הפילוסוף והמורה הרוחני מסביר מה תפקידן של שאלות בחיינו
מדוע אנו שואלים שאלות? מעניין כי על מנת להסביר את תפקידן של שאלות, אני חייבים להשתמש בשאלה – הדבר דומה למוח המנסה לתפוס את מהות התודעה עצמה. שאלת השאלות, אם תרצו, נמצאת תמיד איפשהו ברקע התודעה שלנו, אבל אנו לא מרבים לעסוק בה מפני שיצר הסקרנות המחולל את השאלות טבעי עבורנו כמו מים לדג. יחד עם זאת, יש ערך רב להעמדת היצר הזה במבחן של עצמו.
המורה הרוחני והפילוסוף ההודי ג'ידו קרישנמורטי היה נוהג לקיים שיעורים שחלקם הוקדשו לשאלות מהקהל. הוא היה מקבל פתק, פותח אותו, קורא את השאלה – תמיד פעמיים – ומשיב. בשנת 1981 במושב שאלות ותשובות בעיר אוחאי שבקליפורניה, נשאל קרישנמורטי מהו תפקידן של השאלות בחיינו. כדרכו, לא הסתפק במענה ישיר על השאלה, אלא העלה שאלות נוספות הנגזרות ממנה ועורר את השומעים לחשוב בעצמם בטרם הציג את המסקנה.
לכאורה, התשובה מובנת מאליה – סקרנות וחקרנות מסייעות לפתח את המדע והטכנולוגיה, לפתור בעיות ולהפוך את חיינו לקלים ומאושרים. אך קרישנמורטי הלך רחוק יותר ושאל מדוע אנחנו צריכים את כל זה? ולמה בכלל הציג שאלה זו? ראשית, מכיוון שמבחינה סובייקטיבית אין הוכחה לקשר סיבתי בין פיתוח הידע לשיפור מצבו של האדם. המון אנשים בעלי השכלה נרחבת נותרים מתוסכלים לעומת השאלות הגדולות של החיים. ושנית, מכיוון שלדעתו לא בריא להותיר הנחות יסוד על כנן מבלי להעמידן בספק, ולא משנה כמה טבעיות הן נראות לנו. אז מה התפקיד של השאלות בחיינו? תלוי מה שואלים ומתי.
שני סוגים של שאלות
קרישנמורטי מקפיד לנתח את השאלות שהוא מקבל ולהפרידן למרכיביהן הבסיסיים כדי לתת תשובה עמוקה, אך עדיין פשוטה להבנה. "האם אי פעם שואלים שאלות בצורה יסודית, או רק בשטחיות כשיש בעיה כלשהי?" הוא תוהה. כלומר, האם אנו שואלים שאלות רק כדי למצוא פתרונות, או שאנו מקיימים אורח חיים ספקני מתוך ראיית החקרנות כערך בפני עצמו. במילים אחרות, הפילוסוף מבצע הבחנה בין שאלות שאפשר לכנותן פרקטיות ובין סקרנות לשם סקרנות, או כפי שהוא מכנה אותו, "המוח השואל".
מכיוון שאנו יצור בעל תודעה מפותחת שפועל לא רק על בסיס אינסטינקטים, המוח שלנו מתוכנת לשאול שאלות במצב של מצוקה – כיצד להתגבר על מכשול זה ואיך לעבור משוכה אחרת. זה הדבר הטבעי והאוטומטי עבורנו. אבל "האם אתם חוקרים את החוויות, התשוקות, הדעות, הערכות והאמיתות שלכם?", שואל קרישנמורטי, "או שאתם לוקחים אותן כמובנות מאליהן?"
לדעתו, קיימת נטייה תרבותית שלא להעמיד את האמונות הבסיסיות שלנו בספק, מכיוון שאם מערערים את הבסיס, כל המבנה מאבד מיציבותו. "המוח תמיד מחפש עמדה של ביטחון שבה הוא יכול להיות מוגן". הוא מסביר כי התודעה שלנו במובן הזה דומה לתינוק שמחפש את החום והאהבה של הוריו, והם מספקים לו אותם עד נקודה מסוימת. בשלב שהוא יוצא לעצמאות, האדם מחפש לשמר את היציבות שהעניקו לו הוריו. וכך גם התודעה – היא מחפשת להיאחז במוכר ובידוע, ובמילותיו: "המוח זקוק לביטחון כדי לתפקד".
פיזיקאי או מנתח, למשל, שואלים שאלות ומוסיפים לצבור ידע בתחומי התמחותם כדי ליצור בסיס מוצק יותר לעמוד עליו. המדען שדבק בשאלות פיזיקליות יוכל לתת פתרונות לחוקי היקום; המנתח שיעמיק בטכניקות החדשות ביותר יוכל להציל חיים ביתר יעילות; בהקשר זה הסביר פעם האסטרופיזיקאי ניל דה-גראס טייסון כי השאיפה ללמוד עוד ועוד על העולם היא משמעות החיים עבורו. ואולם, במקרה הזה השאלות הן טכניות, פרקטיות, ומטרתן לתת למוח הגנה. "ככל שאתם שואלים בקו הזה [פיזיקה או רפואה], ככל שאתם לומדים – כך המוח נהיה מוגן יותר". ואפשר כמובן להשליך מהדוגמאות של קרישנמורטי על כל תחום אחר. ובעוד שהמטרות הללו נעלות כשלעצמן, השאלות שמשרתות אותן משאירות אותנו בשדה מגודר של ידע.
הידע, אם כן, הוא אמצעי לביטחון, ומכיוון ש"כל ידע הוא תמיד מוגבל" – גם הביטחון שהוא מעניק מוגבל. ידע הוא כוח, בכך אין ספק. המפתח להישרדות הוא אותן שאלות פרקטיות, וקרישנמורטי מרחיב וטוען שעם הביטחון הפיזי, "המוח דורש גם ביטחון פסיכולוגי: ביטחון במערכות יחסים, ברעיונות, באמונות וכן הלאה". ומכאן הנטייה שלא לערער על הנחות היסוד שלנו. תפקידן של השאלות הפרקטיות הוא חשוב ומשמעותי, אך יש גבול לתועלת שהן מביאות.
כדי להבין את חשיבותה של סקרנות תודעתית, קרישנמורטי מאמין שעלינו לבחון את תפקידן של השאלות היסודיות, את טיבה של ספקנות כאורח חיים – "המוח השואל". במילים אחרות, לשם מה לנו להציף כל הזמן דווקא את השאלות שאנו נמנעים לעסוק בהן באופן קבוע ומתמשך. הרי אם שאלות אלו אינן בהכרח מספקות ידע פרקטי, שמאפשר למשל לנתח טוב יותר, אז מדוע לשאול אותן?
חקרנות לשם עצמה היא אינסופית
ראשית, עצם העובדה שהן לא בהכרח מסתכמות בתשובה מסירה משאלות היסוד את הגדר שחוסמת את השאלות הפרקטיות. "המוח השואל" הוא אינסופי: כל תשובה ניתן להעמיד בספק מחודש. אם פיזיקאים חקרו וגילו כי משוואה מתמטית מסבירה כיצד עובד קפיץ, המשוואה הזו סופית. היא יכולה להיות בסיס לשאלות נוספות, אבל מרגע שהיא קיבלה חותמת מדעית לא ניתן לערער עליה. מובן שהמדע בנוי על הטלת ספק, אבל לא מדובר בספק הנוגע להנחות יסוד, אלא בספק טכני. לעומת זאת, את האמונות והדעות שלנו אנו יכולים להטיל אל תהומות הספק פעם אחר פעם, לשנות, לחדש ולהתפתח. זה מה שמקנה לנו את פוטנציאל הצמיחה האישית הבלתי מוגבל.
לצד זאת קרישנמורטי מסביר כי "להיות בעל מוח ששואל וחוקר, מבלי להיקלע להבנה מוגבלת – בכך יש אינטליגנציה רבה – והאינטליגנציה הזו היא ביטחון". אימוץ הרגל קבוע של הטלת ספק והצפת שאלות בדבר יסודות התודעה שלנו – הוא זה שמכונן יציבות. זוהי פעולה משלימה לשאלות הפרקטיות, שכאמור הביטחון הנגזר מהן מוגבל. כוחו של "המוח השואל" נשען על שני עמודים: ההרגל שמעניק יציבות, והאומץ לשנות את היסודות. לגבי העמוד הראשון, אפילו חוסר יציבות מספק יציבות אם הוא מתקיים לאורך זמן. בנוגע לעמוד השני, החלטה מודעת לאתגר את כל מה שאנו מאמינים בו מפתחת חוסן מנטלי שהוא כשלעצמו מגן עלינו מפני השלכות הספק.
בסופו של דבר, לכל השאלות יש מטרה חיונית בחיינו, בין אם יש להן תשובה קבועה ובין אם לאו. בין השורות קרישנמורטי קורא לבני האדם לשאול כל הזמן ולפתח חשיבה ביקורתית וספקנית מבלי לחשוש מההשלכות הפסיכולוגיות. לא כדי להרוס את כל מה שאנו מאמינים בו, אלא דווקא כדי לפתח רעננות תודעתית ולשמור על עצמנו חדים. שאלות?
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
ג'ידו קרישנמורטי מסביר כיצד להעלים את הצער מחיינו
אלאן ווטס מסביר מדוע עלינו להתייחס לחיים כאל יצירה מוזיקלית
תיאוריות פיזיקליות שופכות אור על השאלה - האם יש לנו חופש בחירה?
עוד מרדיו מהות החיים:
