מגישת רדיו מציעה רעיונות שיעזרו לנו לתקשר טוב יותר עם הסביבה
מי שחי בדורנו הינו בר-מזל להיות עד לתקופה בה התקשורת האנושית מתעלה על התחזיות הפרועות ביותר ממאה השנים האחרונות. מהפכת הדיגיטל הביאה למצב מופלא שבו אנו יכולים להעביר את המסרים שלנו דרך החלל כמעט באותה מהירות של מגע ישיר, ולבטח מהר יותר מכל אמצעי התקשורת הקודמים שהיו לנו. היתרונות הללו עלולים כמובן לבוא על חשבון כישורי תקשורת אנושיים בסיסיים, ואכן מתקיים דיון סוער לגבי השפעתה של הטכנולוגיה על עתיד היחסים הבינאישיים של בני האדם.
הדילמה היא דיכוטומית לכאורה: או שאנו זורמים עם שינויי התקופה אל מקומות חדשים, או שאנו בולמים את מה שנתפס בעינינו כהידרדרות ועושים כל שאל ידינו על מנת לשמר את כישורי התקשורת הבסיסיים שלנו. החלוקה הגסה הזו מתרחשת כמובן רק בתיאוריה, כיוון שבמציאות מערכות היחסים שלנו שוזרות את האפשרויות הללו במקביל, ייתכן שאף יחד עם דרכי תקשורת נוספות. ולכן השאלה הרלוונטית היא מה האיזון שהיינו רוצים לקיים בין טכנולוגיה למגע ישיר.
מי שמבלים שעות רבות בשיחות עם בני אדם ומחזיקים ברמת מומחיות גבוהה בתחום הם אנשי רדיו כמו סלסט הדלי. המגישה האמריקאית טוענת על בימת TED כי "שיחה דורשת איזון בין דיבור והקשבה, ואיפשהו לאורך הדרך איבדנו את האיזון". היא מציעה 10 דרכים – פשוטות ליישום – שיכולות להפוך את השיחות שלנו להרבה יותר משמעותיות. היא מתבססת על שנות ניסיונה בשיחות עם אנשים ומציעה למעשה גשר שמאפשר לנו ליהנות מפלאי הטכנולוגיה ובו בזמן לשמור את כישורי השיחה שלנו חדים – הכול כדי למצוא את האיזון הנכון בעינינו.
מנפצת המיתוסים
הדלי משוחחת עם אנשים למחייתה זה 15 שנים. היא מספרת כי ראיונותיה כיסו את כל הקשת האנושית, מנהגי משאיות ועד מנהיגים גדולים. מבחינתה, למעמד או לעיסוק אין שום יתרון מבחינת העניין שבשיחה, מה שמכריע הוא האדם שמולו עומדים ומידת הפתיחות שלנו. לטענתה, הטכנולוגיה היא רק חלק מהאתגר, כשהצד השני של המשוואה, ולא פחות מהותי, הוא תרבות השיח שהתפתחה בעולם המערבי. "בעולם הזה שאנחנו חיים בו, לכל שיחה יש פוטנציאל להתפתח לוויכוח, כשאפילו בנושאים הכי טריוויאליים יש מישהו שנלחם בתשוקה גם בעד זה וגם נגד זה, זה לא נורמלי". כמו רבים, גם היא קושרת את מצב הקיטוב וחוסר היכולת להקשיב לטכנולוגיה, אולם מציעה במקביל גם פתח של אחריות ויוזמה אישית לניהול היחסים שלנו.
אבל קודם לכך, היא מבקשת להיפטר מכמה מיתוסים שרובנו בוודאי מכירים. "דברים כמו להביט לאנשים בעיניים, לחשוב על נושאים מעניינים, לדון עליהם מראש; הביטו, הנהנו וחייכו כדי להראות שאתם מקשיבים, חזרו על מה ששמעתם או סכמו את זה. אז אני רוצה שתשכחו את כל זה", היא מבקשת. זה לא שיש בעיה עם להביט לאנשים בעיניים, להיפך, מדובר בהרגל מבורך המעיד על כנות והאזנה. הבעיה שלה היא עם המילה "מעיד" – כלומר כשהאזנה שלנו אינה אותנטית, אנו צריכים להפעיל שיטות מניפולטיביות "שיעידו" אחרת. "אין סיבה ללמוד איך להראות שאתם מקשיבים", היא מסכמת עניין זה, "אם אתם למעשה מקשיבים".
אז מה אנו יכולים לעשות כדי לשמור ולטפח בארגז הכלים שלנו את אחד הכישורים המגדירים אותנו כבני אדם? הדלי מאמינה כי אותם קווים מנחים התקפים בריאיון טוב נכונים גם לשיחה טובה. העיקרון הראשון הוא לוותר על המחשבה שריבוי משימות (מולטי טסקינג) יקדם אותנו. בעשורים האחרונים היכולת לבצע מטלות במקביל הועלתה על נס, אך מהר מאוד צצו מחקרים שמראים כי ברוב המקרים משימה אחת תבוא על חשבון המשאבים הקוגניטיביים המוקדשים למשימה האחרת. אבל הדלי לא מתכוונת להקשבה במובן הטכני, הכרוכה בהנחת הסמארטפון בצד למשך השיחה. הדלי מסבירה כי הקשב צריך להיות תודעתי: "היו נוכחים. היו ברגע. אל תחשבו על הוויכוח שהיה לכם עם הבוס שלכם. אל תחשבו על מה שתאכלו לארוחת ערב. אם אתם רוצים לצאת מהשיחה, צאו מהשיחה, אבל אל תהיו חצי בפנים וחצי בחוץ".
העיקרון השני שמציעה הדלי הוא לוותר ולנסות לנטרל את הדוגמטיות שמאפיינת שיחות רבות בימינו. "אתם צריכים להיכנס לכל שיחה בהנחה שיש לכם משהו ללמוד", היא מבהירה, וממשיכה בציטוט של ביל ניי: "כל מי שאי פעם תפגשו יודע משהו שאתם לא". ככל שתקפידו להסיר בלמים וחומות מדברי בין שיחכם כן תוכלו להעמיק חדור אל תפיסת עולמו ולקבל מידע חדש שאולי היה נחסך מכם בלהט הדיון.
כל עיתונאי מתחיל מכיר את חמש המ'. שאלות היסוד שמנחות כל תחקירן או כתב הן: מי? מה? מתי? מדוע? ומקום – איפה? עם הרחבה קטנה לשאלה כיצד? אלו הן שאלות פתוחות שמזמינות את הדובר לעצור, לחשוב על מה שהוא רוצה לספר, ולחלץ תשובה מורכבת שנוגעת בהיבטים העמוקים של המידע, בניגוד לשאלות כן/לא שהן פחות מחייבות, אבל במקביל מרדדות את חילופי הדברים. למשל, ממחישה הדלי, " אם אני שואלת אתכם, "האם הייתם מפוחדים?" אתם תגיבו למילה הכי חזקה במשפט הזה, שהיא "מפוחדים," והתשובה תהיה "כן, הייתי" או "לא, לא הייתי". השיחה מסתיימת בדילוג על האינפורמציה הכי חשובה. העיקרון השלישי, אם כן, הוא שמרו על גמישות.
עיקרון רביעי – תנו לשיחה לזרום. בזמן שיחות קיימת נטייה לחשוב על הצעד הבא שלנו תוך כדי. אנו חוששים שמא נשכח איזו הברקה מרשימה וכתוצאה עלולים להתעסק בניסיון לזכור אותה, במקום להקשיב באמת. עד כמה שזה יכול להיות מנוגד לאינסטינקט, הדלי טוענת כי "סיפורים ורעיונות עומדים לעלות לכם. אתם צריכים לתת להם לבוא ולשחרר אותם".
האבר המכריע בשיחה טובה הוא האוזן ולא הפה
שמרו על כנות הידע שלכם, מבקשת הדלי בעיקרון החמישי. "היו בצד הזהיר. דיבור לא צריך להיות זול". מלבד הבסיס המוסרי, הדלי מציגה פן נוסף שכדאי להתחשב בו כשאנו מציגים ידע או מומחיות. היום כמעט כל הגה שנפלט לנו מתועד באמצעים טכנולוגיים ולכן חשוב להיות אחראים על מוצא פינו ולדעת לנמק ולהסביר, אפילו כמה שנים אחרי, כפי שיעידו פוליטיקאים רבים.
"אל תשוו את החוויה שלכם לשלהם", הוא עיקרון מספר שש. "כל החוויות הן אישיות. וחשוב יותר, לא מדובר בכם". סיבוב הדיון לכיוונכם בכל פעם שבן השיח מבקש לשתף משהו תביא אותו לחוסר אונים וחוסר עניין, שיהפכו את כל המגע ביניכם לבזבוז זמן.
עיקרון שביעי הוא בן הדוד של הוצאת עצמנו ממרכז השיחה – הנטייה לחזור על עצמנו. נכון שחזרתיות מסייעת להעביר מסר, אבל ברוב הפעמים אין לכם מושג לגבי מהירות הקליטה של הצד השני, ו'טחינה' של אותם מסרים ללא שינוי ככל הנראה תשעמם (גם) אותו מאוד.
עיקרון שמיני מגיע בהמשך ישיר לכך: גם הפרטים הקטנים יכולים להתיש כל מאזין. שאלו את עצמכם איזה ערך מוסף יהיה למאזין אם תנסו להיזכר איזו חולצה לבשתם במסיבה של המשרד.
את העיקרון הכי חשוב לדעתה מיקמה הדלי במקום התשיעי. "הקשיבו", היא מבקשת. "אני לא יכולה להגיד לכם כמה אנשים באמת חשובים אמרו שלהקשיב זה אולי הכי, הכישור מספר אחד שתוכלו לפתח. בודהה אמר, ואני מנסחת מחדש, 'אם הפה שלכם פתוח, אתם לא לומדים'. הסיבה שאנו לא מקשיבים נובעת משילוב של צורך בשליטה והסחת דעת. כשאני מדברת, אני בשליטה. אני לא צריכה לשמוע שום דבר שלא מעניין אותי. אני במרכז תשומת הלב. אני יכולה להתגאות בזהות שלי". במקביל, הדלי מציגה נתונים מספריים לגבי יכולת הקשב של האדם הממוצע, אשר יכול לדבר "בערך 225 מילים בדקה, אבל אנחנו יכולים להאזין לעד 500 מילים בדקה. אז המוח שלנו ממלא את 275 המילים האחרות".
הקו המנחה העשירי לליטוש כישורי השיחה שלנו מיישם את עצמו: "היו קצרים". הדלי מרבה להשתמש בציטוטים של אנשים גדולים כדי להסביר את משנתה, אבל כאמור, היא לא מייחסת חשיבות מיוחדת למידת הפרסום של הדובר, אלא למידת העניין שהוא מעורר במאזיניו. ולכן, לסיכום, היא מביאה משפט שאמרה אחותה לגבי קיצור בדברים: "שיח טוב הוא כמו חצאית מיני; קצרה מספיק כדי לשמור על עניין, אבל ארוכה מספיק כדי לכסות את הנושא".
מניסיונה למדה הדלי שכל אדם טומן בחובו אוצרות מרתקים. המקום שבו הם נחשפים תלוי במידה רבה בנו. היא חותמת במשפט "צאו החוצה, דברו עם אנשים, הקשיבו לאנשים, והכי חשוב, היו מוכנים להיות נדהמים".
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
9 כללים שימושיים שכדאי לדעת כשאנו בוחרים מילים
10 טיפים לכתיבה שיעזרו לכם להתנסח בבירור ולארגן את המחשבות
5 עצות שיעזרו לכם לומר לא – ועדיין לשמור על קשרי ידידות
עוד מרדיו מהות החיים:
