מה מנסות הזיקיות לספר לנו כשהן משנות צבע?
אדם המשול לזיקית הוא כזה שיודע להתאים את עצמו לסביבה ולהסתדר בכל מקום. זיקיות נחשבות לחיות סתגלניות שמסוגלות לשנות את צבע עורן ביחס לסביבתן במטרה להיטמע בה. בעוד מנגנון שינוי צבעים – ואפילו מרקם – לצרכי הסוואה קיים בטבע, זה לא המקרה של הזיקיות.
בניגוד לדעה הרווחת, זיקיות אינן משתמשות בצבעים לצרכי הסוואה – ההיפך הוא הנכון. מעניין במיוחד, כי אם מסתכלים על סביבת המחיה של הזיקיות, זו דווקא נראית סיבה הגיונית ביותר. הן חיות על ענפי עצים, בין העלים הירוקים, וצבען הבסיסי הוא ירוק. כלומר, הן מוסוות ומותאמות לסביבתם באופן טבעי. אם כך, איזה צורך יש להן בשינוי הצבע? הרי כל חריגה מהגוון הירוק רק תחשוף את מיקומן.
מתברר שהגוונים העזים שבהם מתהדרות הלטאות המיוחדות הללו נועדו דווקא להבליט אותן. העור של הזיקית הוא אמצעי תקשורת שמעביר מסרים ויזואליים לסביבה: אם הזיקית חשה מאוימת, למשל, היא תחליף את צבעיה. אבל זו רק תחילת הסיפור. מדענים ניסו להבין כיצד עובד מנגנון החלפת הצבעים, ושם מסתתר הסוד המופלא באמת.
על פניו, נראה כי החלפת הצבעים של הזיקיות קשורה לפיגמנטים שבעור, בדומה לשאר בעלי החיים. ואכן, עד 2015 האמינו מדענים כי שינוי הצבע בעור הזיקית מתרחש באופן זהה למנגנון של דיונונים. אבל כשחקרו את העור של הזיקיות יותר לעומק, גילו כי כמות הפיגמנטים כלל לא משתנה בהחלפת הצבעים. לעומת זאת התגלתה שכבה מתחת לעור שמכילה גבישי מלח זעירים, ממש זעירים – פחות ממאית הרוחב של שערה אנושית.
כיצד הגבישים הללו מסייעים לזיקית לשנות צבעיה? כמו כל חומר, גם המלח שובר קרני אור ומשקף גוונים על פי התכונות הפיזיקליות שלו באותו רגע נתון – גודל, צפיפות, זווית וכדומה. הגבישים שמתחת לעור הזיקית מסודרים ברשת תלת-ממדית, מה שהופך את ספקטרום שבירת האור שלהם למגוון ורחב יותר. ואם לא די בכך, הזיקית יכולה גם לתמרן את שכבת הגבישים על-ידי כיווץ והרחבה (לא ברור אם זה קורה באופן מודע), וכך ליצור מערך מורכב מאין כמותו של שיקוף אורכי גל, או במילים אחרות, להפוך את העור שלהן לשלט חוצות מתחלף.
מדענים באוניברסיטת ברקלי ניסוי לחקות באופן מלאכותי את מנגנון הגבישים של הזיקית ואף הצליחו במידה לא מבוטלת. בווידיאו למעלה ניתן לראות כיצד שינוי במתיחה של החומר מגדיל את החלל שבין התאים המלאכותיים וגורם לתכונות שבירת האור של החומר להשתנות. אלא שהמדענים ייצרו חיקוי בעל שכבה אחת – ואילו הגבישים של הזיקית בטבע מצויים בכמה שכבות, מה שמאפשר להן ליצור כמעט גרפיטי על גופן. הן משקפות צבעים שהעין האנושית אף לא מסוגלת לראות.
אז מה שהיה נראה לנו לאורך שנים כמנגנון הסוואה הוא למעשה שפה ויזואלית שמבטאת בגוונים חיים את מצב הרוח של הזיקית. מעתה אל תכנו בני אדם סתגלנים בשם 'זיקיות', מסתבר שהן דווקא יותר דומות לאנשים מוחצנים, כאלה שנוטים לשקף את הלך הרוח הפנימי שלהם כלפי חוץ.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
העולם הנסתר של החושים הנוספים – כל מה שאנחנו לא יכולים לתפוס
אתנחתא של טבע: מה מספרות המדוזות על הזהות שלנו?
אתנחתא של טבע: מה אפשר ללמוד מגלגול החיים של הפרפר?
עוד מרדיו מהות החיים:
מה תפקידם של הספרים בחיינו? ואיך הם מחזיקים מעמד בים המילים הוירטואליות מסביבנו?
