חוקר מוח משתף שיטות לעקיפת מנגנוני הביולוגיה של המוח
בכל פעם שאנו ניצבים בפני סיטואציה מלחיצה, המוח שלנו מפעיל מנגנון הישרדות מתוחכם: הוא מכבה ברגע את כל המערכות שאינן חיוניות ליצירת תגובה מיידית, ומפריש הורמונים כמו אדרנלין וקורטיזול – שמגבירים את קצב הדופק והנשימה, מחדדים את החושים ומעבירים את השליטה לחלק התת-מודע של מערכת העצבים. המנגנון הזה ידוע כתגובת "הילחם או ברח" (fight or flight) – הוא יעיל מאוד למצבים של סכנת חיים מיידית וכנראה הציל את חייהם של מיליונים. אבל יש לו מחיר – כיבוי של מערכות המוח ומעבר השליטה מהמודע לתת-מודע מובילים לחשיבה מעורפלת, איטית ומבולבלת.
העולם שבו אנו חיים כיום חוסך לנו הרבה סכנות מיידיות, אך המנגנון הקדום מופעל במידה זו או אחרת בכל סוג של מתח. ולכן, גם סיטואציות ש"רק" משבשות את השגרה אך אינן מסכנות חיים עלולות לגרום לנו לחשיבה מעורפלת. זו הסיבה שאנו מועדים לחוות שכחה רגעית במעמד של מבחן חשוב, וזו הסיבה שגורמת לאנשים לשכוח את הדרכון שלהם כשהם מאחרים לטיסה, בדיוק כפי שקרה לחוקר המוח פרופסור דניאל לוויטין.
לוויטין חולק עמנו חוויה שעבר – סביר להניח כמו כולנו, בצורה זו או אחרת – כשכל הדברים שיכולים להשתבש, אכן השתבשו. אלא שבהיותו מומחה לנוירולוגיה, הוא ניתח את התגובות שלו לאחר מעשה ומשתף כמה תובנות מסקרנות על התגובה שלנו בשעת לחץ. החדשות הטובות הן שהוא הלך כברת דרך נוספת ומצא דרכים פרקטיות לעקוף את התגובה הטבעית שמערפלת את המחשבה. "כולנו עתידים להיכשל מדי פעם", אומר לוויטין. "הרעיון הוא לחשוב מראש אילו כישלונות עלולים לקרות ולהכין מראש את אופן הפעולה". הוא מכנה זאת "תחזית במבט לאחור" (prospective hindsight).
להכיר בכך שבמצבי לחץ לא תהיו במיטבכם
המקרה שהצית את פיתוח מודל התחזית במבט לאחור אירע כאשר לוויטין נתקע מחוץ לביתו שבמונטריאול כשבחוץ מינוס 40 מעלות. לתסכולו הרב, דרך החלון יכול היה לראות את צרור המפתחות מונח על שולחן בתוך הבית. הוא כמובן לא הראשון שננעל בחוץ, וכידוע יש לכך שפע פתרונות. ואולם, מה שהפך את הסיטואציה ליותר מורכבת הן שתי עובדות קטנות: השעה הייתה חצות, ולמחרת בבוקר הייתה לו טיסה מוקדמת לאירופה. הדרכון והמזוודה המתינו לו בבית הנעול.
אחרי סריקת האופציות העומדות בפניו, הוא בחר לנפץ זגוגית במרתף, לחסום אותה ביריעת קרטון ולהתקשר למחרת לבעל מקצוע שיתקן את הנזק. וכך עשה. למחרת בבוקר התקרית הקטנה הזו טרדה את מנוחתו והוא נכנס למצב של לחץ. "כשהתעוררתי אחרי מעט מדי שינה, כשאני מוטרד בנוגע לחור שבחלון ומזכיר לעצמי שעליי להתקשר לקבלן, והטמפרטורה המקפיאה, והפגישות שציפו לי באירופה, ועם כל הקורטיזול הזה במוח, החשיבה שלי הייתה מעורפלת", מספר לוויטין. "אבל לא ידעתי שהיא מעורפלת – כי החשיבה שלי הייתה מעורפלת". הוא סיים את סידוריו בבית, יצא לשדה התעופה וכשהגיע לדלפק הבידוק, גילה שהדרכון איננו.
הוא זינק בחזרה לביתו, אסף את הדרכון, חזר לשדה התעופה והספיק לטיסה ברגע האחרון. שמונה שעות טיסה סיפקו לו זמן איכות לחשוב על שרשרת האירועים הזו. כמדען מוח המכיר את מערכת העצבים לפני ולפנים, לוויטין היה משוכנע שקיימת דרך להתמודד עם ההשלכות של לחץ. חודש לאחר מכן יצא לסעוד עם ידידו הפסיכולוג הנודע פרופסור דניאל כהנמן, ואז שיתף אותו במקרה. "דני גילה לי שהוא מתרגל משהו שנקרא תחזית במבט לאחור", הוא נזכר.
העיקרון הוא להפוך את סדר הדברים: במקום לבצע ניתוח והפקת לקחים אחרי שפוקדים אותנו אירועים מלחיצים, אפשר וכדאי לבצע חיזוי מושכל של תרחישים עתידיים כאלה ולמצוא להם פתרונות מראש. כך, ברגע האמת, כשהמוח מוצף כימיקלים משתקי – או במקרה הטוב, מערפלי – חשיבה, יעמוד לרשותנו הניסיון וההרגל. חלקנו מיישמים את השיטה באופן אינטואיטיבי במקרים פשוטים. כך, למשל, קביעת מקום קבוע לחפצים עם נטייה מוגברת להיעלם: קביעת תא ייעודי לטלפון בתיק, קערה ספציפית למפתחות, סדר פעולות קבוע לפני יציאה מהבית וכן הלאה. "זה נשמע היגיון בריא, וזה בדיוק מה שזה, אבל זה מגובה במדע רב, המבוסס על אופן פעולתו של הזיכרון המרחבי שלנו", מסביר לוויטין, ומוסיף כי במוחנו יש אזור שנקרא היפוקמפוס שתפקידו "לעקוב אחר מיקומם של דברים חשובים".
במילים פשוטות, ההיפוקמפוס מסייע לנו ליצור מפות מנטליות של דברים קבועים. אצל נהגי מוניות, למשל, האזור הזה מאוד פעיל מכיוון שהם צריכים לזכור מיקומים רבים של נקודות קבועות. מחקרים גילו כי סנאים משתמשים באזור הזה כשהם חוזרים לאגוזים שהטמינו בנקודות מסתור. בקיצור, ההיפוקמפוס "טוב מאוד לדברים שלא זזים הרבה, ולא הכי טוב לדברים שמשנים מיקום". לכן הוא ממליץ למצוא כמה שיותר נקודות קבועות לכל החפצים המועדים לאובדן.
תרגול, תרגול, תרגול
אבל זה לא הכול. המקום שבו התחזית במבט לאחור הופכת לחשובה בהרבה היא בבחירות הגדולות בחיינו – בהחלטות שכולנו צריכים לקבל לגבי קריירה, משפחה, כלכלה וכדומה. לוויטין ממחיש את יישום השיטה באמצעות אחת הדוגמאות החשובות ביותר – בריאות. בכל התחומים הללו אנו עלולים להיקלע למצב של החלטה תחת לחץ. ואולם חשיבה מעורפלת במקרים כאלה יכולה להטות גורלות. המטרה היא לדמיין מגוון של תרחישים אפשריים ולשחק ב"נדמה לי": כיצד נגיב כאשר אנחנו רגועים ושקולים, ללא השפעת קורטיזול. בזמן אמת, הניסיון הזה ילווה אותנו ויאפשר לנו לעקוף את הביולוגיה של המוח, או לפחות לצמצם את השפעתה.
לוויטין מספר על תרופה בשם ססטין לטיפול בכולסטרול גבוה. למרות שכנראה מיליונים בעולם מטופלים בה בזמן נתון, הרגע שבו הרופא מבשר לנו על הצורך בתרופה יכול להיות חוויה מלחיצה. אנחנו כמובן סומכים על הרופא שלא יפגע בנו, אך לוויטין מציע לבדוק נתון אחד שרובנו מחוץ לעולם הרפואה לא בהכרח מכירים – המספר הדרוש לטיפול. הוא מסביר: "זהו מספר האנשים שצריכים לקחת תרופה כלשהי או לעבור ניתוח או הליך רפואי כלשהו לפני שזה עוזר למישהו". במקרה של סטטין מדובר ב-300, כלומר, בממוצע, התרופה תעזור ל-1 מכל 300 מטופלים. לצד זאת, ממשיך לוויטין, "עליכם לבקש נתון נוסף, והוא: 'ספר לי על תופעות הלוואי'". במקרה של ססטין, חמישה אחוזים מכלל המשתמשים חווים את תופעות הלוואי. בחישוב משוכלל, "סביר יותר פי 15 שתיפגעו מן התרופה, מאשר שהיא תעזור לכם".
עכשיו, די בכך שקראתם את הפסקה הזו, ולמפגש הבא עם הרופא תגיעו עם יותר מידע ויותר מודעות. זה שם אתכם במצב של שליטה וקור רוח ומנטרל – לפחות במידה מסוימת – את השפעות הקורטיזול. "רעיון התחזית בראייה לאחור הוא לחשוב מראש על השאלות שתוכלו לשאול ושיתרמו לדיון", אומר לווטין. "אולי תשנו את דעתכם בלהט הרגע, אבל לפחות התאמנתם בסוג זה של חשיבה". וכאן טמון היופי של השיטה, כל מה שהיא דורשת זה לחשוב. היא מאפשרת לנו להתמודד עם אתגרים בנוחות שלנו, ללא ההיבטים השליליים, באמצעות מחשבה רציונלית ולוגית.
רוב הסיטואציות המלחיצות שניתקל בהן לא יהיו אריה רעב בסוואנה, ועדיין, המוח שלנו כנראה יגיב באותו אופן: יכבה מערכות לא נחוצות ויערפל את החשיבה. אבל אם נשתמש בכלי המדובר – לחשוב כשהמוח צלול – נוכל אולי לעקוף את מנגנון ההישרדות המערפל ולשנות משהו בעתיד שלנו.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
המנגנונים המרתקים שמפעילים את כוח הרצון - המשאב היקר שכל אחד יכול לטפח
7 דרכים בהן מתח יכול להשפיע עלינו לטובה
ההרצאה השבועית של TED: היתרון המפתיע של הבלגן וכיצד הוא עוזר לנו להצליח
עוד מרדיו מהות החיים:
