מחקרים חושפים: מה הצפינו אפלטון ודה וינצ'י בעבודותיהם
מדי יום עוברים בשערי הוותיקן כעשרים אלף תיירים בדרכם אל הקפלה הסיסטינית. מספר דומה של מבקרים מגיע בכל יום למוזיאון הלובר בפאריז – רובם מתקבצים סביב אחת היצירות המפורסמות בהיסטוריה, המונה ליזה. בזמן שאותם תיירים צובאים על היצירות הללו, מאות אלפי סטודנטים יושבים באולמות הרצאה ולומדים את כתבי אפלטון. מדובר בשלוש מיצירות האמנות וההגות המוכרות, הנלמדות והנחקרות ביותר.
מאז שהגיחו לאוויר העולם, כמות העיניים שחזו במונה ליזה, בפרסקאות של תקרת הקפלה או בשורות כתבי אפלטון, נמדדת כנראה במיליארדים. ואולם, למרות שיצירות אלו מוצגות בפרהסיה וזוכות לחשיפה חסרת תקדים, הן טומנות בחובן סודות שנעלמים מעיני הקהל הרחב, ולא בכדי. מחקרים ושימוש באמצעים טכנולוגיים גילו בעשורים האחרונים כי האמנים הטמינו ביצירותיהם רמזים ומסרים שעמדו – חבויים לעיני כל – מאות ואלפי שנים.
כטבעם של מחקרים היסטוריים, הפשר לאותם מסרים מוצפנים אינו תמיד ברור לגמרי, ולרוב מוסבר על ידי השערות. בנוסף, מרחפת הסברה שהמסר הוטמן במקרה לגמרי או שמדובר בכפיית פרשנות מסוימת על היצירה. ועדיין, החוקרים שחשפו את הסודות נשענים על בסיס ראיות לא מבוטל, והטיעונים שלהם מעניינים למדי.
מי את, האישה מתחת למונה ליזה?
בין היצירות שהזכרנו, זו שאפופה הכי הרבה מסתורין היא המונה ליזה של דה וינצ'י. עברו יותר מ-500 שנה מאז השלים האמן האיטלקי את יצירת המופת שלו – והיא ממשיכה להסעיר את הדמיון האנושי. אגדות אורבניות שונות ומשונות רוחשות סביבה והיא עומדת גם במרכזן של תיאוריות קשר שחלקן הוסרטו או הפכו לרבי מכר. לאחרונה נתן מדען צרפתי בשם פסקל קוטה רוח גבית לכל אותן תיאוריות סביב המונה ליזה, כאשר חשף לעולם כי מתחת לדיוקן המפורסם מסתתר דיוקנה של אישה אחרת, או שמא דיוקנה האמיתי של מונה ליזה עצמה. קוטו קיבל היתר מיוחד לחקור את הציור ובמשך כחמש שנים ביצע בו סריקות באמצעות קרניים אינפרא אדומות. מדידת ההשתקפות של הקרניים מאפשרת לבודד שכבות שונות של הצבע ומגלה סיפור מורכב של שלבי הציור. ב- Telegraph מדווחים כי קוטה אמר ש"אנחנו יכולים לקלף את כל שכבות הצבע כמו בצל, אנחנו יכולים לשחזר את כל כרונולוגיית היצירה של התמונה".
אלפים פוקדים את הציור מדי יום. Tutti Frutti / Shutterstock.com.
כמו בכל גילוי היסטורי משמעותי, גם לקוטה קמו מתנגדים שמבקשים לקחת את הממצאים בעירבון מוגבל. ייתכן מאוד שאינטרסים סמויים פועלים מתחת לפני השטח, אבל אם אכן המחקר שלו מדויק, מדובר ברעש לא קטן בעולם ההיסטוריה והאמנות. לא ברור אם דה וינצ'י ניסה להסתיר את דמותה האמיתית של האישה, או שפשוט עיבד את הציור בכמה שלבים. כך או אחרת, זהותה של המונה ליזה מעוררת מחלוקות רבות גם ככה, והדיוקן החדש רק מוסיף סימני שאלה לתעלומות הקשורות בציור הספציפי הזה ובחייו של דה וינצ'י בכלל.
מחאה יהודית בקודש הקודשים של הוותיקן
בן זמנו של דה וינצ'י, ששמו ניצב לצדו ברשימת גדולי אמני הרנסאנס ואולי גדולי האמנים בהיסטוריה, הוא מיכאלאנג'לו. זהו הגאון שעומד מאחורי אחד האתרים המתוירים בעולם, הקפלה הסיסטינית. הוא החל לעבוד על ציורי הקירות והתקרה פחות או יותר במקביל לתקופת היצירה של המונה ליזה, לאחר הזמנת עבודה מהאפיפיור. אפשר להרעיף אינסוף שבחים על הפרויקט הגרנדיוזי, אבל לא לשם כך אנו עוסקים בו. מה שמעניין באוסף הפרסקאות שמתארות סצנות מהתנ"ך הוא ספר שיצא בשנת 2008 וסוקר רמזים סמויים שטמן מיכאלאנג'לו ביצירותיו.The Sistine Secrets: Unlocking the Codes in Michelangelo's Defiant Masterpiece הוא פרי עבודתם של הרב בנג'מין בלך, פרופסור לתלמוד באוניברסיטת ישיבה בניו יורק, ורוי דולינר, היסטוריון שמלווה סיורים בוותיקן כבר קרוב לעשור. בספרם חושפים השניים כי האמן הטמין בציורים מגוון רחב של סודות, חלקם קשורים לעולם הקבלה היהודי. בריאיון שערך ה- Wall Street Journal עם דולינר, הוא מספר כי בפעמים הראשונות שנתקל ברמזים היה משוכנע שמדובר במקריות, אבל הראיות הצטברו לכדי כמות שלא ניתן להתעלם ממנה.
כך למשל, הספר מגלה כיצד מיכאלאנג'לו שתל בקומפוזיציה של כמה מהציורים אותיות עבריות בעלות משמעות קבלית. הציור של דוד וגוליית, למשל, יוצר את האות ג', ובציורה של יהודית מופיעה האות ח'. כמו כן ניתן לראות דמויות של יהודים המזוהות על פי סימנים חיצוניים שהשלטונות באירופה אילצו את היהודים ללבוש, וכן הלאה. ולא רק סממנים יהודיים יש על הקירות, כי גם ביקורת כלפי האפיפיור סיקסטוס, מי שהזמין את העבודה ונחשב נגוע בשחיתות. הציור של זכריה נושא את דיוקנו של האפיפיור ומאחוריו שני מלאכים. בחינה מעמיקה של הציור מגלה כי אחד מהם מחווה בידו תנועה מגונה כלפי האפיפיור מאחורי גבו. אלמנט נוסף, מעל מושבו של האפיפיור בקפלה, מופיע בציור מיוחד במינו ובו הדמות היחידה בין עשרות ואולי מאות הציורים שנועלת נעליים, וכמו מפנה אותם כלפי ראשו של הנוצרי הבכיר ביותר.
מובן שנמצאו מבקרים רבים לספר, אך דולינר דוחה את הטענה שהוא רוכב על הגל של תופעת צופן דה וינצ'י, רב המכר של דן בראון. לאחר שנתקל בכמויות בלתי סבירות של רמזים, הוא מספר בריאיון ש"התחלתי לעשות מחקר פרטי וגיליתי מי היו המורים של מיכאלאנג'לו בפירנצה, ומי היו הרבנים שלימדו את המורים שלו". מסתבר שבאותה תקופה היה פער משמעותי בין הגישה הליברלית של פירנצה כלפי יהודים ובכלל, ובין הגישה השמרנית של רומא, מעוז הוותיקן והנצרות. ההשערה היא שהאמן, בן העיר פירנצה, הסתיר את הרמזים כדי להזכיר לנצרות את המקורות היהודיים שלה, וכאמור, להעביר ביקורת על שחיתותו של האפיפיור במעין אקט של מחאה.
לקרוא את המוזיקה בין השורות של אפלטון
מקור ההשראה של אמני הרנסאנס הללו קדם להם בכאלפיים שנה. ביצירותיהם הם ניסו להעניק חיים מחודשים לאלמנטים התרבותיים ששלטו באזור בתקופת יוון העתיקה, כשאחת הדמויות המייצגות אותה היא הפילוסוף אפלטון. וכמוהם, מסתבר שגם לו הייתה חיבה מיוחדת להצפנת מסרים. ה-Guardian מדווח על מחקר באוניברסיטת מנצ'סטר שהצליח לפצח קוד מתמטי בכתביו של אפלטון. ד"ר ג'יי קנדי, מי שאחראי לגילוי, השתמש בתכנת מחשב כדי לבחון את מבנה השורות בכתביו העתיקים של אפלטון ומצא כי הם מופיעים בכפולות של 1,200. לדעת החוקר זהו קידוד על פי סולם מוזיקלי בן 12 תווים.
"אנחנו יודעים שכתבים תומחרו על פי מספר השורות… כך שכולם ספרו שורות", אומר קנדי. "הטענה שלי היא שאפלטון השתמש בספירת השורות כדי לעקוב אחר מיקומו בטקסט וכדי להטמיע קטעים סימבוליים במרווחים קבועים". ואכן, כשחילק את הטקסטים של אפלטון על פי הקידוד המתמטי, גילה קנדי כי הקטעים בטקסט העוסקים בנושאים חיוביים תואמים לצלילים הרמוניים בסולם, ואילו הטקסטים השלישיים נמצאו תואמים לצלילים צורמים. אפלטון, אפשר לומר, הלחין את הפילוסופיה שלו על פי קוד מתמטי.
"המדינה" מאת אפלטון. שרידי כתב יד על פפירוס מהמאה השלישית. קרדיט: Platon.
למרבה הפלא, קנדי מאמין שלאורך ההיסטוריה, מתקופת אפלטון ועד הרנסאנס, מי שהעמיק חקור בכתבים הללו הגיע לבסוף למשמעות הסימבולית שהוטמנה בטקסט באמצעיים מוזיקליים: "לחדור מבעד לטקסט אל הפילוסופיה שבין השורות". לטענתו, דווקא במאות השנים האחרונות השתלטה תפיסה רציונליסטית שגרמה להזנחה שלה. מדוע הרעיונות המתמטיים הוצפנו בטקסט? קנדי משער כי אפלטון, שהיה מושפע מפיתגורס, העלה רעיונות שנחשבו ל'מסוכנים' בזמנו: "המשמעות הייתה שחוקי מתמטיקה שולטים ביקום, ולא זאוס".
נראה כי יש דמיון בין שיטות הפעולה של הפילוסוף המחונן בן יוון העתיקה ובין גאוני הרנסאנס שהושפעו מעבודתו. ייתכן מאוד כי מדובר במקריות, אבל לא מן הנמנע כי מדובר בדפוס, שכן אפלטון, מיכאלאנג'לו ולאונרדו דה וינצ'י הם רק שלוש דוגמאות בולטות להצפנת מחאות או הסתרת סודות בתהליכי יצירה. אמנים רבים אחרים נקטו בטכניקות דומות כדי להסתיר מסרים. ייתכן שיצירות רבות נוצרו כחידות לפיענוח, כמו הסולם המוזיקלי בכתבי אפלטון. אבל ספק אם דה וינצ'י חזה שקרניים אולטרא אדומות יחדרו עמוק אל תוככי שלבי היצירה הנסתרים שלו. וכאן עולה השאלה, אילו עוד סודות מרתקים טמונים אי שם בציורים, כתבים ושאר יצירות של המוח האנושי – ואילו עוד טכנולוגיות ומחקרים פרי אותו מוח עתידים לגלות לנו אותם.
תמונת כותרת: Galerie de tableaux.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
אהבה מוצפנת במכתבים – סיפורו של זוג האוהבים שפיצח קודים בשירותי המודיעין
ההרצאה השבועית של TED: המקריות המסתורית של השעה 4 לפנות בוקר
מה חלומותיו של עגנון מלמדים אותנו על הפסיכולוגיה האנושית?
עוד מרדיו מהות החיים:
