מגיש רדיו מהות החיים מסביר מדוע התנתקות יזומה מסייעת ליצירת שלווה
הנה שאלה שדורשת כנות עצמית: פעם בכמה זמן אתם פותחים את אתר החדשות המועדף עליכם כדי להתעדכן? סביר להניח שתדירות ההקלקות משתנה בהתאם לנסיבות. כשהמצב מתוח ויש עודף אירועים – הביקורים שלנו בשלל ערוצי המידע הופכים תכופים יותר, עד למקרי קיצון של שידור ישיר ורצוף שמלווה אותנו במקביל לכל שאר העיסוקים היומיומיים.
והנה עוד כמה קושיות: מה מקור הצורך שלנו בעדכונים בלתי פוסקים? האם יש בזה משהו פסול? מה יקרה אם נוריד את תדירות החשיפה למידע? השאלות הללו מעסיקות ומסקרנות את אלון נוימן, במיוחד נוכח הצפת המידע שמאפיינת את העידן שבו אנו חיים. הוא מקדיש שתי דקות לשאלות הללו ברדיו מהות החיים ומנסה להבין כיצד החשיפה לחדשות, לרשתות חברתיות ולמידע בכלל, משפיעה על חיינו.
עובדה ידועה היא, וגם אנו עוסקים בכך רבות באתר זה, שידע מסייע להפיג חרדות, לנטרל את חוסר הוודאות ולהשיג שליטה בנסיבות חיינו. נוימן טוען שכל זה נכון – אבל עד לנקודה מסוימת. כאשר עוברים את הנקודה הזו, האפקט עלול להתהפך ולחזור אלינו כמו בומרנג.
קדחת הרייטינג
נדמה כי לוח השידורים בערוצים המובילים כיום מורכב מרצף של תכניות אקטואליה עם הפסקות קטנות פה ושם לתוכן נוסף. אם בעבר נחשבה מהדורת החדשות המרכזית למדורת השבט, המקום שבו כולם יושבים בציפייה להתעדכן, כיום מתחילים בקומזיץ קטן לפני המדורה – מעין ארוחת מתאבנים ובופה סלטים – ומיד בתום האירוע המרכזי מוגשים קפה וקינוחים עד שעת לילה מאוחרת. למעשה, תכניות אקטואליה מסוימות כבר נושקות ליום המחרת. במקביל לשפע הזה, אומר נוימן, "יש אפליקציות שזורקות עליך עדכונים בלי שביקשת, ועוד לא אמרנו מילה על פייסבוק, טוויטר וכו'". עד כמה כל זה באמת נחוץ כדי לקבל מידע חדש על הסובב אותנו?
נוימן מרגיש שזה כבר נהיה יותר מדי עבורו, והוא לא לבד. "אז למה אני מדליק טלוויזיה?" הוא תוהה, "הרי ברור שאם לא היה לזה ביקוש, זה לא היה קיים. בואו נודה – אנחנו מכורים. אבל למה, מה זה נותן לנו?"
כפי שטוען נוימן, בבסיס הצפת המידע עומד מעגל סגור של ביקוש והיצע. אסור להתבלבל – מידע הוא מצרך נחוץ וראשון במעלה. אין ספק שהדרישה למידע היא יותר מלגיטימית וצריך לתת לה מענה. אבל כאשר המענה ניזון משיקולי רייטינג, העברת המידע הופכת למטרה משנית בחשיבותה, ואילו השיקול העיקרי הופך להיות כמות החשיפות. "אנחנו חושבים שאם נדע מה קורה, נוכל להתמודד ולשלוט במצב. אנחנו נאחזים בכל פירור מידע, בכל פרשנות שנאמרת בטון סמכותי". המשפט הזה משקף היטב את המנגנון התקשורתי: גורמי התעשייה נמצאים בשוק תחרותי מאוד מלכתחילה, וכניסתן של הרשתות החברתיות לחיינו הפכו את מלאכתם להרבה יותר מסובכת. ערוצי התקשורת, אם כן, זיהו את הצורך במידע כעוגן בחיי ציבור רב והם יוצרים את התוכן באופן שמחולל עוד ועוד ביקוש. ישנן טכניקות מגוונות ליצירת מתח ודרמה בקרב הקהל, ולעתים רבות הן מעושות ומאולצות, שלא לומר בעלות אחיזה קלושה במציאות.
התיאטרליות של החדשות יוצרת תחושה של חשיבות יתרה, והופכת אותנו – לטענת נוימן –לתלותיים. "האם זה באמת מרגיע? האם זה מוסיף משהו לתחושת הביטחון, או שמא להיפך?" הוא משתמש באחת הדוגמאות הבולטות ביותר לתלות שפיתחנו בידע: הסמארטפונים. המחשבים הקטנים שבכפות ידינו פותחים שערים לעולמות ידע כמעט בלתי מוגבלים, מה שלכאורה אמור לייצר שליטה רבה בחיינו, וזה אכן המקרה פעמים רבות. עם זאת, מספיק להביט בפניו של אדם שנתקע ללא סוללה ולשאול את עצמנו האם ההבעה שלו משדרת שליטה וביטחון. זמינות המידע יצרה התמכרות, שבעקבותיה, מסביר נוימן, "הפכנו לנזקקים, תלותיים ובשליטתם של אחרים".
אוקיי, אז לחיות בתוך הסמארטפון צמודים למהדורת החדשות משיג תוצאה הפוכה מתחושת ביטחון שהמידע אמור לספק. אז פעם בכמה זמן מומלץ להתעדכן? לדעת נוימן, השאלה שצריכה להעסיק אותנו היא הפוכה – פעם בכמה זמן צריך להתנתק? הדרך להתגבר על ההתמכרות למידע והחרדות שפיתחנו בעקבותיה היא "להתאמן על התחושה של חוסר הידיעה, לשהות בה יותר. להרגיש שהשמיים לא נופלים גם אם עוזבים רגע את מעקה הבטיחות הבוגדני הזה".
בינינו, בלאו הכי רוב החומר החדשותי ממוחזר ונלעס עד לזרא. אנחנו לא באמת משיגים הרבה מידע חדש במהלך היום. כשמפנימים ששפע המידע הוא מדומה, פתאום חבל לנו על הזמן שאנו משקיעים בטיפוח החרדות. בסופו של דבר, צמצום החשיפה למידע, בעיקר החדשותי, משיג לכם הרבה זמן פנוי, ובמקביל ולא פחות חשוב מכך, קצת שקט ושלווה.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
מדוע שיעמום הוא חיוני עבורנו וכיצד להפיק ממנו תועלת?
4 אתרים שיסדרו לכם אווירה מרגיעה בהזמנה אישית
מחקר מוכיח: לבלות לבד זה הרבה יותר טוב משנדמה לנו
עוד מרדיו מהות החיים:
