מחקרים פסיכולוגיים שופכים אור על היכולת לשליטה עצמית
אילו היו מציעים לכם עוגיות שזה עתה נאפו או צנון, באיזה מאכל הייתם בוחרים? לרובנו התשובה המושחתת היא הברורה מאליה, אלא שלבחירה הזאת יש השלכות מפתיעות. בשנת 1998 הפרופסור לפסיכולוגיה, רוי באומייסטר הציב בפני הסטודנטים שלו משימה לא פשוטה – הם נדרשו לפצח פאזל גיאומטרי בלתי פתיר. היה זה במסגרת ניסוי פסיכולוגי שערך הפרופסור במטרה לבדוק מה מניע את השליטה העצמית שלנו. לשמחתם של הסטודנטים, חדר ההמתנה שבו שהו קודם לביצוע המשימה הגיאומטרית, היה אפוף ניחוח של אפייה טרייה כשעל השולחן לפניהם הייתה מונחת צלחת עוגיות לצד צלחת עם צנונים. לברי המזל שביניהם הוצע לטעום מהעוגיות, ואילו ליתר, שמיהרו לשמוח, הוצעו רק צנונים.
לאחר שהתכבדו, איש איש לפי מזלו, הוקצבה לסטודנטים חצי שעה לפתרון הפאזל. אולם באומייסטר כלל לא התעניין אם יצליחו או לא, ולכן גם נתן להם משימה בלתי פתירה. הנתון שסיקרן אותו היה כמה זמן יחזיקו מעמד בניסיון לפצח את החידה. התוצאות הראו כי הסטודנטים שאכלו את העוגיות הטריות, עמלו על המשימה כעשרים דקות בממוצע, ואילו הסטודנטים שאכלו את הצנונים הפסיקו אחרי שמונה דקות.
בריאיון שנתן פרופסור באומייסטר לאגודה האמריקאית לפסיכולוגיה הוא מסביר מה בעצם קרה בניסוי, שכן לכאורה היינו מצפים לראות תוצאות הפוכות. אכילת הצנונים שימשה כמניפולציה של שליטה עצמית – בעגה הפסיכולוגית מכנים זאת 'הטרמה'. הסטודנטים נאלצו להפגין שליטה עצמית אל מול העוגיות הטריות ולכן הגיוני שהם ימשיכו עם אותו הדפוס גם במשימה הגיאומטרית. אולם ההיפך קרה. דווקא הסטודנטים שלא היו צריכים לשלוט ביצר ואכלו מצלחת העוגיות, דבקו במשימה זמן רב יותר. התוצאות המפתיעות הובילו את באומייסטר למסקנה מעניינת: "התחלנו לחשוב שמשאב מוגבל פועל כאן: הוא מתרוקן כשאנשים מבצעים פעולות שונות של שליטה עצמית".
במילים אחרות, שליטה עצמית אינה תכונת אופי חקוקה בסלע, אלא מאגר מתכלה ומתחדש של אנרגיה קוגניטיבית. הנחה זו היא כמעט מהפכנית בתפיסת כוח הרצון שלנו, ולמרות זאת לא רבים מודעים לה. אמנם עברו כמה שנים טובות מאז הניסוי, אבל הוא הניח את היסודות למחקרים נוספים וחשף עד כמה מנגנוני השליטה העצמית מורכבים.
מדוע בכלל כדאי לשלוט בעצמנו?
על פי באומייסטר, האדם הממוצע מבלה בין שלוש לארבע שעות ביום בעמידה מול פיתויים. האם המשמעות של מחקר העוגיות היא שעדיף לתת דרור ליצר על מנת לא לשחוק את מאגר השליטה העצמית אל מול כל אותם הפיתויים? לא בדיוק. "לרוב הבעיות שמטרידות אינדיבידואלים בחברה שלנו, כמו התמכרות, אכילת יתר, דעות קדומות, ביצועים נמוכים בלימודים וכדומה, יש דרגה מסוימת של מחסור בשליטה עצמית כהיבט מרכזי", הוא אומר. שליטה עצמית, אם כן, היא משאב חשוב מאוד לתפקוד שלנו, אך אם נוותר עליה מראש רק כדי לא "לבזבז" ממנה, אנו עלולים להשיג את האפקט ההפוך. הרעיון הוא להכיר את מורכבות הנושא ולהבין טוב יותר את המניעים הנסתרים להתנהגותנו ולהחלטות שאנו מקבלים, אולי אף לווסת אותם.
תרגול פעולות שגרתיות ביד הנגדית מסייע לחיזוק השליטה העצמית.
לקבלת החלטות יש קשר כפול לשליטה עצמית. מובן מאליו, כשכוח הרצון חזק, אנו יכולים לקבל החלטות מושכלות יותר מתוך ראייה לטווח הרחוק. הממצא המפתיע במחקריו של באומייסטר הוא שהתהליך הנ"ל הוא דו-סטרי, כלומר עצם העיסוק בקבלת החלטות משפיע על משאבי השליטה העצמית. "גילינו שאותה האנרגיה המשמשת לשליטה עצמית, משמשת גם בתהליכי קבלת החלטות", הוא מסביר. דהיינו מאגר הדלק הקוגניטיבי של כוח הרצון מספק אנרגיה לצרכן נוסף – תהליך קבלת ההחלטות. אם כן, אנשים המפגינים שליטה עצמית מרובה, עלולים לקבל החלטות לא מוצלחות או להימנע מקבלת החלטות בכלל. לחלופין, אנשים המפעילים תהליכים כבדים בקבלת החלטות, נוטים להיכנע ליצרים בקלות יתרה.
לא פלא שיום מתיש של הכרעות במשרד הופך אותנו לקצרי רוח, או שהדרת רגלינו מבילויים, למשל, יוצרת לאורך זמן תחושה שדברים רבים לא עובדים לנו כמו שצריך. כשאחד שואב דלק, זה בא על חשבון השני.
באומייסטר לא משתמש במושג אנרגיה כמשל. לדבריו ראיות שהתגלו די במקרה מצביעות על מעורבות של גורמים פיזיולוגיים בכוח הרצון. "גילינו את תפקידו של גלוקוז בשליטה עצמית, פחות או יותר בטעות", הוא אומר. "בזמן שבחנו תיאוריות שונות, גילינו שכשאנשים אכלו משהו, השליטה העצמית שלהם השתפרה ". המוח הוא צרכן האנרגיה הראשי בגוף והוא מקבל אותה מהגלוקוז שבדם. היות ששליטה עצמית היא תהליך קוגניטיבי, רמות הגלוקוז בדם יכולות לנבא את מידת כוח הרצון שלנו. כך, "חידוש מלאי הגלוקוז בדם, אפילו עם שתיית לימונדה בלבד, ישפר את ביצועי השליטה העצמית".
האם אפשר לתרגל שליטה עצמית
כמו בהיבטים רבים בפסיכולוגיה האנושית, שליטה עצמית מושפעת מגורמים שאינם תלויים בנו. מחקר באוניברסיטת אקרון שבאוהיו, למשל, מצא כי מידת השליטה העצמית של ילדים מושפעת מדפוסי השליטה של האם. יחד עם זאת, יש לנו שליטה לא מבוטלת על כוח הרצון. "הפסיכולוגיה מזהה שני גורמים עיקריים שנראה כי מייצרים יריעה רחבה מאוד של יתרונות: אינטליגנציה ושליטה עצמית", אומר באומייסטר. "למרות עשורים של ניסיונות, הפסיכולוגיה לא מצאה שאדם יכול לעשות הרבה כדי ליצור הגברה באינטליגנציה לאורך זמן. לעומת זאת שליטה עצמית אפשר לחזק". אז מה עוד אפשר לעשות חוץ מלהעלות את רמות הגלוקוז בדם? הסטואים האמינו שכוח הרצון הוא כמו שריר, וככל שמתרגלים אותו – כן הוא מתחזק. באומייסטר שותף לגישה זו ומציע לבצע פעולות שונות לתרגול שליטה עצמית, כמו להשתמש ביד החלשה לפתיחת הדלת. לטענתו ההתנגדות לאינסטינקט הראשוני תיטמע עם הזמן במנטאליות שלנו, כך שהשליטה העצמית תהפוך לטבע שני. ככל הנראה פעולות מסוג זה עשויות לצמצם את צריכת האנרגיה של כוח הרצון, מבלי לכלות את המשאבים הקוגניטיביים המזינים אותו.
כל זה לא אומר שצריך לוותר על ספונטניות ולחיות חיים ספרטניים. כאמור, גם לחירות היצר יש יתרונות משמעותיים, ואחרי הכול שיעבוד הוא שיעבוד, בין אם לפיתויים ובין אם להתנזרות. איזון זה שם המשחק; אנו יכולים להפיק תועלת רבה מוויסות בין שני השחקנים החשובים שיושבים על אותו מאגר אנרגיה – שליטה עצמית וקבלת החלטות. אם נאלצתם "לאכול צנונים", נסו לדחות החלטות גורליות לזמן אחר, ואם ניצבה בפניכם התלבטות מתישה, קחו בחשבון שאתם מועדים לכניעה לפיתויים.
מחקר העוגיות מאפשר לנו להיות מודעים יותר לתהליכים הפסיכולוגיים המשפיעים עלינו, ולנסות להשיג מידה של בקרה עליהם. כפי שמלמד באומייסטר זה אפשרי: שליטה עצמית ניתנת לתרגל לאורך זמן, אבל גם אם אתם זקוקים לפתרון אד-הוק, תמיד תוכלו לחטוף עוגייה או ללגום לימונדה.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
מדוע ריח מעורר בנו זיכרונות חזקים ואיך להשתמש בזה לטובתנו?
7 דרכים בהן מתח יכול להשפיע עלינו לטובה
מדוע שיעמום הוא חיוני עבורנו וכיצד להפיק ממנו תועלת?
עוד מרדיו מהות החיים:
