קשת המחשבות – מדוע לצבעים יש השפעה כה עמוקה על התודעה שלנו?

מדענים מסבירים: מדוע המוח שלנו כה מושפע משינויים בגלי אור

יום שמשי בחוץ, אתם צועדים להנאתכם והקרניים מלטפות. אתם נושאים מבטכם מעלה – ותכול השמיים חודר מבעד לעיניים ומשרה עליכם שלוות גן עדן מיידית. לצבעים יש השפעה חזקה מאוד על הרגשות ועל התודעה שלנו – אנחנו יכולים להעיד על כך מניסיון אישי של טיול ביום קיצי, וכן מגוף מחקרי ההולך וגדל בתחום הפסיכולוגיה של הצבעים. אבל אם ננסה להקדיש לכך מחשבה קצת יותר עמוקה, השאלה שחייבת להישאל היא מדוע מלכתחילה צבעים משפיעים עלינו באופן רגשי ושכלי?

מה אפוא גורם לאדום, למשל, לעורר אצלנו רגשות עזים של תשוקה, ומה בכחול מרגיע אותנו? הכותב והמשורר האנגלי טום צ'יברס נרתם לחיפוש המדעי המרתק אחר מקורות ההשפעה של הצבעים במאמר ב-Telegraph. מהר מאוד הוא שם את כל הקלפים על השולחן והציג את דבריו של ד"ר באו לוטו, חוקר מוח בקולג' האוניברסיטאי בלונדון: "צבעים לא באמת קיימים בעולם".

נקודת מוצא זו, עד כמה שזה נשמע משונה, היא הבסיס לכל התפיסה הוויזואלית שגורמת לנו להעניק משמעות סמלית לצבעים. אבל מה זאת אומרת 'לא קיימים'? נוירולוגים ופילוסופים הגיעו למסקנה כי המציאות מיוצגת במוחנו בתיווך כלים מאוד ספציפיים – מערכת החושים. זה לא אומר שהעולם מתקיים מבחינה אובייקטיבית כמו שאנו תופסים אותו. הדוגמה הבולטת לכך היא אשליות אופטיות – נדמה לנו שהכביש רטוב, אבל למעשה זה הפרש טמפרטורות שגורם לאוויר לשבור את קרני האור בצורה שונה מזו שאנו רגילים אליה.

כך, מה שאנו תופסים כצבע, או כהבדלים בין גוונים, אינו אלא הפרשים בין אורכי גל שונים של קרינה אלקטרו מגנטית. עם פיתוח כלים טכנולוגיים שמאפשרים לראות אורכי גל נוספים כמו אינפרא אדום, נוסף ממד חדש למציאות שלנו. ולכן כחול הוא לא תכונה טבעית לים, אלא ביטוי לאורך גל X; ואדום אינו צבעו של פרח הפרג, אלא ביטוי לאורך גל Y – או, כדבריו של צ'יברס, "הדרך שבה העיניים שלנו מפרשות סט מסוים של מה שאנו מכנים אור הנראה לעין".

הספקטרום האלקטרומגנטי – אנו רואים את הבדלים בין אורכי הגל.

ויהי ערב, ויהי בוקר

המוח שלנו מתרגם את חוקי הפיזיקה השולטים ביקום לתמונה המורכבת מקשת רחבה של צבעים וצורות, שאין להם בהכרח אחיזה במציאות. אצל האדם למשל, קיימים בעין שלושה סוגי קולטני צבע שכל אחד מהם אחראי על אחד מצבעי היסוד: אדום, ירוק וכחול (RGB). אצל יונקים אחרים קיימים רק שני קולטנים המסוגלים לזהות ירוק וכחול, ולכן תמונת המציאות שלהם שונה במעט משלנו. אמנם כולנו מצוידים בכלים דומים, אבל גם במצב זה הראייה פתוחה לפרשנות והתפיסה שלנו היא סובייקטיבית, לפחות באופן יחסי. אתם מוזמנים להעמיד את זה למבחן: קחו צבע שנמצא באזור הביניים של אדום וכתום ושאלו מספר אנשים באיזה גוון מדובר. מובטחות לכם תשובות מרובות.

על פי פרופסור אנדרו סטוקמן, עמית של ד"ר לוטו מהקולג' האוניברסיטאי, הסיבה לפיתוח הקולטנים הללו וליצירת תמונת המציאות כפי שאנו תופסים אותה קשורה לנסיבות אבולוציוניות. צ'יברס מסביר: "הרבה לפני שלצורות חיים הקודמות לנו היה מה שאפשר לכנות עין, בתקופה שבה הן היו אורגניזם חד תאיים, הייתה להן רגישות מסוימת לאור והן יכלו לזהות הבדלים בין אורכי גל ארוכים לקצרים". היצורים הללו היו תלויים באנרגיית השמש, והרגישות לאור אפשרה להם לזהות את ההבדל בין יום ולילה. כנראה שלא נדע בוודאות לעולם, אבל סביר להניח שהיצורים הללו לא תפסו את המושג 'כחול' בהקשר של שמיים בהירים בזמן שהם ניזונו מקרני השמש.

עם השנים התפתחה מערכת הראייה והפכה מורכבת יותר, בהתאם לאתגרים החדשים שאפיינו את השלבים השונים באבולוציה. הטריק של מערכת הראייה הוא ניגודיות. "יש לך סיכוי טוב יותר לזהות עצם על רקע אם יש לך ראייה בצבעים", מסביר פרופסור ראסל פוסטר מאוקספורד. הקונטרסט או הרקע הם הביטוי של ההפרש בין אורכי הגל של קרני האור. יונקים עתיקים שחיו בתקופת הדינוזאורים, מיליוני ואולי מיליארדי שנים אחרי אותם חד-תאיים, השתמשו בטריק הזה כדי לשרוד בעולם לא פשוט. מצד אחד, "הם היו יצורים ליליים… השימוש שלהם בזיהוי על פי צבע היה נמוך בהרבה"; ומצד שני, הם ידעו מתי בטוח לצאת לחפש מזון על פי שינוי באורכי הגל, הווה אומר ירידת החשיכה.

עם יציאת הדינוזאורים מהתמונה, מצבם של היונקים השתנה. ריי קורצווייל מסביר בהרצאת TED כי היכחדות הדינוזאורים העלתה את קרנם של היונקים, וזו התקופה שבה חל גידול מהיר במוח שלהם. במקביל התפתחה גם מערכת ראייה יותר מתוחכמת, כשחלק ניכר מאיומי היום כבר לא היה רלוונטי. היונקים יצאו לאור השמש והתאהבו.

החיים ביום הביאו עמם שינויים ופיתוחים במערכת גלאי אורכי הגל של היונקים, ובכללם בני האדם, היא מערכת הראייה. ברמה הבסיסית ביותר צבע הוא אור – ואור נשא מאז ומעולם אינפורמציה חשובה ביותר להישרדות האדם. פרופסור פוסטר מסביר כי השעון הביולוגי שלנו התפתח לאור ההבדלים (תרתי משמע) בין מידת הבהירות של שעות היום ובין הכהות של שעות החשיכה. אחד השכלולים במערכת היה גם תרגום של אורכי הגל למה שאנו תופסים כצבע.

האפקט בא לידי ביטוי באופן בולט בצבע הכחול, ובאופן ספציפי הגוון שמשתקף אלינו מהאטמוספרה. פוסטר אחראי לגילויו של "תא בעצב האופטי… הרגיש באופן מיוחד לאור כחול – באופן ייחודי לגוון הכחול של השמיים", חשיפה לגוון הזה מפעילה אצלנו מנגנון של הגברת ערנות. ייתכן כי בעבר, זיהוי אורך הגל של צבע השמיים גרם להתעוררותם של החד תאיים כיוון שסימל עבורם את זמן האוכל. בהמשך, משמעותו של הכחול הייתה חשיפה לסכנה מצד הדינוזאורים, מה שהוביל גם הוא לערנות מוגברת. אמנם נראה כי קיים כאן ניגוד, אבל כך או כך, האפקט הזה שרד ועם הזמן היה חלק מכריע בהתפתחות סדר היום של האדם.

רגישות מיוחדת לכחול השמיים סייעה לאדם להבחין בין שעות התאורה ללילה.

הקשר ואסוציאציות

כיצד ייתכן שכחול השמיים ישמש להגברת ערנות מיליארדי שנים מסיבה אחת, ופתאום תשתנה משמעותו? כאמור, המוחות של היונקים הלכו והשתכללו. עם הזמן התפתחה יכולת אסוציאטיבית לקשר צבעים שונים למשמעויות שונות. ד"ר לוטו מסביר כי אשליות אופטיות מסייעות לנו להבין כיצד המוח משנה את המשמעות שהוא יוצק לאותם אורכי גל, כתלות במשתני רקע. "אני יכול לקחת משטח אפור ולגרום לך לראות בו כל צבע, כתלות בסביבה שלו", הוא מסביר. "מה שאני משנה זה את המשמעות של המידע, אני לא משנה את הפיזיקה של המידע עצמו".

טווח הפרשנות שלנו גדל ככל שהשליטה שלנו בנסיבות יורדת, וכמו שמסביר לוטו, "אנחנו יותר רגישים להקשר כשאנו מרגישים לא בשליטה, אנו חשים פחות נוח עם חוסר וודאות". המנגנון הזה ממחיש עד כמה השתכללה תפיסת אורכי הגל שלנו ועד כמה עמוק היא נקשרה בתודעה. ניתן לראות כיצד גלאי הזיהוי של אורכי הגל השתלבו בשאר המנגנונים של המוח, בקשר בין שפה לצבע. השפה לא רק מתארת את המציאות, אלא גם מסייעת לבנות אותה, ולכן קל לנו יותר לזהות הבדלים בין צבעים שיש לנו כינויים עבורם, ואילו את גוני הביניים אנו משייכים לקטגוריות צבע רחבות יותר. זו הסיבה שחלק רואים טורקיז ואחרים לא מבינים במה הוא שונה מירוק. בשפה של שבט טרהומרה ממקסיקו אין הבחנה בין כחול וירוק, וניסוי שנערך בקרבם מצא שהם התקשו לזהות הבדלים בין ריבועים כחולים לירוקים. השפה מסייעת לחדד את הגבול בין אורכי הגל השונים כפי שהם מתפרשים במוחנו כצבעים.

כמה מתוך הפרשנות שלנו לצבעים נובעת מההיסטוריה האבולוציונית וכמה נרכשה בתהליכים אסוציאטיביים תרבותיים? נראה כי צבעי היסוד – אדום, ירוק וכחול – נתונים להשפעה טבעית יותר משאר הצבעים – לגביהם הפרשנות שלנו גמישה יותר. האסוציאציה החושנית של הצבע האדום, למשל, נמצאה זהה בתרבויות שונות. חלק מהמדענים גורסים כי השלב שבו פנים חשופות אפשרו לנו להבחין בשפת גוף בצורה מדויקת יותר הוא שקיבע את ההקשר המיני לאדום, "כיוון שפתאום יכולנו לקרוא הבעות חשובות כמו כעס, שליטה ובשלות מינית". זוהי השערה שיש לבחון אותה לעומק. מחקר שפורסם ב-BBC הוכיח כי כלבים מסוגלים לחקות הבעות של כלבים אחרים. נראה שבעלי חיים יודעים לקרוא שפת גוף עם או בלי פרווה, אבל אדום נותר צבע עם השפעה עזה ודי אחידה בקרב בני אדם.

חלק מהסיפור של הצבעים נותר לנו עוד לחשוף, אבל גם הפרקים שפתוחים בפנינו כרגע שופכים אור מסקרן על אופן הפעולה של התודעה ושל התפיסה שלנו. לוטו אומר כי עבורו זה היופי בראייה מבוססת צבע: "אתה מתחיל להביט על זה ונפתחות בפניך כל השאלות האחרות האלה, שמגלות מה המוח מנסה לעשות".

המחקרים המעודכנים חושפים כי ייתכן שמשמעויות אסוציאטיביות נקשרו עם הזמן באורכי הגל השונים, על בסיס תפקודו המקורי. התוצאה היא שכיום אנו חיים עם תודעה הנתונה להשפעות של צבעים. התיאוריות שהועלו כאן מבוססות ברובן על השערות מדעיות המציגות את הפרספקטיבה האבולוציונית. היא מגלה עד כמה עמוק ועתיק הקשר שלנו עם אורכי גל שונים, שבתחילה היו בסיסיים ועם השנים התפתחו והפכו מורכבים יותר. ייתכן מאוד שכל פסיכולוגיית הצבעים והרבה מההחלטות, התחושות והרגשות שלנו הם בסך הכול שכלול קוגניטיבי מופלא של ההבדל בין יום ולילה.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

מדוע אנו רואים פרצופים בחפצים יומיומיים?

המדע שמסביר מדוע אנו כל-כך אוהבים לטוס לחו"ל

מדוע שיעמום הוא חיוני עבורנו וכיצד להפיק ממנו תועלת?

עוד מרדיו מהות החיים:

בחירה חופשית ומודעת