשר המשולש דמיון-זיכרון-אושר. המשולש הזה מייצג למעשה את שלושת הזמנים: הדמיון, כאמור, מתייחס לעתיד, הזיכרון – לעבר והאושר – להווה. איזון נכון בין שני המרכיבים הראשונים יכול להשפיע משמעותית על האחרון.

את העיקרון הפסיכולוגי שקושר בין הזמנים ובין הכישורים הקוגניטיביים שלנו מסבירים שני פרופסורים לפסיכולוגיה מאוניברסיטת טקסס, ארט מארקמן ובוב דיוק. השניים מגישים את התכנית Two Guys on Your Head ברשת NPR ובה הם משוחחים על האופן שבו אנו יכולים לווסת את השימוש בדמיון ובזיכרון כדי ליצור הווה הרבה יותר נינוח ומאושר.

סתגלנות חשובה לא פחות מהגשמת חלומות

"עד כמה שחשוב לדמיין כיצד העתיד שלך ייראה במטרה לתכנן ולהיות מוכן אליו", פותח מארקמן, "חשוב גם לא להיות כבול מאוד לדמיון הזה". נהוג לעודד אנשים לדבוק בחלומות שלהם ללא תלות במתרחש בפועל, לעמוד מול כל האתגרים ולחתור להגשמה עצמית. ואולם, כמה שלא נדמיין, נחלום ונשקיע – המציאות מספקת לנו פיתולים בלתי צפויים במסלול, פניות פתע ושאר חריגות מהדרך שהתווה דמיוננו. וכשהסטיות הללו מתרחשות, הן יוצרות פער בין הרצוי למצוי, ופעמים רבות הוא בא לידי ביטוי באי שביעות רצון מחיינו, וזה במקרה המתון.

מארקמן מאמין כי על מנת לצמצם את הפער בין התכנון למציאות עומדות בפנינו שתי חלופות: להתאים את המציאות לדמיון, כלומר להמשיך ולנסות לשנות את פני הדברים, או – לנסות ולדמיין מחדש את העתיד באופן שתואם את המציאות הקיימת. בעוד שהאפשרות הראשונה היא מבורכת, אי אפשר להתעלם מכך שהיא לא חסינה במאה אחוזים מפני כוחות שאינם בשליטתנו. ולכן, חשוב שבאמתחתנו תהיה גם אלטרנטיבה שתסייע לשמור אותנו מאושרים ללא תלות בנסיבות.

מה שיכול לסייע לנו לשמור על נתיב חלופי פתוח הוא ההכרה בכך שהיתרון של הדמיון יכול להוות חרב פיפיות, קרי להוות גם חיסרון. דיוק מסביר כי "לאיכות הדמיון יש את הפוטנציאל ליצור שביל צר שכל מה שלא עליו, מטריד אותנו". היכולת לרדת לפרטים – ולחשוב על כל שלב וחצי שלב בדרך למטרה – היא מה שמאפשר לנו להרים פרויקטים בלתי נתפסים כמו, למשל, האינטרנט. אבל כאשר הדקדוק הזה נועל אותנו במקומנו, אנו הופכים לעבדים של התכניות במקום שהתכניות ישרתו את המטרה שלשמה הן גובשו מלכתחילה – להפוך אותנו למאושרים. כל אחד מאתנו מכיר את זה מתחום אחר בחייו: אחד מתכנן בפרוטרוט בדיוק לאילו אתרים להגיע בטיול, ולשני ברור בדיוק אילו מרכיבים יהפכו את המנה שהוא מתכנן לבשל לאורחים למושלמת. אבל יש והמזרקה ברומא סגורה לרגל שיפוצים, ולעתים הג'ינג'ר אוזל מהמדפים.

כדי להתמודד עם החריגות מהדמיון – או מהתכניות שלנו – עלינו לפתח גמישות מחשבתית: "יש מעט מאוד אנשים שחייהם מתמשכים לאורך מסלול ליניארי ללא סטיות", אומר דיוק. הגמישות מאפשרת לנו להכיל את השינויים הבלתי צפויים, כמו משכך זעזועים טוב שגורם לנסיעה להרגיש חלקה, לא משנה כמה הדרך טרשית. השינויים הבלתי צפויים נפוצים הרבה יותר ממה שהזיכרון שלנו מוכן להציג. "מכיוון שאנו מספרי סיפורים טובים", מסביר דיוק, "בראייה לאחור אנו גורמים לזיכרון להיראות כאילו הכול עבד לפי התכנון שלנו". הוא מאמין שפעמים רבות אנו מביטים אחורה ורואים נתיב הצלחה שעבד בדיוק כפי שדמיינו, אלא שאנו לא לוקחים בחשבון אינספור משתנים אקראיים שלא היו תלויים בנו וכנראה באותו מקרה התיישרו עם התכניות שלנו, או לחילופין, השמטנו אותם באלגנטיות מהסיפור. מארקמן מחזק טענה זו ואומר כי "יש נטייה להרכיב משקפיים ורודים כשאנו חושבים על אירועים שקרו בעבר". במילים אחרות, אנו ממעיטים בחשיבותם או מוחקים בצורה סלקטיבית את הפרטים המרגיזים מהעבר, ולכן ההסתכלות שלנו אחורה היא רומנטית. "הנוסטלגיה הזו יכולה ליצור בעיות בעצמה, כי היא יכולה ליצור סוג נוסף של אי שביעות רצון מההווה", הוא ממשיך.

פעם היה פה טוב יותר, האמנם?

תקופת התיכון באמת הייתה כזו מושלמת? הזיכרון שלנו נוטה לאחסן בעיקר את רגעי השיא מהעבר – התנסויות חיוביות ושליליות כאחד, כל עוד הן בקנה מידה משמעותי. כל הפרטים הקטנים, השגרתיים והמעצבנים לא מטרידים אותנו באופן שוטף. אבל נסו להיזכר רגע בתקופה נוסטלגית בחייכם, למשל התיכון. מי זוכר את שעות השיעמום הבלתי נגמרות בחלק מהשיעורים, את החבר שלא דיברנו אתו במשך חודשים בגלל ריב קטנוני ועוד אי אילו עניינים של מה בכך, שבהחלט התרחשו, אף אם היו חסרי חשיבות. "ולכן", אומר מארקמן, "עלינו להיזהר מלשחזר אלמנטים מהעבר שמעולם לא היו יפים כמו שאנו זוכרים אותם". הוא מסביר כי מלבד העובדה שזה עלול לייצר פער מלאכותי בין ההווה לעבר – וכתוצא ה מכך חוסר שביעות רצון – הרומנטיזציה של העבר עשויה להשליך גם על העתיד. אם אנו יוצרים נרטיב היסטורי שהאחיזה שלו במציאות הממשית רופפת, אנו עלולים לדמיין שגם העתיד יכול להיצבע בוורוד מוחלט אם רק ננקוט צעדים נכונים. עלינו לזכור שכל תקופה בחיים מלווה בשינויים ובסטיות מהתכניות שלנו, באי נעימויות ובחוסר שביעות רצון, ולהניח שייתכן מאוד שכך יהיה גם בעתיד.

אנו חיים בחברה שמקדשת הצלחה ומצוינות. זה כמובן לא דבר רע, אבל עלינו להתאים את הציפיות שלנו למציאות. אין המשמעות שלא צריך לחלום, זה רק אומר שלא צריך להתייחס לרעיונות שלנו לגבי העתיד כאל חתונה קתולית; שינויים וחריגות אינם בהכרח דבר שלילי, כפי שמלמד אותנו ההרפתקן הישראלי רועי סדן. דיוק מסביר כי אנו יוצרים דימוי עצמי של מה שאנו צריכים להיות, "וברגע שזה [הדימוי הרצוי] הופך ל'צריכים' – כלומר זו המטרה וכל מה שלא במסגרת הדימוי הוא לא המטרה, אתם הולכים להיות לא מאושרים בהרבה מאוד מקרים".

תחושת השעבוד לחלומות ולהצלחה גרמה לשינוי פרדיגמה. לדברי מארקמן, היום הרבה אנשים העבירו את הדגש מתכנון עתידי להנאה מהחיים בזמן אמת. "זה לא שהחיים צריכים להיות מלאים בסיפוקים מיידים", הוא מבהיר, "אבל אם כל אחת ואחת מהפעילויות שבהן אתה עוסק היא של דחיית סיפוקים, אתה לא מנצל את ההזדמנויות ליהנות מהסיטואציה שבה אתה נמצא".

אושר (ותחושות בכלל) הוא נחלת ההווה, ושלו בלבד. אנו יכולים להתרפק על העבר ואף להיות בציפייה משמחת לקראת העתיד, אבל כל זה מתרחש בהווה. המסקנה היא שכדי להיות מאושרים אנו צריכים להתמקד בזמן הנוכחי ולבצע צעדים שישרתו מטרה זו. נכון, בשלב מסוים העתיד עצמו יהפוך להווה וחשוב לתכנן את האושר שלנו קדימה, אבל אם נהיה עסוקים תמיד רק בתכנון, האושר לא יגיע ואנו נהיה משולים לכלב הרודף אחרי הזנב של עצמו. הכרה במציאות כפי שהייתה ונקיטת גמישות מחשבתית לגבי מה שיהיה יכולות לסייע לנו לשחרר את כל הכבלים שקושרים את הדמיון לעבר ולעתיד, ולאפשר לנו לחיות בחופש, שלווה ואושר בזמן החשוב באמת, עכשיו.

תמונת כותרת: EpicStockMedia / shutterstock

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

האם כל הזמן הזה שאלנו את עצמנו את השאלה הלא נכונה לגבי אושר?

רגע של בדיקה עצמית: האם אנו מסוגלים לאמץ דעות וערכים חדשים?

ביל גייטס: השקפת העולם קובעת אם נצליח - הרבה יותר מכישרון

עוד מרדיו מהות החיים:

חשיבה הכרתית – סדרת שיחות עם ד"ר יקיר קאופמן על שיטת "ימימה"