שיעור לחיים מאריק זאבי: האם באמת כל מה שקורה לנו הוא לטובה?

פרק מספרו של אריק זאבי, "לנצח בקרבות היומיום"

בגיל 14 הפך אריק זאבי לג'ודוקא הצעיר ביותר שזוכה באליפות ישראל לבוגרים. בעשורים שלאחר מכן הגיע להישגים רבים בזירה הבינלאומית, שנקטפו בעמל רב. העפלה לפסגה מקצועית בגיל כה צעיר, יחד עם שמירה על מעמד בכיר לאורך שנים כה רבות, מעמידות את האדם בפני אתגרים פיזיים ונפשיים עצומים. כבר בשנות העשרה לחייו הפגין זאבי בשלות מנטלית חריגה לבני גילו, וזו אך הלכה והתעצמה מתחרות לתחרות.

לאחר הפרישה, ממרומי שנות הקריירה שלו, התבונן זאבי לאחור וניתח את שעבר עליו. כשהביט על ארון הגביעים והמדליות, גילה כי לצד כל פרס ניצבים כמה וכמה שיעורים לחיים, אשר הפכו לחלק בלתי נפרד מהרפרטואר המקצועי שלו. כמי שהישגיו הפיזיים ייצגו ציבור שלם, זאבי מאמין שראוי לחלוק עם אותו ציבור גם את הישגיו המנטליים – שמהווים כאמור חלק אינטגרלי מפועלו. בספרו "לנצח בקרבות היום יום" (הוצאת מדיה 10) הוא מרכז את הלקחים שלמד במשך עשרות שנים של התמודדויות בתחרויות ג'ודו – ומציג אותם בשפה קולחת ושופעת ניסיון אישי.

בפרק שלפניכם מעלה זאבי את השאלה האם באמת הכול לטובה, או שמא אנו משכנעים את עצמנו? הוא בוחן שתי נקודות מבט על כישלונות, ומסביר כיצד אנו יכולים למנף אותם כך שגם אם לא הכול לטובה, נוכל לחלץ את היתרונות מכל סיטואציה.

הכול לטובה

הכול לטובה? "הכול לטובה" הוא משפט נסיבתי. אומרים אותו אחרי כישלון או משבר, אך האם יש בו אמת?

האם תמיד הכול לטובה? ברור שלא!

עם זאת, יש משהו חיובי ואופטימי בגישה הזו: היכולת לטפח תקווה ולהסתכל קדימה דרך נקודת השפל היא מעודדת מאוד ומהווה שלב ראשון בדרך לשיפור ולשינוי.

האם מכל לימון שהחיים נותנים לנו ניתן להכין לימונדה?

דברים רבים אנו יכולים ללמוד על עצמנו בעקבות משבר או כישלון, אשר לפעמים אף מטעין אותנו באנרגיות חדשות של עשייה. אם לומדים להסיק מסקנות נקודתיות ולקבל את הכישלון בפרופורציות הנכונות, אפשר להגיע לשיאים חדשים ולהרגיש שאכן המשבר היה לטובה.

בכל זמן נתון אנחנו יכולים לקבל החלטות שייטיבו עם חיינו, גם אחרי כישלון או משבר. כישלון אינו מצב רצוי אך לפעמים הוא נתון, ומכאן עלינו לקבל החלטות שתקדמנה אותנו.

הצלחה, בכל קנה מידה, המגיעה מיד אחרי כישלון, נצרבת בתודעתנו באופן מיוחד. טיפוס מנקודה נמוכה וחזרה לשיא של הצלחה מסמלים את הדרך להתאוששות, מעלים את הביטחון ומאפשרים לנו להניח את תחושת הכישלון מאחורינו. מכאן והלאה הכול לטובה. אנשים מחפשים סדר והיגיון בחייהם, לכן הקישור בין כישלון והצלחה הוא נפוץ, ויהיה מי שיסיק שכישלון כלשהו היה שלב הכרחי בדרך להצלחה. לכישלון יש עוצמה, ואפשר בהחלט להשתמש בעוצמה הזו למינוף עצמי.

לְמה הדבר דומה?

אנחנו מאחרים לפגישה, יש פקקים, התנועה לא זזה. ככל הנראה נטיח האשמות קשות בחוקים המרגיזים של מרפי: "למה תמיד כשאני ממהר יש פקקים?" ועם זאת, סביר כי זוהי תחושה בלבד. הרי הפעמים שבהן הגענו בזמן נטמעו בשגרת חיינו, ולא נשאר לנו זיכרון מיוחד מהן. כשקורה משהו יוצא דופן ושונה )כמו פקקים בדיוק כשאנחנו ממהרים(, התחושה היא שתמיד זה כך.

עם זאת, חוקי מרפי לוקים באי–דיוק חמור. אפילו המיתוס שלפיו התור שלצידך מתקדם מהר יותר מהתור שאתה עומד בו, אינו נכון: הרי יש מישהו בתור אשר מתקדם מהר ממך, ואם כך, החוק אינו פועל עליו.

לכן, בפעם הבאה שמשהו משתבש או לא מצליח לכם, אל תפטרו זאת מיד בסיסמה "הכול לטובה". אל תבחרו באפשרות הקלה, המסירה מכם כל אחריות, משדרת תבוסתנות ואינה מעודדת פעולה. נסו להבין למה לא הצלחתם, מה השתבש בדרך ומה אתם יכולים לתקן כדי להימנע מכך בעתיד. בדרך זו תצמצמו את מספר הכישלונות שלכם ואפילו תוכלו לטעון, ובצדק, שהכישלון היה לטובה.

לנצח בקרבות היום יום / אריק זאבי, בהוצאת מדיה 10.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

שיעור לחיים מאריק זאבי: אל תהססו להשתמש בהומור עצמי

מדוע החוסן הנפשי שלנו הוא כמו אבן ענבר?

הפרק החסר: מה שאנחנו לא יודעים על לידתו של גאון

עוד מרדיו מהות החיים:

האבולוציה של המוזיקה והתודעה, עם דני שוורץ, והפעם – תכנית לפסח