תחזית אופטימית: הדורות הבאים עשויים להיות מודעים יותר לעצמם ולסביבה

כנס לחינוך ומיינדפולנס מציג את השילוב של מודעות במערכות חינוכיות

בועז מזרחי | 18 נובמבר, 2015

לא כל כנס אקדמי במעמד פרופסור אמריקאי בעל שם עולמי נפתח בשתי דקות של תרגול מדיטציה. אבל הפעם המנחה מבקשת מהקהל לעצום עיניים ולהסב את תשומת הלב לכל מה שמתרחש ברגע הנוכחי: להאזין להתרחשויות, בתוך ומחוץ לאולם, לחוש את הטמפרטורה, להבחין בנקודות המגע של הכיסא עם הגב, להתמקד בנשימה ולנסות לבצע סנאפ-שוט למצב הרגשי. כנס מדעי תחת הכותרת "מיינדפולנס בחינוך או מיינדפולנס כחינוך?" יצא לדרך.

מומחים בתחום המיינדפולנס, המדיטציה והמודעות מספרים שמאוד מסובך לחקור את חוויית המדיטציה, ושכדי להבין אותה צריך להתנסות בה. תובנות בסגנון זה הן לא בדיוק "מדעיות", אבל הן מגיעות מאנשי מדע, דוקטורים לפסיכולוגיה, חוקרי מוח, מומחים לחינוך ועוד. בשנים האחרונות מגמת המיזוג של מדע ורוח רק הולכת ומתגברת: מדיטציה, מיינדפולנס, עולם פנימי, חיבור לאחד – אלו כבר לא מילים גסות. אדרבא – מה שהיה בעבר סדק הפך לצוהר, ועושה רושם שבשנים הקרובות ייפרץ הסכר. המדע עדיין לא מצליח לתפוס בכלים הקונבנציונליים את התודעה החמקמקה שלנו, אך ארגונים חלוציים כמו מכון מודע שהוקם במרכז הבינתחומי בהרצליה לא מוותרים. במכון מנסים לאתר שיטות יצירתיות להבין ולהמשיג בכלים חדשים את מה שמסורות עתיקות מלמדות כבר אלפי שנים.

למען האמת, נדמה שהדיון האקדמי קצת מכור מראש. ברור לכל העוסקים בדבר שתרגול מיינדפולנס הוא בעל השפעות חיוביות. כעת נותר רק להוכיח את זה על עוד ועוד קבוצות ומדגמים, ובתחומי חיים נוספים. למה דווקא מיינדפולנס? כפי שתגלו, זה כנראה האמצעי הנגיש ביותר לביצוע, ויותר מזה – היחס בין מידת ההשקעה המועטה ובין השפעות החיוביות שלה הוא לא פחות ממדהים. מה עושים כשרוצים להשפיע בקנה מידה חברתי או גלובלי? מחפשים כיצד להנחיל את הרעיונות לדורות העתיד. משמע – מתחילים בחינוך.

האם בעתיד נראה מחזות כאלה בבתי הספר וגני הילדים?

מה זה בכלל מיינדפולנס?

תחת המטרייה של "מיינדפולנס" נכנסים שיטות ותרגולים רבים שמטרתן זהה – למקד את תשומת הלב פנימה, לחוויה הרגעית של העולם הפנימי שלנו, ולפתח מודעות לחוויה זו בהיבט הפיזי, הרגשי והקוגניטיבי. פרופסור מארק גרינברג, שהגיע לכנס כאורח כבוד מאוניברסיטת פנסילבניה, הוא אחד המומחים המובילים ופורצי הדרך בתחום החינוך המודע. הוא מסביר במילים פשוטות כי "מיינדפולנס הוא חקירה עמוקה של העצמי, איך המוח עובד ומי חושב את המחשבה הזו [שעוברת כרגע בראשי]".

עוד נחזור לפרופסור גרינברג, אבל קודם כדאי לקבל קצת רקע על המיקום הנוכחי של מיינדפולנס בחינוך היום, ולהבין מדוע הכנסת התכנים הללו למסגרות פורמליות היא אתגר לא פשוט. ד"ר אורן ארגז, מומחה לחינוך מודע וממארגני הכנס, מציג את הדילמה: האם הדבר הנכון הוא להכניס אותו לתבניות הלימוד הקיימות ולהתאים אותו אליהן, או שמא יש לבצע מהפכה תפיסתית וליצור מערכת חינוך חדשה שמושתתת כולה על מודעות? כדי להשיב על שאלה זו ארגז בוחן את המטרה. "מה המקום של מיינדפולנס בחינוך? האם הוא רק כלי שנועד להעלות ריכוז, הישגים אקדמיים והספקים לבגרות, או שמדובר בתרגול שהוא עצמו חינוך – שבו הדרך היא המטרה?""

מטבע הדברים, הניצנים הראשונים של מיינדפולנס במסגרות חינוכיות פורמליות מתאימים עצמם לתבניות הקיימות. ד"ר ריקרדו טרש מבית הספר 'סגול' למדעי המוח מספר כי באוניברסיטת תל אביב הפך תרגול מדיטציה לחלק ממערכת הלימודים. "הסטודנטיות מקבלות שיעורי בית להיפגש עם עצמן". זה כמובן לא תקף לכל הפקולטות, אבל הפקולטה שבה זה כן קורה היא החשובה לענייננו, כיוון שטרש מדריך סטודנטיות לחינוך ומכיר להן את עולם המיינדפולנס. זה לא מכשיר אותן להעביר תרגול לילדים בכיתות, אבל זה שם אותן במודעות לנושא מתוך תקווה שהוא יחלחל לעבודה היומיומית שלהן. עולה מכאן סלע מחלוקת נוסף בקרב המומחים – האם צריך להנחיל חינוך מודע לתלמידים או דווקא למורים? בהמשך נרחיב גם על כך.

המוח מנסה להבין את עצמו

מטה קוגניציה הוא מושג המתאר את המחשבה על המחשבה. היכולת של האדם להתבונן על המחשבות שלו היא אחת התכונות שמיוחסות לעליונות האינטליגנטית של המין האנושי. והיות שמיינדפולנס ומדיטציה הן פרקטיקות שמתרגלות את העניין הזה בדיוק, דרושה הבנה עמוקה של המוח כדי לחקור את התחום. נציגת מדעי המוח בכנס ומי שיושבת בראש הנהלת מכון מודע היא ד"ר נאווה לויט-בן נון. כחוקרת מוח יש לה עניין רב בתחום המיינדפולנס, לאור "תובנות שעולות היום מחקר המוח ופותחות שאלות לגבי החוויה האנושית".

באילו תובנות מדובר ומה הקשר שלהן למיינדפולנס? לויט-בן נון שוטחת סדרה של גילויים על המוח, כמו למשל תכונות הפרואקטיביות והפרוספקטיביות שלו. במילים פשוטות, הכוונה היא שהמוח עסוק ללא הפסקה בלהבין ולתכנן את הרגע הבא, בהתבסס על ידע קודם. כמו כן, המדע מבין היום כי 'העצמי' שאנו תופסים באמצעות מוחנו הוא "תהליך דינמי, פאנטום ולא משהו ספציפי ומוגדר". לויט-בן נון מוסיפה כי המחקר המדעי מעלה את התובנה שהמוח מתנהל כתזמורת, כלומר שחלקיו השונים פועלים במקביל ובמינונים משתנים בהתאם צורך ולנסיבות. כמו כן, רגש וקוגניציה תלויים זה בזה, והמוח של היחיד מתנהל בתוך רשת של מוחות הכלל – הוא משתנה כל הזמן ומהדהד את האחר, ובכך משקף לנו מוחות של אחרים.

הבנת הפעילות המוחית מאפשרת לשלוט ולכוון את מחשבותינו.

תכונות המוח הללו הן אבני יסוד להבנת חשיבות המיינדפולנס והטמעתו בחינוך. כך, למשל, "הפרואקטיביות של המוח קשורה אל 'העצמי', כי היא שואבת את הניבוי של העתיד מתוך העבר", מסבירה לויט-בן נון. גם העובדה שקוגניציה ורגש תלויים זו בזה חשובה, משום שהיא מעידה על מעורבות של תהליכים פיזיולוגיים בקבלת החלטות. לדבריה, "נדל"ן מוחי רב מוקדש לרגש", ולא רק ההמיספרה הימנית, כפי שנהוג בטעות לחלק את תפקודי המוח. כך, למשל, נמצא שבלוטת האמיגדלה – חלק קדום במוח שאחראי על הוויסות הרגשי – מעורבת כמעט בכל תהליך של קבלת החלטות. עוד מצאו כי המוח משקף מצבים פיזיולוגיים של אנשים אחרים ומאותת לנו על המתרחש בתוכם. לכן היכרות עמוקה יותר עם עצמנו יכולה להפוך אותנו רגישים יותר לאיתותים מהסביבה ולמשמעותם – ולהפוך אותנו לאמפתיים יותר.

למה כל זה חשוב? השערתה של ללויט-בן נון היא שמיינדפולנס פותח לנו גישה אל התהליכים שמתרחשים במוח ועשוי לאפשר לנו אף להשפיע עליהם. "המוח הוא פלסטי וניתן לשינוי, ואנו יכולים לבחור אילו מנגנונים היינו רוצים להגביר באמצעות הפניית הקשב לאזורים הללו". למעשה, מדובר במתנה מופלאה – היכולת לווסת את האנרגיה המוחית ולקחת שליטה על המחשבות שלנו. "נוכל לפתח אסטרטגיות לוויסות רגשות, למטה-קוגניציה, להבנה עצמית ולראיית הדברים מנקודת המבט של האחר – ולטפח רגשות חיוביים כלפי עצמנו ואחרים. כל המסלולים הללו מביאים לרווחה נפשית".

המטרה: חיים מוסריים יותר

בעבר כתבנו על כלל הזהב שמשותף לכל האמונות, המוכר לנו בגרסתו המקומית "ואהבת לרעך כמוך". היכולת האנושית לאמפתיה, ולאו דווקא לאדם אחר, היא המנוע שדוחף את פרופסור מארק גרינברג, אורח של כבוד בכנס שהגיע מאוניברסיטת פנסילבניה. מארק הוא מומחה עולמי עם ארבעים שנות ניסיון בחקר חינוך מודע. לשיטתו, מיינדפולנס – או כל תרגול מודעות אחר – נועד בראש ובראשונה להביא לחיים מוסריים יותר על פני כדור הארץ.

בשונה מד"ר אורן ארגז, שמאמין כי האתגר הוא לבצע שינוי יסודי במערכת החינוך וליישם השכלה מבוססת מיינדפולנס (מיינדפולנס כחינוך), גרינברג מאמין שאפשר להשיג השפעה טובה גם באמצעות טריקים קטנים שישתלבו במערכת הנוכחית (מיינדפולנס בחינוך). גרינברג מאמין כי במנהיגות נמצא המפתח להטמעת הערכים המשותפים לשניהם. מבחינתו מיינדפולנס זה עץ שעליו נמצאים תרגול מדיטציה, לצד אומנויות לחימה, כתיבת יומן, חגיגת השבת ואפילו נהיגה. כדי ליצור את המנגנונים שיאפשרו להנחיל יכולות לוויסות רגשי באמצעות אי אלו מהשיטות הרבות הללו, צריך ליצור מנהיגות מודעת. לכן הוא שם דגש דווקא על הנחלת מיינדפולנס בקרב מורים, עוד לפני שמדברים על ילדים.

ריאיון עם פרופסור מארק גרינברג על מיינדפולנס וחינוך.

גרינברג מציג מהלך פשוט שנחקר והוכח, אשר מוליך אותנו מהתבוננות בעולמנו הפנימי ועד לדאגה לשלומו של כדור הארץ. זה מתחיל בלמידה חברתית רגשית, או Social Emotional Learning) SEL). בתהליך זה מתפתחים ומשתכללים כישורים בינאישיים כמו אמפתיה, חמלה, אי-שיפוטיות וכדומה. כפי שהסבירה ד"ר לויט-בן נון, מיינדפולנס מספק לנו צוהר אל תהליכי המוח, ואכן, גרינברג מציג מחקרים שמוכיחים כי חינוך מודע מסייע לשיפור הלמידה החברתית רגשית. כלומר, מתוך התבוננות פנימה והיכרות עצמית אנו מסוגלים להבין טוב יותר גם את האחר, מה שמתכתב גם עם דבריה של לויט-בן נון לגבי יכולת שיקוף האחר שקיימת במוח.

אם נפרק את זה לגורמים, למיינדפולנס יש אספקטים שמסייעים ללימוד כמו ליטוש יכולות הקשב או דגש על חזרתיות. לכן הקשר בין מודעות לחינוך הוא כל כך מובהק. בניגוד למשתמע, גרינברג מאמין ש"השינוי לא יבוא ממדינות ממשלתית, אלא ממערכות היחסים המיידיות" בין המורים לתלמידים. לטענתו לא דרושה אפילו מדיטציה קבועה, ומספיקים טריקים קטנים כמו "לשבת דקה ברכב לפני שיוצאים ולהרהר איך אני רוצה שהיום שלי ייראה". כשמורים יפעלו ככה, זה יפתח בקרבם הקשבה לתלמידים, נוכחות מלאה עמם, פתיחות מחשבתית, שליטה עצמית ותשומת לב להזדמנויות תוך כדי מגע עם התלמידים. זה בהכרח יחלחל גם לילדים, שכידוע מעצבים נתח גדול מתפיסת עולמם על ידי חיקוי.

מבט פנימה יכול להביא לשינויים בקנה מידה גלובלי

"מודעות מסייעת לגשת לתסריטים התת-מודעים שלנו ולשנות אותם, או לפעול מתוך ידיעה שלהם", אומר גרינברג. והוא קושר את זה לתחום הרחב, שכן לדעתו מטרת המיינדפולנס היא להוביל לחיים מוסריים. הוא טוען שחמלה, אמפתיה, פתיחות אופקים ושאר היתרונות שנובעים מתרגול מודעות יכולים לסייע גם בשאלות רחבות יותר – איך אנו מתייחסים לעולם, מה עמדתנו לגבי התחממות גלובלית, דאגה לסביבה וכן הלאה.

גרינברג מוסיף כי "אם אנו פועלים לקדם מודעות ברמה האישית, זה יכול לקדם גם את הטיפול באתגרים הגלובליים", וזה מחזיר אותנו שוב אל חקר המוח. כי אם המוח נוטה לשקף ולהדהד את הסביבה החיצונית – ומיינדפולנס מפתח אמפתיה – אז טבעי שנחיל את המוסר הפנימי גם כלפי חוץ. וכך נסגר המהלך הלוגי שלוקח אותנו מהתבוננות פנימית אל יצירת מציאות חיובית חובקת עולם. ככל שיותר אנשים יהיו במצב התודעה החיובי הזה, כך השינוי יהיה מהיר ובולט יותר, ומכאן השאיפה לקדם את הנושא כערך חינוכי.

בשיחה בארבע עיניים עם ד"ר לויט-בן נון היא מסבירה כי מיינדפולנס ביסודו קשור לרעיון של חיבור עם האחד (הכוונה היא ליקום, האלוהות או כל שם אחר של הישות המחברת בין כל מרכיבי הקיום). הפרט שמכיר את תודעתו טוב יותר, מסוגל לשגשג בתוך רשת התודעות שבה הוא חי. בין אם זה תוצר לוואי אבולוציוני ובין אם חיווט מקורי של המוח – מה שמתחיל כהבזק של נוירון משפיע בסופו של דבר על חיינו, חיי אחרים ועל המציאות בכדור הארץ בכלל.