מאפלטון ועד סימון דה בובואר – הסיבות לקיומה של רומנטיקה
אם ננסה לבדוק את המניעים התת-מודעים שעומדים בבסיס כל הפעולות שלנו, נגלה שאחוז גבוה מהם קשור לאהבה ולחיפוש אחריה. האופן שבו אנו מתלבשים, המילים שאנו בוחרים ליד אנשים מסוימים, המאמץ בעבודה, ההשקעה בארוחת הערב: לכל אלה יש נגיעה באהבה, לעתים יותר ולעתים פחות. אהבה רומנטית היא כוח מניע רב-עצמה שמלבד השפעתו על חיי האדם ביומיום עיצב גם מהלכי היסטוריה, כמו סיפור הרומן המפורסם של קלאופטרה ומרקוס אנטוניוס, אשר הכריע גורלות בעתידה של האימפריה הרומית והממלכה המצרית.
אהבה היא ללא ספק חשובה, אבל מדוע אנחנו בכלל אוהבים? האדם נוהג להתבונן על טבעו ולחקור את מניעיו, אולם להבדיל מהתשובות שמספקים המדע והפסיכולוגיה לגבי היבטים אחרים בהתנהגות האנושית – במקרה של אהבה רומנטית הסיבות להימצאותה עמומות משהו. המדע בהחלט יודע להסביר מה קורה במוחנו כשאנו מתאהבים, אבל הסיבות להיווצרות התהליך הביולוגי הזה מלכתחילה טרם הוכחו בצורה נחרצת.
עם זאת, מרכזיות האהבה בחיי האדם העסיקה דורות של פילוסופים – שנהנים ממרחב תמרון גדול יותר משל המדענים – בניסיון להסביר לשם מה האהבה נמצאת בחיינו. שיעור קצר בהיסטוריה של מקורות הרומנטיקה מאת TED-Ed מגלה עד כמה עשירה ומרתקת קשת התיאוריות.
האם רומנטיקה נועדה לשרת מטרות ביולוגיות או פסיכולוגיות?
סקיי קלירי, ד"ר לפילוסופיה מאוסטרליה, ריכזה עבורנו שש גישות פילוסופיות בולטות לגבי אהבה וחשפה כיצד הן מסבירות אותה, החל מתקופת יוון העתיקה. כבר במאות ה-4-5 לפני הספירה עסק אפלטון, מגדולי ההוגים, בסוגיית האהבה. בווידיאו הוא מוצג כמי ש"חקר את הרעיון שאנו אוהבים כדי להפוך לשלמים". בדיאלוג שלו, המשתה, מביא אפלטון תיאוריה מפיו של מחזאי הקומדיות אריסטופאנס: בעבר היו לבני האדם שני ראשים, ארבע ידיים וארבע רגליים. אבל לאחר שהרגיזו את האלים, החליט זאוס להפריד כל אדם לשתי ישויות שונות ומאז האדם נמצא בחיפוש אחר החצי השני שלו. המונח "נפש תאומה" מתאים לתיאור סוג האהבה שעליו מדבר אריסטופאנס, ולמרות הרוח הציורית של הסיפור, מסתתר בתפיסה הזו עומק רב. זוהי גרסת-בת לגישה שלפיה כל בני האדם הגיעו ממקור אחד ושואפים להתאחד בחזרה, המופיעה בכמה תורות גדולות.
מי שהושפע מאוד מכתבי אפלטון כאלפיים שנה מאוחר יותר היה הפילוסוף הגרמני ארתור שופנהאואר, נציג בולט של התיאוריה הביולוגית. שופנהאואר היה ידוע בגישתו הפסימית הכללית, אך מתוך שאיפה להביא טוב. כך, למשל, היה שותף לטענה שהתפוצצות אוכלוסין עלולה לגרור השלכות חמורות עבור המין האנושי ועבור כדור הארץ, ולכן עסק רבות בילודה. הוא האמין כי "אהבה שמקורה בתשוקה מינית היא אשליה חושנית". לשיטתו, הטבע יצר בנו מנגנון הונאה לצורך רבייה, והוא מטעה אותנו לחשוב שאדם אחר יהפוך אותנו למאושרים. הבאת צאצאים היא שיאו של אפקט האהבה, וברגע שהוא מסתיים אנו חוזרים למצב הקודם. כאמור, שופנהאואר היה פסימיסט, אבל לא טיפש – אם תיכנסו למופע סטנד-אפ מזדמן, קרוב לוודאי שתיתקלו בהדים קומיים לגישתו – שמתבטאים בבדיחות על חיי הנישואים ועל גידול ילדים – מלווים לרוב בהשתפכויות צחוק מהקהל, שכנראה בכל זאת מסכים לפחות במידה מסוימת עם הפילוסוף הגרמני.
הפילוסוף הבריטי ברטרנד ראסל זכה אמנם להכרה בעיקר בזכות תרומתו לפיתוח ענף המתמטיקה, אבל היה לו מה לתרום גם בענייני הלב. הוא נולד ב-1872, שתים-עשרה שנים לאחר מותו של שופנהאואר, וחלק עמו את הגישה הביולוגית. ואולם, ראסל הביט על הרומנטיקה מזווית קצת שונה. הוא האמין כי "בני האדם מתוכננים להתרבות, אך בלא ההתעלות של אהבה יוקדת, יחסי מין אינם מספקים". עם התודעה המפותחת מגיעות גם חרדות קיומיות, אשר גורמות לאדם להרים סביבו חומות שמבודדות אותו. האהבה נועד כדי לפרק את החומות הללו והיא עושה זאת באמצעות אינטימיות וחום אנושי. על פי ראסל, הרומנטיקה נועדה כדי להוציא אותנו מהקונכייה ולאפשר לנו לחיות את החיים בצורה פתוחה ועשירה יותר.
תאוות יצריות ואהבה שאינה תלויה בדבר
קפיצה קטנה מזרחה מגלה כיצד הבודהיזם תופס את האהבה הרומנטית. סִידְּהָארְתַה גַאוּטַמַה, המוכר יותר כבודהה, הגה את הדרך המתומנת – סדרה של צעדים שנועדו להביא את קץ הסבל. אחד העקרונות המובילים תורה זו היא התגברות על התשוקות שלנו על מנת להגיע למצב של הארה. בסרטון מוסבר כי "אנו אוהבים כדי לספק את התשוקות הבסיסיות שלנו", ומכיוון שעל פי הבודהיזם הן מוליכות אותנו לצער, כך גם אהבה היא מקור לסבל.
יחד עם זאת, ד"ר גיל פרונסדאל מסביר בכתב העת בודהיזם בישראל כי הגישה הבודהיסטית כלפי אהבה היא מורכבת מכך. "המחלוקת תלויה בחלקה באופן שבו אנו מבינים את המילה ההודית ראגה", הוא מסביר. המילה הזו מתורגמת כתשוקה, ואז אנו יכולים להבין כי "חופשי מתשוקה משמעו היות אדם עצור או אדיש, שאינו מסוגל לאהוב". מאידך, אם אנו מפרשים תשוקה ככניעה "לדחפים כמו תאווה למין, כוח וכסף, הרי שאדם נטול תשוקה הוא אדם החופשי מהשתוקקויות כפייתיות". הבודהה לימד כי ישנן צורות שונות לאהבה, ואלה המועילות לנו אינן תלויות או בלתי אמצעיות. מאהבות שמקורן בתאווה, לעומת זאת, גישה זו ממליצה להתרחק.
הרומן 'חלום החדר האדום' מאת הסופר הסיני צ'או שואצ'ין (או שאו שיאן, תלוי בתרגום), מגולל סיפור אהבה כוזבת שמושפע מיסודות טאואיסטיים ובודהיסטיים. בעלילת המשנה, מתאהב גבר באישה שמוליכה אותו שולל ושוברת את לבו. טאואיסט מוצא פתרון לגבר השבור ומעניק לו מראה שתרפא אותו כל עוד לא יביט בה. הגבר כמובן מתפתה, וכשהוא מסתכל במראה משתקפת מולו דמותה של האהובה ונשמתו נלכדת במראה. מוסר ההשכל של הטאואיזם דומה לזה של הבודהיזם – אהבה נועדה לספק תאוות בלתי נשלטות ולכן כדאי להימנע ממנה. גם במקרה הזה יש להסתייג ולומר שזהו רק פן אחד מתוך תפיסות מורכבות יותר, אך מכיוון שהרומן 'חלום החדר האדום' נמצא בקנון הספרותי הסיני הקלאסי, הגישה שהוא מתאר נחשבת מרכזית.
סימון דה בובואר, פילוסופית צרפתייה שחיה במאה ה-20, ראתה את האהבה באור חיובי יותר. היא האמינה שהסיבה לקיומה היא השאיפה שלנו להתמזג עם אחר, ושהיא מכניסה משמעות לחיינו. בדומה לבודהה, היא הבחינה בין אהבה תלותית ואהבה אותנטית, "שהיא יותר כמו חברות אמיצה" ומטרתה לאפשר לנו למצות את הפוטנציאל האישי מחד, ולהביא אותנו אל מחוץ לעצמנו מאידך. ככל הידוע, בובואר קיימה אהבה מסוג זה הלכה למעשה עם הפילוסוף בן כיתתה בסורבון, ז'אן פול סארטר.
המסקנה שעולה מכל הגישות היא שאהבה תלויה בנקודת המבט שלנו על החיים. אנו יכולים לתפוס אותה כנובעת ממניעים ביולוגיים גרידא, כמענה לתשוקות יצריות, כמפלט מהבדידות או כמקור לצמיחה אישית. מהניסיון שלנו, רוב תבשילי האהבה מכילים קורט מכל התבלינים הללו. כנראה שהעושר וניגוד הטעמים הם בדיוק מה שהופך אותה למנה המועדפת עלינו.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
ההיסטוריה של הנשיקה – מדוע בני האדם פיתחו את המנהג הזה?
הומור עצמי לחיזוק הקשר - נקודת מבט מפתיעה על אהבה
5 דברים שכדאי לדעת על הורמון האהבה - וכיצד הוא גורם לנו להרגיש טוב
עוד מרדיו מהות החיים:
