75 שנות מחקר בהרווארד חושפות את סוד האושר
לנו בני האדם, יש כישרון מעולה להביט אחורה ולחשוב מה היינו יכולים לעשות טוב יותר. מצד אחד, ניתוח ברטרוספקטיבה מאפשר לנו ללמוד ולהשתפר בעתיד. מצד שני, המוח שלנו מאפשר לתכנן קדימה, לחזות ולחשב סיכויים עם מעט ידע מוקדם. אבל מה אם היינו יכולים לחבר את הראייה לאחור והמבט קדימה? או במילים אחרות, לכווץ את הזמן ולהסתכל עליו כמקשה אחת?
בשנת 1938 החל באוניברסיטת הרווארד מחקר שספק גדול אם יוזמיו האמינו שיצמח לפרופורציות שבהן הוא נמצא כיום. ארבעה דורות של חוקרים העבירו את המחקר מיד ליד, כמוסרים מורשת יקרה, ובמשך 75 שנים בחנו מה מביא אושר לבני אדם. היום מנהל את המחקר רוברט וולדינגר, פרופסור לפסיכיאטריה מהרווארד, ואחרי שלושת-רבעי מאה הוא חולק את הסוד הגדול שהופך את החיים לאיכותיים שילוב של בריאות גופנית ואושר.
המחקר, שאגב טרם הגיע לקצו, התחקה אחר חייהם של צעירים עד לזקנתם, ליווה אותם בכל שלב וניטר את מצבם בשילוב אמצעים. "מה הלקחים שמגיעים מעשרות אלפי דפים של מידע שיצרנו על החיים האלה?", שואל וולדינגר, ומשיב: "יחסים טובים שומרים עלינו מאושרים יותר ובריאים יותר, נקודה."
הניסוי שדחס את הזמן
מתוך 724 הצעירים שנבחרו להשתתף בניסוי אי שם בשנות ה-30 של המאה הקודמת, כ-60 נותרו בחיים היום. הם בני 90 ועדיין משתתפים במחקר. סדר הגודל של המחקר הוא חריג בכל קנה מידה ולדברי פרופסור וולדינגר, המנהל הרביעי של הניסוי, זה "יכול להיות המחקר הארוך ביותר של חיים בוגרים שאי פעם נעשה". הנסיבות מזמנות למחקרים ארוכי טווח שפע של מכשולים: פרישת נבדקים, הפסקת מימון, הסחות דעת של החוקרים ובעיות לוגיסטיות רבות נוספות שקיימות בכל מחקר, אך מתחדדות במקרה הזה לאור התקופה הארוכה שנדרשה להשלים את העבודה.
למעשה, החוקרים טרם השלימו את משימתם. כלומר, הם ככל הנראה עברו בהרבה את הציפיות הריאליות שהיו להם בעשורים הראשונים של המאה ה-20, אבל ממשיכי דרכם עדיין דבקים בניסוי ואף הרחיבו אותו – כיום משתתפים במחקר מעל 2,000 ילדים של הנבדקים המקוריים.
שתי קבוצות השתתפו במחקר. הראשונה הייתה מורכבת מסטודנטים בשנה השנייה בהרווארד, והשנייה – מילדים שחיו בשכונות העוני של בוסטון. לאורך כל השנים ניטרו החוקרים את חברי שתי הקבוצות באמצעים מגוונים: ראיונות אישיים, בדיקות דם, מעקב רפואי, סריקות מוחיות, שיחות עם ילדיהם ותיעוד חיי המשפחה בווידיאו. המחקר יצר תמונה שהיא לא רק מרובת רבדים, אלא כזו שמכווצת משך חיים כמעט מלא ומשקפת את הן את השינויים שחלו בהם והן את המסקנה הסופית לאורך התקופה כולה. בפועל, המשמעות היא שאנו עדים לתוצאות בחינה מדעית של מהם חיי אושר והיא מאפשרת לנו "לצפות בחיים שלמים כשהם מתרחשים".
שלושה שיעורים לחיים
בטרם הוא חושף את המסקנות, וולדינגר אומר שהתפיסה השכיחה לגבי אושר בתרבות שלנו היא של עושר ותהילה. הוא מציג סקר שנערך על צעירים בני המילניום הנוכחי, כשלמעלה מ-80% מהם טענו כי מטרת חייהם היא להתעשר ו-50% ציינו שמטרת חייהם היא להפוך למפורסמים. ניסיון החיים שנצבר בניסוי שהוא מוביל מצביע על כיוון שונה בתכלית.
על פי המחקר, מערכות היחסים שלנו הן המפתח לאושר ולבריאות גם יחד. "למדנו שלושה שיעורים גדולים בנוגע ליחסים", אומר וולדינגר: יחסים חברתיים טובים לבריאות שלנו, איכות היחסים חשובה יותר מכמות החברים, מערכות היחסים מגינות לא רק על הגוף אלא גם על תפקוד המוח בגיל מבוגר.
ראשית, הנתונים הפיזיולוגיים של הנחקרים מעידים על קשר מובהק בין מערכות יחסים לבין בריאות, "מסתבר שאנשים שמחוברים חברתית יותר למשפחה, לחברים, לקהילה, מאושרים יותר", אומר וולדינגר. "הם בריאים יותר פיזית, וחיים יותר מאנשים שחייהם פחות מחוברים. והחוויה של בדידות היא רעילה". שנית, הקרבה לאנשים לא מבטיחה אושר ובריאות. הקשרים בין בני אדם צריכים להיות חיוביים במהותם הכללית כדי שיפיקו מהם את התועלת. במילים אחרות, "זה לא רק מספר החברים שיש לכם, וזה לא אם אתם ביחסים מחויבים או לא, אלא זה האיכות של היחסים הקרובים שלכם שמשנה". ודבר אחרון, גם הכישורים הקוגניטיביים שלנו מרוויחים מקרבה לאחרים לאורך זמן. "מסתבר שלהיות ביחסים בטוחים וקרובים לאדם אחר בשנות השמונים שלנו זה מגן, שהאנשים ביחסים שבהם הם מרגישים שהם באמת יכולים לסמוך על האדם האחר בזמני צורך, הזיכרונות של האנשים האלה נשארים חדים לזמן רב יותר".
באופן די מפתיע, ואולי דווקא לא, תוצאות המחקר מאוששות עצות שמועברות מאב לבן ומאם לבת, אשר נוסחו ולוטשו במשך אלפי שנות ניסיון של חיים אנושיים. מעין תורה שבעל פה אשר קיבלה תוקף מדעי. מדוע, אם כן, רבים מאתנו מבינים את עובדות החיים עמוק בתוך בגרותנו, אם בכלל? מדוע בני המילניום מהסקר נופלים באותו פח שבו נפלו רבים לפניהם? לוולדינגר תשובה פשוטה: "ובכן, אנחנו אנושיים. מה שבאמת היינו רוצים זה תיקון מהיר, משהו שאנחנו יכולים לקבל שיהפוך את החיים שלנו לטובים וישמור עליהם כך". תחזוקה של מערכות יחסים לעומת זאת, היא עסק מסובך, מייגע ואינו נפסק אף פעם.
גם במחקר בן 75 השנים הפגינו חלק מהנבדקים שאיפות לביסוס כלכלי או לפרסום, אבל אלה שהפגינו בסופו של דבר את מידת האושר ואת הבריאות הגופנית והמוחית הגבוהות ביותר היו אלה שדבקו במשפחה, בחברים ובקהילות שלהם. וולדינגר חותם בקריאה לחזק ולשכלל את מערכות היחסים עם המשפחה, לוותר על הטינה ולהשקיע את כל המאמצים לפנות זמן ותשומת לב ליקרים לנו.
אנו מבלים נתח ניכר מחיינו בדאגות למה שמכתיבה החברה, ולעתים זה יכול להסיח את דעתנו ואף לגזול משאבים מהשקעה במה שהכתיב לנו הטבע. אחרי הכול, גם האינטואיציה וגם המחקר מצביעים על כך שהגדרות ברירת המחדל בייצור שלנו הן חיי שיתוף וחיבור עמוק זה לזה.
תמונת כותרת: קמפו די פיורי, רומא. Matej Kastelic / Shutterstock.com.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
נוירולוגים מאשרים: אהובינו הופכים לחלק מאיתנו
ההרצאה השבועית של TED: הכרת תודה מובילה לאושר - וזה פשוט כמו לחצות את הכביש
מדענים הוכיחו: זוגות מפתחים קוגניציה משותפת
עוד מרדיו מהות החיים:
