ציורי קיר של האדם הקדמון שופכים אור על התפתחות התודעה
ההיסטוריה של השפה האנושית היא במידה רבה ההיסטוריה של התודעה שלנו ושל המין האנושי בכלל. אנו, בני האדם, נוהגים לשבח את כישורי התקשורת שלנו חדשות לבקרים ולהעלות אותם על נס כמאפיין שהביא אותנו למעמד הדומיננטי בכדור הארץ, ועד כמה שידוע לנו – גם ביקום כולו. ואנו עושים זאת בצדק, השפה אחראית על כל ההישגים האנושיים. הדינמיות והגמישות של השפה מבטאות את הדינמיות ואת הגמישות של התודעה, ולכן האינטליגנציה היא הסגולה החזקה ביותר שלנו.
ואחרי שיר ההלל הקצר הזה לשפה האנושית, כמה פעמים לדעתכם הקדשתם מחשבה להתפתחות שלה – להיסטוריה של המין שלנו מהרגע שבו החלו ראשוני האדם לתקשר? איך נראה הרגע הזה? האם האדם הראשון תקשר באמצעות צליל, מחוות גוף – או דווקא בסימון פס על החול? אנחנו יכולים רק להשתמש בדמיון הפרוע שלנו כדי לתאר את הרגע בעל החשיבות ההיסטורית שאבד לנצח בזמן. ספק אם היה מדובר ברגע של התגלות תבונית, סביר יותר שהבנה כי מדובר באירוע מכונן בקנה מידה אוניברסלי – לא הייתה שם.
יחד עם זאת, יש בידינו כלים טכנולוגיים (שוב – תודות לשפה מפותחת) שמאפשרים לנו לחקור ראיות היסטוריות בנות עשרות אלפי שנים ולקבל מושג על שורשי השפה והתודעה שלנו. ז'נבייב פון פטצינגר היא פלאואנתרופולוגית – חוקרת האבולוציה של האדם. אם לתאר את מה שהיא עושה בפועל, פון פטצינגר מחפשת אחר אותן ראיות היסטוריות, והיא עושה זאת בזחילה במערות תוך ניסיון לאתר את השרידים המתועדים לשפה האנושית – ציורי קירות. לאחר שבילתה 300 שעות במערות חשוכות ברחבי אירופה, הגיעה לתגלית לא פחות ממדהימה: לבני האדם הקדמונים כנראה הייתה שפה גרפית מוגדרת, משהו שדומה לאותיות. כשהשוותה את הסימנים לציורים ממקומות המרוחקים אלפי קילומטרים משם, הגיעה למסקנה מפתיעה בהרבה.
מדוע דווקא התקשורת הגרפית חשובה?
פון פטצינגר היא מעין אוצרת אמנות קדמונית שתרה את החורים (פשוטו כמשמעו) הכי נידחים רק כדי לשים ידיה על יצירות אלמוניות של האדם הקדמון. ואולם, המניע האסתטי הוא משני עבורה. "מה שמעניין אותי הוא ההתפתחות של התודעה המודרנית, האבולוציה של יצירתיות, של דמיון, של חשיבה מופשטת, מה זה אומר להיות בן אדם." לדבריה, המקום שבו אנו נמצאים היום מבחינה קוגניטיבית נשען על אלפי שנים של התפתחות שכלית. לצורך ההמחשה, כשאנו מנחיתים גשושית על שביט מרוחק, מדובר בשיאו של תהליך בן עשרות אלפי שנים. לאנשים שציירו על קירות המערה לא היה בסיס כל כך איתן לעמוד עליו. הם, לטענתה, היו חלוצים בתחומם.
במאמר מוסגר, אף על פי שהאבולוציה מן הסתם לא התחילה באדם הקדמון, חוקרים מאמינים כי המין האנושי עבר בשלב כלשהי קפיצה קוגניטיבית שחרגה מהקצב האבולוציוני "הטבעי". ייתכן שציורי המערות היו ביטוי לקפיצה הזו, ובכך הם באמת מצביעים על בעליהם כעל פורצי המחשבה האנושית.
לסמלים שעל קירות המערות, ולשפה חזותית בכלל, שמורה חשיבות מיוחדת בהיסטוריה שלנו. "דיבור ומחוות הם מעצם טבעם בני חלוף, ואחרי רגע השידור, זה נעלם לנצח", אומרת פון פטצינגר. "תקשורת גרפית, לעומת זאת, מפרידה מערכת יחסים זו. ועם המצאתה ניתן היה בפעם הראשונה להעביר ולשמר הודעה מעבר לרגע אחד במקום ובזמן". כלומר, היכולת לשמר, לשכפל ולהעתיק מידע היא היתרון הגדול ביותר של האדם. כבר ידוע שבעלי חיים מעבירים מידע מדור לדור, אך היכולת שלהם לעשות כן מוגבלת לטווח מצומצם של נתונים. בני האדם הפכו את שעתוק השפה ואת אגירת המידע לאחד הכלים החשובים בארסנל, יש הטוענים החשוב שבהם. ויש להם בסיס מוצק לטענה זו. שתיים מארבע המהפכות המשמעותיות ביותר – מהפכת הדפוס והמהפכה הדיגיטלית – הן תקשורתיות במהותן.
32 סימנים שלטו במערות במשך 30 אלף שנה
רובנו מכירים את ציורי בעלי החיים, האנשים וכפות הידיים האייקוניים שנמצאו על קירות מערות. לצדם, פחות סקסיים אולי, אבל ייתכן שבעלי משמעות גדולה יותר לחקר ההיסטוריה והתודעה, נמצאים סימנים גיאומטריים אבסטרקטיים כמו עיגולים, מלבנים וקווים שונים. הללו מייצגים כנראה את ראשית כושר ההפשטה הקוגניטיבי של האדם. במשך שנתיים של זחילות במערות אירופה, פון פטצינגר אספה וקטלגה את הסימנים המופשטים הללו. במהלך המחקר התחוור לה שמדובר בסדרה של 32 סימנים בלבד, להוציא חריגים פה ושם. כלומר, על פני תקופה של 30 אלף שנה, אנשי המערות השתמשו בסט ציורים בן 32 סימנים בלבד.
"אם אלה היו שרבוטים או קישוטים אקראיים, היינו מצפים לראות הרבה יותר וריאציות", אומרת פון פטצינגר, "אבל במקום זה, מה שאנו מוצאים הם אותם הסימנים שחוזרים על פני הזמן והמרחב". המסקנה המתבקשת היא שהסימנים לא היו בגדר אמנות גרידא, אלא שימשו את בני האדם לצורך תקשורת. היא מציינת בהערת שוליים כי "יש מידה מפתיעה של דמיון באמנות הסלע המוקדמת שנמצאה לאורך כל הדרך מצרפת וספרד עד לאינדונזיה ואוסטרליה. רבים מאותם סימנים מופיעים במקומות מרוחקים כאלה, במיוחד בטווח של 30,000 עד 40,000 שנים".
הבה נרחיב מעט על הערת השוליים הזו. את התקופה שבה נוצר הגרפיטי הקדום מתארת פון פטצינגר כך: "זו לא אירופה שאנו מכירים היום. זה היה עולם שנשלט על ידי יריעות קרח מתנשאות, לגובה של שלושה עד ארבעה קילומטרים, עם מישורי עשב מקיפים וטונדרה קפואה. זה היה עידן הקרח". קשר עם קרובים-רחוקים מאוסטרליה נראה בלתי סביר בעליל לאור הנסיבות הללו. ההשערה שלה היא שההקבלה בסמלים "בעצם מובילה חזרה לנקודה מוצא משותפת באפריקה". יש לגילוי ולהשערה הנובעת ממנו משמעות עצומה – לא כי הם מגלים מידע קונקרטי, אלא דווקא כי הם פותחים סט שלם של שאלות על המקור שלנו. האם קבוצות של בני האדם ביצעו קפיצה קוגניטיבית פחות או יותר באותה תקופה, בחלקים מנותקים של הגלובוס? אפשר להפליג בשאלות ולנסח תיאוריות מרתקות לאור הממצא הזה.
סוד התודעה האנושית הוא כנראה יותר עתיק ממה שחשבנו, הרבה יותר עתיק. אפילו יותר עתיק מהמערות בנות 40,000 השנים. פון פטצינגר מסכמת היטב: "אל תבינו אותי לא נכון, היצירה המאוחרת יותר של כתיבה מפותחת הייתה הישג מרשים בפני עצמו. אבל חשוב לזכור שמערכות כתיבה מוקדמות אלו לא יצאו מוואקום, ושאפילו לפני 5,000 שנה אנשים כבר היו בונים על משהו הרבה יותר עתיק, שמקורו קדם בעשרות אלפי שנים – אל הסימנים הגיאומטריים של עידן הקרח באירופה והרחק מעבר להם, לנקודה עמוק בהיסטוריה הקולקטיבית שלנו, כשמישהו הגיע ראשון עם הרעיון לעשות סימן גרפי, ושינה לתמיד את האופן שבו אנו מתקשרים".
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
ציורי קיר בני 40 אלף שנה מרמזים על ראשית החשיבה האמנותית האנושית
ההרצאה השבועית של TED: יובל נח הררי על הסוד של הצלחת המין האנושי
מקור משותף? נמצאו ראיות הקושרות את ציוץ הציפורים לשפה האנושית
עוד מרדיו מהות החיים:
סולמות בזמן - הקשר שבין התפתחות המוסיקה להתפתחות האדם והתודעה
