מהי תופעת הזיכרון האוטוביוגרפי המוגבר?
אתמול, כמו בכל יום, סביר להניח שהתעוררתם בבוקר ולבשתם מכנסיים וחולצה, גרבתם גרביים, ונעלתם נעליים. שגרה. לפני שאתם ממשיכים לשחזר פרטים נוספים מאירועי אתמול, נסו לעצור לרגע ולחשוב איזה גרב גרבתם קודם – ימין או שמאל? אלא אם יש לכם הרגל קבוע, סביר להניח שהפרט השולי הזה נשמט מזיכרונכם, ובצדק. למוח שלנו יש קיבולת זיכרון מוגבלת והוא מיטיב להיפטר מאירועים חסרי חשיבות. אם בכל זאת זכרתם איזו רגל כיסיתם קודם, נסו עכשיו להעלות בזיכרונכם איזו גרב גרבתם ראשונה בדיוק באותו תאריך, רק בשנת 2003.
זהו, פחות או יותר, סדר הגודל של עוצמת הזיכרון הקיימת בקרב קבוצה מצומצמת של אנשים בעלי סינדרום היפרתימסטי, או זיכרון-על אוטוביוגרפי. דייוויד רובסון סוקר את התופעה המרתקת ב-BBC Future, ומספק לנו הצצה אל נבכי המוחות שמכילים מאגרי מידע בקנה מידה של שרתי מחשבים.
רובסון מנסה לרדת לפשר התופעה ולהבין עד כמה נרחב באמת הזיכרון של אותם אנשים, מה הגורמים למצב הזה – והאם אנשים בעלי מוח נורמטיבי מסוגלים לאמן את זיכרונם על בסיס המידע שעולה ממחקרים חדשים על זיכרון-על. אחד מבעלי זיכרון-העל, נימה וייסה, מתאר בציוריות כיצד פועל מוחו: "הזיכרון שלי הוא כמו ספריית קלטות וידיאו – שחזורים של כל יום בחיי מהשכמה לשינה".
עד כה עלו השערות שונות בדבר הגורמים למצב, אבל רק לאחרונה הצליחו מספר מחקרים נוירולוגיים לספק מידע קונקרטי על אופן הפעולה של מוח בעל זיכרון-על. בתחילת שנות האלפיים פנתה אישה בעלת זיכרון-על בשם ג'יל פרייס לנוירולוג ושאלה לגבי מצבה. החוקר, ג'ים מק'גאו, פתח בסדרת בדיקות כדי לאמת את טענותיה של פרייס. מה שסייע לו היה יומן שניהלה ובו תיעדה אירועים מחייה. הצלבה בין שליפת פרטי הזיכרון שלה לבין היומן, כמו גם בחינה של אירועים היסטוריים כלליים, אישרו את הבלתי נתפס – מדובר באישה בעלת זיכרון פנומנלי לפרטים שהאדם הממוצע לא יכול אפילו לחלום לדלותם ממוחו האישי.
המקרה של פרייס עורר התעניינות בציבור וההד שנוצר משך אנשים נוספים בעלי זיכרון-על אל המעבדה של מק'גאו באוניברסיטת קליפורניה, אירוויין. אחד מהם היה נימה ווייסה, שביקורו במעבדה סיפק אנקדוטה משעשעת שממחישה במדויק את המשמעות של זיכרון על: "הוא מצא את עצמו מתקן את המבחן של המדענים לגבי התאריך המדויק שמייקל פלפס זכה במדליית הזהב השמינית במשחקים האולימפיים של שנת 2008 בבייג'ינג".
"הזיכרון שלי הוא כמו ספריית וידיאו, שחזורים של כל יום בחיי מהשכמה לשינה".
איך בעצם פועל זיכרון-על?
וייסה, פרייס ודומיהם מסוגלים לשלוף מהזיכרון כל פרט קטנטן מכל יום בחייהם החל מגיל ההתבגרות. "דמיינו שאתם יכולים לזכור כל ציור על כל קיר בכל חלל גלריה בקרוב ל-40 מדינות", מסביר וייסה את ניסיונו האישי. אבל זה לא אומר שהזיכרון שלהם מושלם. ראשית, במוחם קיים מנגנון משוכלל לתיעוד של פרטים אוטוביוגרפיים, אבל אין להם יתרון מיוחד כשזה נוגע לפרטי זיכרון כלליים כמו רשימות אקראיות של מילים. שנית, מחקרים גילו כי בעלי זיכרון-על עשויים להיות בעלי נטייה לזכור אירועים היסטוריים שמעולם לא התרחשו, או במילים אחרות, לפתח זיכרונות שווא.
מה גורם למוח לצרוב על הדיסק הקשיח שלו דווקא סוג מסוים של מידע? סריקות מוחיות שללו את האפשרות של הבדל אנטומי במבנה המוח. לעומת זאת, נמצאו קשרים ענפים יותר בין אזורי המוח השונים, אבל המדענים משערים שזו התוצאה של פעילות הזיכרון הקדחתנית, בדיוק כפי שמוחות של מוזיקאים נמצאו כבעלי קשרים רבים יותר. כלומר, המוח 'מתאמן' יותר ולכן מכיל יותר קשרים עצביים. אז מה בכל זאת שונה במוחות העל? מחקר שערך השוואה בין אנשים 'רגילים' לבין בעלי זיכרון-על מצא שההבדל מתחיל כמה חודשים לאחר שאירוע התרחש ונרשם במוח. בשלבים הראשונים הפגינו חברי שתי הקבוצות רעננות זהה למדי, אבל לאחר זמן מה החלו לדהות הפרטים בקרב בעלי הזיכרון הרגיל, אך בקרב בעלי זיכרון-העל הם נותרו חדים כבתחילה.
זה הוביל את החוקרים לשער ששורש זיכרון-העל הוא לא במעמד התיעוד של האירוע, אלא בדרך שבה המוח מטפל בזיכרון לאורך הזמן. לורנס פטיהיס מאוניברסיטת מיסיסיפי מצביע על שני מאפיינים דומיננטיים הייחודיים לבעלי זיכרון מופלג: פנטזיה וכושר ספיגה. רובסון מסביר כי "לפנטז יכול להיחשב כנטייה לדמיין ולחלום בהקיץ, ואילו ספיגה היא הנטייה לאפשר למוח להיות שקוע בפעולה – לתת תשומת לב לתחושות ולחוויה". מזכיר מעט את העיקרון שתרגול מיינדפולנס מנסה ליישם, אך במקרה הזה מדובר בדפוס קליטה טבעי של המוח ולא במודעות מכוונת. ניקול דונהיו, שהשתתפה בכמה ניסויים אודות זיכרון-על, מתארת את הספיגה בחוויה החושית שלה: "אני רגישה בצורה קיצונית לצלילים, לריחות ולפרטים ויזואליים. אני לחלוטין מרגישה דברים בעוצמה גבוהה יותר מהאדם הממוצע".
כפי הנראה, שני המאפיינים הללו – פנטזיה וכושר ספיגה – פועלים במשולב כדי למצק את הזיכרונות במוח. התהליך הוא כזה: אדם בעל זיכרון-על חווה אירוע מתוך מודעות מנטלית מוגברת לסביבה, כלומר סופג אותו באמצעות מוח בעל הגברה חושית מושרשת. לאחר מכן, הנטייה לפנטז ולחלום בהקיץ שולחת אותו בחזרה אל הזיכרון והוא מעבד את הפרטים פעם אחר פעם, כשבכל 'ביקור חוזר' בחוויה, הזיכרון שלה מתחזק.
נטייה לחלומות בהקיץ מסייעת לחיות מחדש את הזכרונות.
האם הטריגר הוא אהבה?
"באופן מסוים, אתם כנראה עוברים את אותו תהליך אחרי אירוע גדול בחייכם, כמו יום החתונה", אומר רובסון. אז מה גורם לחלק לפתח זיכרון-על ולחלק לשכוח את הפרטים אחרי זמן מה? פטיהיס משער שאירוע מכונן בילדות גרם לדונהיו, פרייס, וייסה וחבריהם לפתח זיכרון חריג. ואולם, מרבית האנשים הללו לא יודעים בעצמם לומר מה היה הגורם שהזניק את המוח שלהם בצורה כזו. רובם מעידים כי הזיכרון האבנורמלי שלהם מתחיל בגיל – וליתר דיוק, בתאריך – מסוים, שעד אליו הזיכרון שלהם מטושטש כמו של רוב האנשים. פרייס זוכרת כל יום החל מגיל 12, ביל (שם בדוי) מציין את ה-22 בפברואר 2008, אך שניהם לא יודעים מה עורר את המוח דווקא אז. מהבחינה הזו הסיפור של וייסה מיוחד. הוא נוקב בתאריך 15 בדצמבר 2000, ויודע גם לומר בדיוק איזה אירוע היווה את הטריגר לזיכרון הפנומנלי שלו. הוא מספר כי ביום ההולדת ה-16 של חברו פגש נערה שהפכה לחברתו הראשונה. "דומה כי הריגוש שבאהבה צעירה גרם למוחו להעלות הילוך", מסביר רובסון. למרות זאת, הוא לא יודע מדוע היא הציתה את הכישורים המנטליים שהוא – כמו יתר בעלי זיכרון-העל – כנראה נולד עמו, והוא נותר בלתי פעיל עד לאירוע משמעותי בחייהם. זה מותיר פתח לאפשרות שהיכולת קיימת במצב רדום אצל אנשים נוספים ומחכה להתפרץ.
אם נניח שבכל זאת רובנו קיבלנו זיכרון רגיל, האם אפשר לאמץ את הטכניקות הטבעיות של בעלי זיכרון-העל? קרייג סטארק, מי שערך את ההשוואה בין בעלי זיכרון רגיל לזיכרון-על, מעט ספקן לגבי העניין: "הרעיון של זיכרון-על יכול להיות נחמד בתיאוריה, אבל קשה יותר ליישום בפועל". ועדיין, הוא ועמיתיו עמלים על פיתוח אפליקציה שתסייע למשתמשים להשתמש בטכניקה של 'ביקור חוזר' בזיכרונות כדי לבסס אותם ביתר חדות. הם מסתמכים על מחקר שמצא כי די ב-40 שניות של שחזור אירוע בראש כדי לשפר את הזיכרון.
ברכה שנויה במחלוקת
החיים עם זיכרון כזה עשויים להיראות כמו חלום. פשוט לשכוח מהמושג 'לשכוח'. זה לא פחות מכוח-על של גיבור קומיקס היפותטי. ואכן, חברי מסדר הזיכרון מספרים על היתרונות הרבים, ביניהם כל מה שקשור ללימודים ולהשכלה. כמו כן, נסו לדמיין איך זה לחיות מחדש את כל החוויות הכי טובות בחייכם – הנשיקה הראשונה, הפעם הראשונה שהאזנתם לשיר האהוב עליכם, או כל התרגשות אחרת. אבל לזיכרונות יש טבע מיוחד. הם עולים ומתעוררים בצורה אסוציאטיבית ולא תמיד יש לנו שליטה עליהם. המשמעות היא שלצד האירועים היפים בחייהם, בעלי זיכרון-העל חיים מחדש גם את הצד השני של הסקאלה.
החוויות הקשות נותרות חדות בדיוק כמו הנעימות, עובדה שמצריכה מאנשים אלו לסגל מנגנוני התמודדות. ביל, למשל, מספר כי הצריבה הכואבת של זיכרונות קשים הביאה אותו להסתכל עליהם כתמרורי אזהרה שימנעו ממנו לחזור על טעויות. וייסה משתף שזה הפך אותו לאמפתי יותר, משום שהוא נאלץ לסלוח בלי "המותרות" של לשכוח, ולכן עליו להגיע לרמה הכנה ביותר של הרגשת מחילה.
אם כן, כוחות על הם שימושיים מאוד אבל לא בהכרח 'מחסנים' אותנו בפני האנושיות שלנו. בכך כל בני האדם דומים – הגישה שלנו לחיים ונקודת המבט שאנו בוחרים לאמץ הן אלה שקובעות לבסוף את מידת האושר שלנו – בין אם אנו זוכרים אם גרבנו אתמול את גרב ימין ראשונה ובין אם לאו.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
האנשים שמסוגלים לראות את הנולד - אולי גם אתם ביניהם, ואפילו לא ידעתם
יותר חזקים ממה שנדמה לנו - האם בני האדם יכולים לפתח כוחות-על?
חלומות צלולים - מה זה אומר אם אתם חווים אותם?
עוד מרדיו מהות החיים:
