סרן קירקגור – האיש שהצליח להסביר בפשטות את הפילוסופיה הקיומית

פודקאסט ברדיו מהות החיים על הגותו של סורן קירקגור

| 3 פברואר, 2016

בהיותו ילד עשה סרן קירקגור מה שנערים רבים בגילו עושים, וגם הוא טיפס על עצים. באחד הימים ההרפתקה הזו הסתיימה בנפילה על הארץ. ארבעים ושתיים שנים מאוחר יותר הוא התמוטט ברחוב בקופנהגן, וחודש לאחר מכן נפטר בבית החולים. הסברה הרווחת היא שאותה נפילה מהעץ בילדותו גרמה לסיבוכים שהובילו למותו. אבל למען האמת קירקגור לא היה דומה כלל למרבית הנערים בגילו, או יותר נכון לאנשים שהם גדלו להיות. בארבעים ושתיים שנותיו הצליח קירקגור לקדם את הידע והמחשבה האנושית בצעדי ענק לקראת הבנת הקיום עצמו. עבודתו – בהיותה חדשנית ופורצת – זיכתה אותו בכינוי "אבי האקזיסטנציאליזם".

המילה הארוכה לכשעצמה – א ק ז י ס ט נ צ י א ל י ז ם – עלולה להרתיע בנקל את כל מי שאינו יושב באחד מהחוגים לפילוסופיה, ובמידה רבה של צדק. כל ניסיון לקחת את הדבר המורכב שנקרא חיים, על כל הניואנסים האינסופיים, לעבד אותו ולצקת לתבנית מוגדרת וסופית של הגות פילוסופית, עשוי להיראות כמגלומני. אבל זה לא אומר שאין בכך תועלת, ובטח אם הניסיון להגדיר את חוויית החיים נובע מתשוקה אמיתית להבנת הטבע האנושי. הפילוסופיה הקיומית, אם כן, עוסקת בשאלת השאלות של האדם – מי אני ומה אני עושה כאן? והיא תמיד מתחילה מהצד המעשי ולא מרעיון מופשט.

כאן באה לידי ביטוי גדולתו של קירקגור. הוא הצליח לארגן את המחשבה הפילוסופית שלו במערך מתודי, כששלושה עקרונות נמצאים לאורך כל הדרך כנקודה להתייחסות. כך, לא משנה לאילו עומקים הגותיים הוא צולל, תמיד נמצא חוט השני להיאחז בו ולחבר את המופשט אל המוכר. בפודקאסט בן חמישה פרקים של רדיו מהות החיים, אסי זיגדון וד"ר תמי יגורי עורכים לנו היכרות עם משנתו של הפילוסוף החשוב – ועוזרים לנו להבין כיצד ניתן ליישם אותה גם בחיי היומיום.

שלושת המעגלים של הקיום האנושי

קירקגור היה טיפוס מיוחד וכנראה לא עבד יום אחד בחייו. בכל שהותו הקצרה יחסית על פני האדמה נתמך כלכלית על ידי אביו. כך התפנה לו זמן לעסוק ולחקור את הקיום האנושי, והוא הקפיד לעשות זאת בעולם התיאורטי של האקדמיה, אך לא פחות ברמת השטח. ד"ר תמי יגורי, מרצה בכירה לפילוסופיה קיומית באוניברסיטת תל אביב, מספרת: "כל ערב היה יוצא לרחובות קופנהגן, מסתובב ונכנס בשיחה עם אנשים על מה עובר עליהם. כל כך מעניין אותו למצוא את מי שיודע לחשוב לבד".

החשיבה העצמאית אכן הייתה בעיניו המפתח לאושרו של האדם. קירקגור סבר שהחברה שוטפת אותנו ב'פתרונות' קבועים ושטחיים לכל שאלה בחיים, והזמינות של רעיונות עדריים מייצרת נטייה לאמץ דעות מבלי לשקול אותן באופן עצמאי. יותר מכך, הוא האמין שתפקיד הפילוסוף הוא כלל לא להורות על הדרך הנכונה לחיות, אלא להראות אילו שבילים קיימים ולעודד את האדם לבחור בעצמו את זה המתאים לו.

יצירה של ענף חדש בפילוסופיה אינה דבר פשוט כלל ועיקר, ועשויה להיות מעורפלת בתחילה. קירקגור הצליח להימנע מכך מכיוון שדבק באדיקות בחשיבה שיטתית ובכללי לוגיקה. אחד הביטויים הטובים לכך, וזה גם סמל ההיכר המובהק ביותר שמזוהה עם עבודתו, הוא שלושת המעגלים של הקיום. קירקגור יצר שלוש דמויות, אבטיפוסים חברתיים, שמייצגים את רמות הקיום השונות שלנו: האדם האסתטי, האדם האתי והאדם הדתי.

המעגלים, או הדמויות הללו, שימשו את קירקגור כשהסביר מהן האפשרויות העומדות בפני האדם השואל איך ראוי לו לחיות את חייו. במעגל האסתטי נמצא אדם שחי את חייו מתוך מחשבה בלעדית על הנאתו האישית וסיפוק מיידי של כל יצריו ותשוקותיו. במעגל האתי מה שמכתיב את הבחירות בחיים הוא המוסר הכללי והתבונה. ולבסוף, במעגל הדתי החיים מוכוונים על פי צו אלוהי או רוחני גבוה. קירקגור היה ביחסים אמביוולנטיים עם הממסד הדתי, והמעגל הדתי שהוא מדבר בשבחו מכוון לרמה האישית ביותר של אמונה. ולכן, אף על פי שהמעגל הדתי שלו מבוסס על עקרונות נוצריים, ניתן לתרגם אותו לכל סוג של תפיסה רוחנית. נדמה שקירקגור עשה כאן חלוקה תיאורטית גסה, אך למעשה האמין שרוב האנשים משלבים באישיותם ובחייהם את שלוש הדמויות בהרכבים שונים וביחסים משתנים, בהתאם לנסיבות. הדגש שלו היה על הצורך לבחור באילו סיטואציות בחיים ובאילו שאלות על האדם ליישם כל מעגל. הוא אף דן ביתרונות והחסרונות של כל מעגל, מה שממחיש את הפוקוס שהוא שם על הבחירה החופשית.

חשיבותה של הבחירה

"הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית אומרת שהדבר המרכזי בחיים הוא למצוא מי אנחנו ולחיות את זה. אנחנו עושים את זה דרך בחירה", מסבירה יגורי. הבחירות הגדולות בחיים – הבחירות הקיומיות, אם תרצו – מעצבות אותנו לטווח הארוך ומלוות אותנו כמעט בכל היבט של החיים. קירקגור עסק רבות בשאלה איך האדם בוחר, ומכאן נבעו שלושת המעגלים. בכל שאלה קיומית האדם עונה דרך אחת משלושת הפרספקטיבות – מה יעשה לי טוב, מה הכי נכון מבחינה מוסרית או מה אלוהים היה רוצה שאעשה. הנקודה החשובה היא מה נכון עבור האינדיבידואל ולא עבור החברה. קירקגור התנסה בשלושת השלבים הללו על בשרו. בצעירותו חי חיי נהנתנות, ולאחר מכן, בעקבות אירוע מסוים, החל לבחון את התנהלותו מבחינה מוסרית, ולבסוף חזר אל האמונה הרוחנית. המעבר בין נהנתנות למוסר או לאמונה כרוך בשינוי תודעתי . ובמילים של יגורי, "הבחירה משתנה וכל עולם המושגים משתנה".

אפשר להמשיל את התפתחותו הרוחנית של האדם לתהליך אבולוציוני. עם הצמיחה התודעתית הוא זקוק לבחירות שיתמכו בה. ולכן הוא מתחיל משאלות של תועלת אישית. כשהוא מכיר בכך שהקיום רחב יותר מסיפוק הצרכים האישיים שלו, הוא עוסק בשאלות של מוסר כללי וחי את חייו על פי מה שנכון מבחינה אתית. אבל יש נקודה גבוהה יותר, על פי קירקגור, שאליה ניתן להגיע לאחר שלב המוסר – וזו האמונה. מדרגת הקיום הזו נובעת מהכרה במערכת יחסים בין האדם לישות מופשטת הגדולה ממנו. שתי דמויות שהיוו בעיני קירקגור מודל לקיום אמוני בדרגה הגבוהה ביותר הן אברהם אבינו ואיוב. לדעתו הם עמדו בצורה מושלמת במבחן האלוהי.

אם כן, הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית מבקשת מאתנו לבחור את הקו המנחה בכל שאלה גדולה בחיים – תועלת אישית, מוסר גבוה או אמונה במובן האינטימי שלה. מהי אותה אלוהות שהוא מדבר עליה? ד"ר יגורי מסבירה: "יש מילה כזאת, המציאו אותה, קוראים לה אלוהים. עכשיו יש לך בחירה – להחליט שהדבר הזה היה ונותר משהו שקרה בראש של בני האדם או שהוא התחיל בראש של בני האדם כמילה, אבל הוא גם מייצג משהו ממשי בעולם, וזה תלוי בך". למעשה, קירקגור מעודד את האדם לבחור להאמין. הבחירה המודעת הזאת נעשית כדי לתת מענה לכל מה שהשכל אינו מסוגל לתפוס בכלים הממוסגרים של הלוגיקה.

ללמוד להשתמש בדמיון

כדי לחיות על פי המעגל הקיומי הגבוה של האמונה נחוץ להשתמש במתנת הדמיון הרחב שהוענקה לאדם. קירקגור אמר שהדמיון הוא הכנפיים של האדם. "אתה חופשי כגודל הדמיון שלך", אומרת יגורי. ככל שהדמיון שלנו רחב יותר, כך הוא מייצר עבורנו יותר אפשרויות לבחור מתוכן, ובכך מרחיב את גדול היריעה שעליה נכתב סיפור חיינו. "אם הדמיון שלך הוא אינסופי ואתה לוקח אותו עד לאלוהים ומחזיר את זה אליך בקשר של אהבה… קידמת את עצמך, העשרת והרחבת את החופש שלך" מסבירה יגורי. הבחירה להאמין מייצגת את החופש של האדם להשתמש בדמיון כדי לייצר את המציאות של עצמו.

קירקגור סיפק הסבר רציונלי מבריק ליתרונות האמונה. הוא טען שאנו חיים תמיד במתח בין שני כוחות מנוגדים: מצד אחד אנו מבינים את החיים רק בראייה לאחור, ומצד שני אנו חיים אותם קדימה, אל הלא הנודע. עכשיו, אם נחיה קדימה תוך שאנו שומרים את המבט מקובע אחורה, על המוכר, אזי הם תמיד יישארו מקובעים ומוגדרים על ידי העבר. אם נסיר את המבט מהעבר, אמנם לא נוכל לתפוס את העתיד באמצעות ההבנה, אבל לשם כך יש לנו את הדמיון – והוא זה שמאפשר לנו לנסוק אל הבלתי מוגבל ולהתפתח תוך ניתוק שלשלאות העבר המרסנות את התבונה. השימוש בדמיון אפוא הוא המקום שבו מתחילה האמונה, ולנו יש את האפשרות לבחור בכך. יגורי מסכמת את משנתו של קירקגור במילים "האומץ להאמין" – לדעת לעשות את הבחירה המודעת בדמיון גם אם הוא עומד בניגוד לרציונל.