סרטון היפר-לאפס מטיול בדרום אפריקה מציג את הקצב של היבשת
בעיני רבים מאתנו אפריקה נתפסת כיבשת פראית שבה מתקיימים חיי הבר המסעירים ביותר. ולא בכדי, היופי והדרמה מגיעים שם באוקטן גבוה. עבודות צילום כמו של טיילר פיירבנק מאפשרות להבין מדוע אפריקה מסמלת את עולם הטבע באשר הוא. הצלם האמריקאי יצא למסע ספארי בן 12 ימים בדרום אפריקה, במהלכו צילם אלפי תמונות שאותן הוא מציג בווידאו היפר-לאפס, מעין טיים-לאפס על סטרואידים. סגנון הצילום המיוחד הזה תפס את תשומת הלב של מגזינים חשובים כמו נשיונל ג'יאוגרפיק, אך לא פחות מסקרן להציץ למאחורי הקלעים של מסע הספארי.
חלק מהסיבות למעמד הבכיר של אפריקה כיבשת הפרא האולטימטיבית טמון בדמויות שמסתובבות שבזירה. אריות ופילים, למשל, הפכו לסמלים תרבותיים הרבה מעבר לגבולות היבשת. הם אמנם חיים גם באסיה, אבל לאורך ההיסטוריה הם מייצגים את אפריקה כמעט באופן בלעדי. אל שתי דוגמאות אלה מצטרפים שלושה בעלי חיים שמרכיבים את המועדון היוקרתי של חמשת הגדולים: נמרים (להבדיל מטיגריסים שאינם חיים באפריקה), קרנפים ותאואים. משימתו של פיירבנק, כמו כמעט כל מי שמגיע לטיול ספארי, הייתה לאתר את החיות האדירות הללו. וכך עשה.
השילוב של היופי והדרמה המקומיים עם הכישרון והיצירתיות של הצלם יצרו סרטון שאין שני לו. פיירבנק הקדיש מאמץ רב לעריכה, וביד אמן יצר קצב מיוחד לחיי הבר שמעורר שאלות על תפיסת הזמן ומהותו בטבע.
אולי מבלי שהתכוון לכך, באמצעות חתימת הצילום הייחודית שלו העלה פיירבנק את שאלת הזמן ביחס לטבע. כדי להבין זאת יותר, הבה נתרשם ראשית מכמה נתונים. הטיול נמשך 12 ימים, מתוכם 10 הוקדשו לצילומים. במהלך הזמן הזה לחץ פיירבנק קרוב ל-15 אלף פעמים על כפתור המצלמה. מדובר בהמוני תמונות. אלפים ביום. "מדריכי הספארי שלי חשבו שאני משוגע לצלם אלפי תמונות בכל יום", הוא מספר, "אז אני מקווה שעכשיו [כשהסרטון מוכן] הם יבינו".
את כל השפע הזה של מפגשים עם רגעים קטנים בטבע הוא צילם וערך בטכניקת היפר-לאפס. בואו נצלול אל עולם המונחים ונבין את הערך המוסף של הווידאו. טיים-לאפס היא טכניקה שבה מצרפים כמות גדולה של תמונות סטילס לכדי רצף – שיוצר אשליית זמן או תנועה. כך, לדוגמה, אם נצלם רכבת נוסעת מאה תמונות ברצף ונעביר אותן במהירות זו אחרי זו – נראה אמנם תמונות קפואות, אך נקבל אשליה של תנועה. טכניקת טיים-לאפס יוצרת את האפקט הזה במהירות רבה ועם כמויות גדולות של צילומי סטילס. בנוסף לאפקט הזמן קיים גם אפקט של שינוי במרחב, המתקבל על ידי שינוי מיקום המצלמה על גבי מסילות. מה שעושה טכניקה היפר-לאפס זהה לכך, מלבד העובדה שהתנועה במרחב מתבצעת על פני טווחים גדולים בהרבה. במקום עשרות סנטימטרים, מדובר בעשרות מטרים. כך מתקבלת אריזה חווייתית דחוסה שמכילה יותר מקומות ויותר רגעים בזמן קצר.
הווידיאו של פיירבנק, אם כן, הוא גלולה מרוכזת של ספארי אפריקאי, שבה מלבד חמשת הגדולים, מככבים בעלי חיים רבים ויפים מכל הטוב שיש לשמורות הטבע של דרום היבשת להציע. וכאן אנו חוזרים לשאלת הזמן. במובן מסוים הסרטון מעניק לממד הזמן קצב שונה מזה שאנו רגילים אליו, וזה מתבטא גם בדבריו של היוצר, שנשאל לגבי משך הצילום והשיב: "זה צולם על פני כעשרה ימים של טיול ספארי. עשרה ימים מהירים מאוד, זה מה שבטוח". האם הזמן שחווה האורח לרגע מקביל לזמן המקומי? האם עדרי האנטילופות והפילים או להקות הזאבים הטלואים חשו בזמן חולף ביעף? אין לנו דרך לדעת, אבל ההיגיון אומר שזמן ביקורו של הצלם לא חרג מבחינתם מקצב החיים הרגיל.
ומהו הקצב של הסוואנה? מחד, אריות יכולים לישון בעצלתיים כעשרים שעות ביום. מאידך, ברדלס יוצא למרדפים במהירות 120 קמ"ש – וההבדל בין חיים ומוות מסתכם במספר שניות. הקצב בטבע מתנהל בחוסר ודאות של שיא ושפל, ואיכשהו בעלי החיים הסתגלו למצב הזה. בסרטון נראים בעלי החיים נעים בהילוך מהיר, גומאים את שעות היום בזריזות, כשרק מדי פעם צילום זה או אחר מאט את הזמן ומזכיר לנו מהי ההתנהלות האמיתית.
צילום בהילוך מהיר ומעבר תדיר בין זירת התרחשות אחת למשנתה לא בהכרח תופסים את הקצב האותנטי של חיי הבר. שכן עצם התיווך של העדשה משנה את תפיסת המציאות, קל וחומר כשמבצעים מניפולציות של צילום ועריכה. יחד עם זאת, לטכניקה הזו יש יתרון בולט אחד שאי אפשר לקחת ממנה. המשחק בזמן ובמרחב, שמתאפשר בזכות צילום ההיפר-לאפס, לוקח אלפי סיפורים קטנים ואורג אותם לעלילה רחבה יותר, שבמובן מסוים מביאה לידי ביטוי את המורכבות האמיתית של חיי הטבע.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
אתנחתא של טבע: כך היה נראה העולם לו היו לנו עיני שפירית
כיצד תיראה תמונה שצולמה במשך 100 שנים ברציפות?
ההרצאה השבועית של TED: שיעור לחיים מהזאבים של פארק ילוסטון
עוד מרדיו מהות החיים:
