האדם שהקים את מוזיאון 04:00 משתף את אחד הסיפורים המשונים שתשמעו
הסיפור של המשורר רייבס הוא מסוג הסיפורים הנדירים שמותירים אותנו עם תהיות ותמיהות לגבי ידה המסתורית של המקריות. אבל קודם שנשמע אותו, אולי כדאי לערוך היכרות עם התוצאה הסופית של סיפורו – מוזיאון ארבע לפנות בוקר. המוזיאון הוא מאגר מקוון של אזכורים והתייחסויות לשעה ארבע לפנות בוקר שלוקטו מקשת בלתי נתפסת של יצירות תרבותיות: ספרים, סרטים, תכניות טלוויזיה, ציטוטים של מפורסמים, שירה וכן הלאה. את הארכיון האינטרנטי יצר רייבס, אבל את האזכורים הוא מקבל מגולשים ברחבי העולם, ולכן המוזיאון הוא במיקור המונים. למה דווקא 4:00 – מה חשיבות השעה ומדוע כל כך הרבה אנשים נסחפו בסערת המוזיאון?
רצף האירועים שהוביל להקמת המוזיאון נפתח ב-10 בדצמבר 1896, עם מותו של אלפרד נובל. "100 שנים אחר כך, בדיוק למעשה, העשירי בדצמבר, 1996, האישה המקסימה הזו, ויסלבה שימבורסקה, זכתה בפרס נובל לספרות", מספר רייבס. כבר בפתיחה נראה כי יד הגורל לוקחת חלק פעיל בטוויית העלילה. כמשורר, רייבס התעניין בעבודתה של שימבורסקה, בייחוד לאור העובדה שזכתה בפרס נובל. כשהתוודע ליצירתה נתקל בשיר נושא הכותרת 'ארבע לפנות בוקר'.
המפגש עם השיר היה בשנת 1996, אבל רייבס הוצף בתחושה עזה של היכרות מוקדמת. "ברגע שקראתי את השיר הזה, התאהבתי בו, קשה. כל כך קשה, שחשדתי שנפגשנו במקום כלשהו לפני כן". הוא ניסה להבין מה מושך אותו כל כך לשיר הזה ומדוע הוא כל כך מעסיק אותו, ואז החל לחוות את מה שמכונה סינדרום באדר-מיינהוף: בשבועיים העוקבים נתקל באזכורים לשעה ארבע לפנות בוקר בכל פינה, וברצף בלתי סביר סטטיסטית. כמעט כאילו השעה ארבע לפנות בוקר רודפת אחריו ומנסה לומר לו משהו. באותם ימים הניח רייבס שמדובר בתופעה חולפת, אבל 10 שנים מאוחר יותר, כשהוזמן להרצות בכנס TED, התחוור לו שהיא רק הלכה והתעצמה – ואף מתפשטת כאש בשדה קוצים.
מוזרויות של אשמורת אחרונה
ריבס פותח בשטף דוגמאות – סרט בשחור לבן של גראוצ'ו מרקס, סיינפלד, אלטון ג'ון ועוד. המכנה המשותף לכולם? 4 לפנות בוקר. "אלי המקריות פשוט שיחקו איתי", מעיד רייבס בהומור, "אבל ארבע לפנות בוקר היה בתוכי עכשיו". לאחר שצבר אינספור מפגשים עם השעה ארבע לפנות בוקר בכל פינת תרבות אפשרית, החליט ב-2007 לחלוק את התעלומה עם הציבור הרחב בכנס TED, שם אמר: "זה הפך אותי לחשדן. וחשבתי, בוודאי חלק מהמוחות הקריאטיביים בעולם – באמת, לא כולם משתמשים באותה מליצה קלה כאילו הם המציאו את זה, נכון? יכול להיות שיש עוד משהו שקורה פה? משהו מכוון, משהו חשאי?"
אם בשלב זה אתם מתחילים להסיק שרייבס פיתח תיאוריית קונספירציה, כדאי שתציצו במוזיאון ותיווכחו בכמויות החומרים הקיימים. גם אם מסירים את הקונטקסט שהוא יצר לשעה, עדיין יש לו טיעון חזק. למעשה, הוא חקר שעות נוספות ובדק אם הן מופיעות בתדירות בלתי מתקבלת הדעת, אבל מצא שאף שעה לא מתחרה בארבע לפנות בוקר. "יש כמה שלוש-לפנות-בוקר, בשייקספיר יש חמש-לפנות-בוקר אחד, יש שבע, ארבע לפנות בוקר, והם כולם מאוד איומים", הוא אומר.
עדיין לא השתכנעתם בקסמה המסתורי של השעה 4:00? אתם כנראה בדעת מיעוט, כיוון שלאחר ההרצאה ההיא ב-2007, גולשים שצפו בה החלו להציף את תיבת האימייל של רייבס באזכורים תרבותיים לארבע לפנות בוקר: מציטוטים של מרלן דיטריך ועד כרטיסי ברכה. התיעוד של אזכורי השעה החלו להיערם, אבל התעלומה שהובילה את רייבס במורד מחילת הארנב הזו – נותרה ללא פתרון. "כל אלו היו דוגמאות חזקות מאוד. הן לא קירבו אותי להבנה כלשהי בנוגע לסיבה לכך שחשבתי שזיהיתי את אותו שיר. אבל הן היוו דפוס. שיחקו במשחק. נכון? ארבע לפנות בוקר כשעה שהיא שעיר לעזאזל, שבה כל ההתרחשויות הדרמטיות האלה לכאורה מתרחשות".
הציוץ שסגר את המעגל
כמויות האזכורים שזרמו אליו היו עצומות. "התחלתי לקבל ציטוטי ארבע-לפנות-בוקר ממה שנדמה היה ככל אזור זמן על פני כדור הארץ", אומר רייבס, וממשיך -"קיבלתי כל כך הרבה שירים, תוכניות טלוויזיה, סרטים מנוראיים למפורסמים, יכולתי לתת לכם פלייליסט של ארבע שעות" – כל אלה נכנסו בסופו של דבר למוזיאון. ובתוך ים המידע הזה שכל כולו וריאציות שונות של אותו דבר, הודעה אחת הייתה גורלית.
רייבס קיבל פניות מאנשים שלא הכיר מכל רחבי הגלובוס. אחת ההודעות הגיעה בדמות ציוץ טוויטר מאת משתמש שכינה עצמו ל.ד: "מזכיר לי קסטת מיקס עתיקה". רייבס מספר שמיד ידע במי מדובר. "כל גופי ידע מיד מי זו הייתה, וידעתי מיד על איזה קסטת מיקס היא דיברה". הוא קיבל הודעה מאהובתו המיתולוגית מתקופת האוניברסיטה, אותה הוא מכנה "האחת שחמקה". נסיבות חייהם הרחיקו אותם זה מזו, אבל באותה תקופה קצרה אך משמעותית שבה הכירו, נשתל זרע נסתר ששינה את חייו של רייבס והשפיע על עוד מיליונים.
הסיפור של קלטת המיקס הופך את ההתרחשות להזויה עוד יותר מכפי שהיא כבר עתה. כמו רבים מאתנו, לרייבס יש קופסה קטנה שבה הוא שומר את הזיכרונות המשמעותיים מתקופות שונות בחייו. את הקלטת של.ד דיברה עליה בציוץ הוא מצא בנקל באותה קופסה. הוא מספר את סוד ההצפנה שלה: "הסיפור עם קסטת המיקס הזה הוא שיש שבעה שירים בכל צד, אבל אין את שמות השירים. במקום זאת, ל.ד. השתמשה בשיטת המיון של ספריית הקונגרס, כולל מספרי עמוד, על מנת להשאיר לי רמזים".
כמעט 20 שנים מאוחר יותר הוא חזר עם הקלטת לספריית הקמפוס שבו למדו יחד והאזין. ההצפנה של שמות השירים הייתה למעשה רמז לספר שמתאים בדיוק לכל שיר. על אחד מהם מתעכב רייבס: "PG זו ספרות סלבית. סדרת 7000 היא ספרות פולנית. Z9A24 הוא אוסף של 70 שירים. עמוד 31 הוא השיר של ויסלבה שימבורסקה שהותאם עם "שלום כמו נהר" של פול סיימון". בעוד הוא מספר, מתנגן ברקע השיר המדובר "או, ארבע לפנות בוקר התעוררתי מתוך חלומי".
תחושת הבטן שהייתה לרייבס כשפתח ב-1996 את השיר של שימבורסקה, סינדרום הבאדר-מיינהוף שרדף אותו לאחר מכן, המוזיאון שהקים בעקבותיו והציוץ האנונימי – כל אלה התרחשו כמו תסריט שנכתב מראש ביד אמן. גורל? מקריות? תשובות אין. אומרים שהשעה החשוכה ביותר היא בדיוק לפני עלות השחר. מי שתקוע בארבע לפנות בוקר כנראה חייב ללמוד לאמץ ללבו את האפלה השוררת מעל המסתורין הזה.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
מפגש נדיר על גדות הגנגס: מקריות מוחלטת או יד מכוונת?
כך שינוי סיסמא במחשב יכול לשנות חיים שלמים
כיצד יחידת העלית ספצנאז סייעה לסבתא מרוסיה למצוא אהבה
עוד מרדיו מהות החיים:
