ד"ר רוביק רוזנטל מגולל את סיפוריהן של מילים
מה הקשר בין רגש של כבוד לבין משא רב? מדוע הלב נחשב למרכז למרות שהוא לא באמצע הגוף? ולמה טוב שתהליכים שונים חוזרים על עצמם? הבלשן ד"ר רוביק רוזנטל משיב על כל השאלות הללו ועל עוד הרבה אחרות בפינת הלשון שלנו. רוזנטל אסף מילים נבחרות וחקר את ההקשרים ההיסטוריים והתרבותיים שלהן מתוך מטרה לתת לנו מבט מעמיק על השפה שמבנה את המציאות שלנו. באמצעות היכרות טובה יותר עם השפה אנו יכולים לבצע בחירות מושכלות בבואנו להשתמש בה. הפעם נביא את תקצירי סיפוריהן של מילים באותיות כ', ל' ו-מ': כבוד, לב ומחזור. את הסיפורים המלאים ניתן למצוא באתר "הזירה הלשונית".
כבוד הוא ביטוי של הערכה וחשיבות שאנחנו מעניקים לבני אדם מסיבות שונות. יש אנשים המקבלים כבוד כי הם אנשים טובים, יש כאלה שיש להם תפקיד חשוב, ויש כאלה שזוכים לכבוד כי יש להם כסף ורכוש. בתנ"ך מי שזוכה לכבוד הוא לעיתים קרובות אלוהים, ולכן אחד הכינויים שלו הוא מלך הכבוד.
בספרות של ימי הביניים, בעקבות התלמוד, יש אמרה: "הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו, והבורח ממנו …, הכבוד רודפו" (פרקי משה על אבות פרק ד). כלומר כבוד אמיתי הוא לא כבוד חיצוני של עושר ותפקיד, אלא הוא ניתן על תכונות כמו חוכמה ויושר וצניעות. לכן, כאשר אנשים מתנהגים כאילו כל מה שחשוב להם זה התואר שלהם והרכוש שלהם, ומה שמבקשים מהם לעשות הוא מתחת לכבודם, אומרים שהם משחקים משחקי כבוד.
המילה כבוד מזכירה לנו את המילה כָּבֵד. שתי המילים באות מאותו שורש, כב"ד, וגם יש ביניהן קשר. דבר כבד הוא דבר שיש לו משקל רב, כבוד ניתן לאדם שיש לו חשיבות והשפעה. האיבר בגוף שלנו שתפקידו לפרק את המזון נקרא כבד, כי בעבר גילו שהוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף האדם.
בתנ"ך המילה כבוד פירושה גם הון ועושר. בספר תהילים יש פסוק שיש עליו ויכוחים רבים: "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ" (תהילים מה 14). יש כאלה שאומרים שלבת המלך יש רכוש רב, יש לה כבוּדה כלומר חפצים רבים. למשל, כשאנו חוזרים מנסיעה בחוץ לארץ אנחנו מתבקשים 'לאסוף את הכבוּדה', את המזוודות שלנו. אבל את הפסוק אפשר לקרוא אחרת: כל כבודה בת מלך פנימה, כלומר הכבוד האמיתי הוא פנימי ולא של עושר ורכוש.
כל תרבות פיתחה גינוני כבוד שונים. ביפן הכבוד הוא ערך עליון.
לב הוא איבר בגוף האדם. זהו שריר גדול ששואב את הדם מן הגוף, ומאפשר לו לזרום ולתת לנו חיים. אבל הלב הוא הרבה יותר. ברוב המקרים בהם אנחנו מדברים על הלב, אנחנו מדברים על הרגשות שלנו, על דברים הקורים עמוק בנשמה. כבר בתנ"ך, שבו המילה לב מופיעה אלפי פעמים, כמעט בכל המקרים מדובר ברגש, בנפש, ולא בגוף. בספר מלכים אומר אלוהים לשלמה: "הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ" (מלכים א ג 12).
השורש של המילה לב הוא לב"ב. למילה יש גם צורה נוספת, אם כי לא משתמשים בה לעיתים קרובות: לֵבָב. בספר תהילים כתוב: "וְיַיִן יְשַׂמַּח לֵבָב אֱנוֹשׁ" (תהילים קד 15). זה מסביר מדוע בצורת הרבים המילה היא לבבות. על אדם נחמד שמגלה יחס טוב לסביבה אומרים שהוא אדם לבבי.
כשרוצים לתאר את האופי וההתנהגות של אנשים שונים משתמשים במילה לב. אדם נדיב הוא בעל לב טוב או לב חם או אפילו לב זהב. אדם אכזרי שלא מתחשב באחרים הוא בעל לב אבן, כאילו הלב שלו עשוי מאבן. בשיר "הכותל" שכתב יוסי גמזו כתוב: "יש אנשים עם לב של אבן,/ יש אבנים עם לב אדם".
אדם עצוב הוא בעל לב מר, ואדם מיואש הוא בעל לב שבור. רבי נחמן מברסלב אמר "אין דבר שלם יותר מלב שבור". מי שמאמין במה שהוא עושה, עושה את זה בלב שלם, ומי שלא בטוח שהוא עושה דבר נכון עושה זאת בלב ולב. על מי שאינו אומר את מה שהוא באמת מרגיש אמרו כבר בתלמוד שהוא מדבר אחד בפה ואחד בלב.
הלב לא נמצא אמנם בדיוק באמצע הגוף, אבל בגלל התפקיד החשוב שלו אנחנו מתייחסים אליו כאל מרכז החיים ומרכז הגוף. לכן המילה 'לב' פירושה גם מרכז, המקום האמצעי. בתנ"ך כתוב: "בְּלֵב יַמִּים גְּבוּלָיִךְ בֹּנַיִךְ כָּלְלוּ יָפְיֵךְ" (יחזקאל כז 4). כשאונייה נוסעת למרחקים היא נמצאת בלב ים. בתל אביב קוראים לאזור שבמרכז העיר לב העיר.
מחזור הוא מצב שבו כמה תופעות חוזרות על עצמן בצורה קבועה ומידי זמן קבוע. כבר בהסבר הזה אפשר לראות שיש קשר בין המילה מחזור לבין הפועל לחזור. למשל, מידי שנה העונות והחודשים חוזרים על עצמם, ואנו מדברים על מחזור השנה. בעולם הכספים מחזור הוא הכסף שנכנס ויוצא לאורך תקופה מסוימת, בבורסה לניירות ערך, למשל, יש מחזור יומי, ולחברות עסקיות יש מחזור שנתי. בגוף שלנו הדם זורם בעורקים בוורידים וחוזר אל הלב כדי להמשיך ולזרום. לזרימה הזו אנו קוראים מחזור הדם.
ביהדות יש לכל חג תפילות מיוחדות. בימי הביניים אספו יחד את התפילות המתאימות לכל חג בספר מיוחד וגדול. הוא היה מונח על הדוכן של החזן, וכל חג החזן היה שר את התפילות המתאימות. כיוון שהתפילות חזרו כל שנה, קראו לספר הזה מחזור. כדי שיהיה נוח יותר הפרידו את המחזור לספרים קטנים לכל חג, וגם להם קראו מחזורים. למשל, ביום כיפור יש מחזור ליום כיפור, שבו מרוכזות התפילות של יום כיפור.
אנחנו משתמשים בחומרים רבים כדי לייצר אריזות, ניירות וחפצים שונים. כאשר החפצים כבר אינם דרושים נהגו לזרוק אותם, אבל בני האדם יודעים היום שאסור לבזבז סתם את החומרים שלוקחים מהטבע, וכדאי להשתמש בהם שוב. לשימוש החוזר הזה קוראים מִחזוּר, מן המילה מחזור. כך גם נוצר פועל חדש, למחזר, כלומר להשתמש שוב באותם חומרים. לפעמים כאשר מישהו אומר בכל מקום אותם דברים ואינו מחדש אנחנו אומרים בלגלוג שהוא ממחזר.
לשורש חז"ר יש עוד שימושים. כשמתכוננים למבחן או להצגה עושים חזרה, כי לומדים את החומר שוב ושוב, חוזרים עליו. אדם שמבקש נדבות הוא מחזר על הפתחים, כי הוא חוזר שוב ושוב ומבקש נדבה מאותם אנשים. לפנס בצד האחורי של המכונית שאין לו אור משלו, אבל הוא מנצנץ כשמאירים עליו, קוראים מחזירור, כי הוא מחזיר את האור.
השורש המקביל בארמית לשורש חז"ר הוא הד"ר. מן השורש הזה נולדה המילה מהדורה, שהפירוש שלה בארמית הוא מחזור. כאשר אנו מבקשים להדפיס ספר פעם נוספת כי קנו את כל העותקים שלו, אנחנו מדפיסים מהדורה חדשה.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
הפינה של ד״ר רוביק רוזנטל: הסיפור שמסתתר מאחורי מילים בעברית
הפינה של ד״ר רוביק רוזנטל: על זהות, הגשמה והקשר שבין שפה למציאות
הפינה של ד״ר רוביק רוזנטל: יש טעם לחכמת היקום
עוד מרדיו מהות החיים:
אוריינטלי גלובלי - מוזיקאים מרחבי העולם עם פרספקטיבה אישית ומרעננת
