כיצד שאלות קטנות יכולות לשנות את חיינו – קונפוציוס והפילוסופיה הסינית מסבירים

חוכמה עתיקה מפריכה מיתוסים מודרניים על החיים

בועז מזרחי | 1 יולי, 2017

התורות הרוחניות והפילוסופיות שמעצבות את התפיסה המודרנית הן לרוב מורכבות בהרבה מהדרך שבה הן מוצגות בתרבות הפופולארית. קחו למשל את משפטי ההעצמה, אותן מחשבות מסובכות שמתומצתות לפניני חכמה על רקעים ציוריים ומציפות את הרשת. על אף שיש בהן גרעין של אמת – מאחורי הפנינים הללו ניצב אוקיינוס אדיר ממדים של הקשר רחב ומורכב. הצורך לפשט את תפיסת העולם יצר פילוסופיות אינסטנט, כאלה שמבוססת על החלקים הקלים ביותר לעיכול מתוך תיאוריות גדולות ועמוקות.

פילוסופיית האינסטנט היא תוצר של מנטליות מערבית מודרנית, ועל רקע זה מעניין לבחון אותה אל מול תמונת התשליל, תרבות המזרח הקדומה. מה היה לפילוסופים כמו קונפוציוס, לאו דזה או מנציוס לומר על חיפוש עצמי, צמיחה אישית או הגשמה? מייקל פואט, פרופסור להיסטוריה סינית מהארוורד, חיבר יחד עם הכותבת קריסטין גרוס-לו ספר חדש שמנסה לברר כיצד היו רואים אותם חכמים סינים את חיינו המודרניים. כתבה שפרסמו השניים ב-Guardian מביאה לנו טעימות מהפרספקטיבה המרתקת של ספרם The Path: What Chinese Philosophers Can Teach Us About the Good Life.

נראה שנקודת המפתח להבדלים בין תפיסות העולם של המזרח אז והמערב היום היא קנה המידה של השאלות. "בשונה מהפילוסופים שאנו מכירים מהמערב, ההוגים הסיניים לא שאלו שאלות גדולות. הפילוסופיה שלהם הייתה מאוד מעשית והתבססה על שאלות קטנות באופן מטעה". מדוע מטעה? כיוון שלשיטתם, השאלות הקטנות הן אלה שמסוגלות להניע את השינויים המשמעותיים ביותר בחיינו. נקודת המוצא הזו מסבירה את הלוגיקה שמאחורי הפילוסופיה הסינית ואת השוני מכיווני החשיבה שמהם נגזרים הדגשים המודרניים לחיים טובים.

התמקדו בחופש ושמירה על תנועה, לא בהגדרות כובלות

כבר בהתחלה פותחים השניים בהטלת ספק בתהליך המדובר ואולי המרכזי ביותר שמקושר לרוחניות המודרנית – החיפוש העצמי. "ההוגים הסינים היו סקפטיים לגבי קיומו של אני אמיתי, בייחוד כזה שאפשר למצוא בעולם המופשט", כותבים פואט וגרוס-לו. "הם הבינו שאנו ישויות מרובות פנים ובלתי סדירות". הבה נתבונן ברעיון זה לאור העיקרון שעומד בבסיס הפילוסופיה הסינית: השאלות הקטנות על החיים משפיעות על מי שאנחנו יותר מכל. על פי קונפוציוס וחבריו, העצמי שלנו נקבע בכל פעולה ובכל אינטראקציה שלנו עם הסביבה. אנחנו סך כל הבחירות שאנו עושים – העצמי הוא ישות דינמית ומורכבת שמגיבה באופן שונה לנסיבות שונות. "אתם לא מדברים באותו אופן לאימא שלכם, נניח, לעומת הדרך שבה אתם נוהגים עם עמית חדש בעבודה, או עם רופא השיניים שלכם", הם מרחיבים. לכן, הדגש אינו על חיפוש עצמי מעורפל כלשהו, אלא על יצירת העצמי באופן מעשי באמצעות הבחירות הקטנות של היומיום. היתרון הגדול בכך הוא ש"אנו מורכבים מאינספור אפשרויות למה שאנו יכולים להיהפך". לשם ההגינות, כדאי להסתייג ולטעון שעיקרון החיפוש העצמי קיים בתורות שונות, שחכמתן ויופיין אינו מוטל בספק. אבל כאמור, כאשר מנתקים את החיפוש מההקשר הרחב ומציבים אותו בפני עצמו הוא עלול לאבד ממשמעותו. הספר, אם כן, מציג את הפילוסופיה הסינית אל מול ההפרדה המלאכותית מהמקורות, וזה נכון לגבי כל העקרונות שיוצגו כאן.

פסל של קונפוציוס במקדש לכבודו. נאנג'ינג, מזרח סין.

משמעות עיקרון החיפוש העצמי היא שמרגע הגילוי עלינו לאמץ ולדבוק בעצמי האותנטי. "קונפוציוס היה חושב אחרת", מסבירים פואט וגרוס-לו, "הבעיה עם אותנטיות, הוא היה אומר, היא שהיא לא מעניקה חירות". שלב הגילוי העצמי מגיע לרוב בחיינו כבוגרים, אחרי שהטורנדו ההורמונלי של גיל ההתבגרות חולף וכשאנו מעט יותר יציבים. אבל היות שבשלב זה כבר הספקנו לבסס את מרבית תכונות האישיות שלנו, נשאלת השאלה – האם נגזר עלינו להיצמד לאני האותנטי שגילינו בלי הזכות לצמוח ובלי החופש להשתנות? מחברי הספר מחדדים: "מי הוא באמת העצמי האותנטי שאתה חושב שגילית? זהו תצלום בזק של עצמך באותו רגע אחד בזמן".

כשאנו עוסקים בחיפוש אחר עצמנו, הציפייה היא אכן למצוא. זהו חיפוש מתיש, וכשאנו מוצאים משהו אנו עלולים להיאחז בו מבלי להרפות כדי להיאחז בגמול על העבודה הקשה שהשקענו. כלומר, התהליך יכול להעניק תחושת סיפוק, אך במקביל עלול למנוע מאתנו את אפשרות הצמיחה והשינוי. "אנו משגשגים כאשר אנו מכירים במורכבות שלנו ולומדים לעבוד אתה באמצעות טיפוח עצמי", מסבירים הכותבים את הזווית הסינית העתיקה. אם נביט שוב על השאלות הקטנות בחיים – נגלה כי הצמיחה מתרחשת כשאנו מפסיקים להביט על התכונות שלנו כמגדירות. למשל, אם אנו חושבים על עצמנו כמופנמים, זה יכול להיות בגדר נבואה שמגשימה את עצמה ולבסס התנהגות ביישנית בסיטואציות שהיינו יכולים לבחור אחרת. ואילו הפילוסופיה הסינית מאמינה כי "רוב התוויות [שאנו מדביקים לעצמנו] הן דפוסי התנהגות שפיתחנו לאורך החיים וניתן לשנות אותם". כלומר, זה אולי חיוני לאתר גרעיני אישיות בעצמכם, אבל במקום לאמץ דמות קבועה שנדמה לכם שהיא אתם, תוכלו לבחור בחופש, בדינמיות ובגמישות שהחיים מציעים.

נגזרת נוספת של הדבקות בעצמי האותנטי היא הסלידה מזיוף. על פניו זה נשמע כמו משהו חיובי, אבל מנקודת המבט של קונפוציוס, לזיוף יש סגולה שערכה לא יסולא בפז – היא מסוגלת להניע שינוי. אם המטרה שלנו היא לצמוח ולמצות את כל האפשרויות שהחיים מציעים, הרי ששינוי הוא מבורך. הוא מאפשר לנו להשתפר ולגדול. אז כיצד זיוף מביא לשינוי? כמו לאורך כל הדרך, זה מתחיל בדברים הקטנים. כועסים? זייפו חיוך. ביישנים? זייפו ביטחון עצמי. הפעולות האלה יוצאות נגד התוויות הכובלות שלנו ו"הן טרנספורמטיביות כיוון שהן שוברות את דפוסי ההתנהגות שלנו". הזיוף הוא למעשה תרגול חוזר ונשנה של ניפוץ מיתוס העצמי ושחרור הזהות שלנו מהמגבלות. במקום להיות כלוא בתוך "הזכות" להביע את האותנטיות שלנו, הפילוסופים הסינים מציעים לתת למעשים להוביל את הרגשות. ומעשים, כידוע, קל יותר לשנות מאשר רגשות. לכן מנגנון הזיוף משחק לטובתנו ועוקף את עוצמת הרגשות.

שינוי הוא הקבוע היחידי

הנטייה לחפש את הקבוע בעצמנו תקפה במקרים רבים לגבי העולם בכללו, וגם במקרה הזה החוכמה הסינית העתיקה מבקשת לעצור ולחשוב מחדש. פואט וגרוס-לו מסבירים כי רבים מאתנו חיים תחת ההרגשה שהעולם באופן כללי הוא מקום צפוי, ואכן, המסגרות שהאדם יצר לעצמו מאששות תחושה זו. המטרה שלנו, על פי תפיסה זו, היא לפענח איפה אנחנו מתאימים להשתלב בתוך הקבוע הקיים. למשל, "אם אנו רואים את עצמנו טובים במתמטיקה, נמשיך במסלול האקדמי". הפילוסוף הסיני מנציוס, בן המאה ה-4 לפנה"ס, השתייך לאסכולת קונפוציוס וכמותו האמין כי עלינו לשחרר את הקבוע, גם בנוגע לעולם. "הוא היה מייעץ לעבוד עם התנועה והדרכים העוקפות של החיים – שיחות אקראיות, חוויות, אינטראקציות – שמטפחות חיים עשירים".

אנו יצורים מרובי פנים, דינמיים וגמישים. למה לא ליהנות מהחופש הזה?

בהתאם לכך, מעמידה הפילוסופיה הסינית סימן שאלה גם מעל הצורך שלנו לתכנן את חיינו. "כשאתה מתכנן את חייך, אתה מקבל החלטות לגבי העתיד על סמך האדם שאתה היום, לא על סמך מי שתהפוך להיות". במקום להפיק תכנית אב גרנדיוזית, קל יותר להוציא לפועל את תכניותינו בקנה מידה מצומצם, ולדבוק בכל מה שהוא בר ביצוע נכון עכשיו.

ואם כבר מדברים על העולם, פילוסוף סיני ידוע נוסף, לאו דזה, האמין כי עלינו לראות אותו כמכלול. המהפכה המדעית והתעשייתית יצרו תחושה של העולם כשעון מכני, מעין מכונה שניתן לפרק את כל חלקיה ולהבין אותם בנפרד. לאו דזה מבקש להביט על כל הדברים בעולם כקשורים זה בזה ולא כמנותקים ונפרדים. הראייה ההוליסטית – ההבנה של הקשרים בין דברים בעולם – תאפשר לנו להיות קשובים לאחרים. התוצאה של הקשב הזה היא השפעה מהסוג העוצמתי ביותר, כפי שמסבירים מחברי הספר: "במקום להטיל כוח ישיר על אנשים, אתה רואה כיצד ניתן לשנות סיטואציות בעדינות, כך שאתה מוביל אחרים אבל הם לא תופסים אותך כשולט בהם".

כחלק מתפיסת העולם שרואה בשינוי, בתנועה ובהתפתחות את הערכים החיוביים של החיים, הפילוסופים הסינים ממליצים לקחת בעירבון מוגבל תחום נוסף שהועלה על נס – מיצוי החוזקות שלנו. "כשאתם מתבגרים, אתם מטפחים את הנטיות הטבעיות עד שהן הופכות לחלק מהזהות שלכם. אבל קחו את הלך הרוח הזה רחוק מדי, ותחדלו מלעשות כל דבר אחר". הכוונה היא לא להזניח את הצדדים החזקים שלכם, אבל גם לא לתת להם להגביל את תחומי העיסוק שלכם. כדי לחיות חיים יותר עשירים, הפילוסופיה הסינית מבקשת לעסוק גם בתחומים שאנו תופסים כחולשות. ראשית, אתם עשויים להיות מופתעים מכישרונות חדשים שתגלו. שנית, וכנראה חשוב יותר, זוהי דרך לחיות את החיים בצורה משוחררת שמעודדת שינוי וגדילה.

הספר מכיל עוד שפע תובנות לגבי היבטים שונים בחיינו והדרך שבה המערב המודרני והמזרח הקדום רואים את אותם דברים מזוויות אחרות. כאשר מתעמקים בתפיסות המודרניות נראה כי הרבה ממה שמופיע על פניו כסתירות הוא למעשה דרכים מקבילות – שבמקרים רבים אף משתלבות זו בזו. נראה כי יותר משבאו להנחיל את הפילוסופיה הסינית הקדומה, מנסים הכותבים לחשוב מחדש על הקונספציות והתפיסות ומבקשים להסיר את האבק מהמובן מאליו והפשטני. בין אם תסכימו עם דבריהם ובין אם לאו, אין ספק שפתיחת תפיסות העולם שלנו לדיון יכולה לעשות לנו רק טוב – לחדד ולחזק חלק מהקיים ולבצע שינויים והתאמות במקומות שזקוקים לרענון.

תמונת כותרת: sarun t / shutterstock