אם אתם חשים שיש לכם יותר מייעוד אחד בחיים, אתם לא לבד
חדשות טובות – ייתכן שאתם מולטיפוטנציאליסטים ואפילו לא ידעתם. בעצם, סביר להניח שלא ידעתם, כי המושג הזה נטבע די לאחרונה. מיד נבהיר ותגלו שיכול מאוד להיות שתמיד הרגשתם שאתם עונים להגדרה, אבל אף אחד מעולם לא הציע להתייחס לכך כתכונת אופי.
ובכן, מולטיפוטנציאליסטים הוא כינוי לאנשים שאוחזים בתחומי עניין וכישורים מרובים. המושג מורכב משתי מילים – מולטי ופוטנציאל, כלומר מרובי יכולות. אין הכוונה לגאוני-על מבריקים, אלא לאנשים רגילים שפשוט נמשכים ליותר מעיסוק אחד בחיים. טבעה את הביטוי אמילי וופניק, מרובת יכולות בעצמה, המתארת את עיסוקיה: מוזיקאית, מחברת, מעצבת אתרים, יוצרת סרטים, סטודנטית למשפטים, יזמת ומאמנת.
בהרצאה קלילה ומשעשעת היא מציגה את המציאות שבה החברה דוחפת אותנו למסלול חד נתיבי ומצפה מאתנו לדבוק בו באדיקות. אבל יש הרבה אנשים – חלקם מודעים לכך וחלקם לא – שיכולים ורוצים לעסוק במגוון תחומים, לפעמים במקביל ולפעמים בתחלופה לאורך החיים. אילו יתרונות יכולים לצמוח ממה שנתפס כחוסר מיקוד? מסתבר שיש לא מעט, לא רק לפרט המולטיפוטנציאליסט עצמו, אלא לחברה ככלל.
כך תדעו אם אתם מרובי יכולות
את ההרצאה פותחת וופניק בשאלה שכולנו מכירים – מה תרצה להיות כשתהיה גדול? כבר בגיל צעיר מאוד מציגים לנו את הדילמה ומצפים שנספק תשובה חד-משמעית. "אני מישהי שמעולם לא הצליחה לענות על השאלה", אומרת וופניק. "הבעיה אינה שלא היו לי תחומי עניין בלבד – אלא שהיו לי רבים מדי". כשאנו ילדים השאלה הזו אמנם משעשעת וחמודה, אבל היא כבר מתחילה לעצב את תפיסת עולמנו – צריך לבחור. אלא שזה לא נגמר שם. במהלך התבגרותנו אנו פוגשים את השאלה – מה תרצו לעשות כשתהיו גדולים? במגוון צמתים, ובשלבים שאנו כבר יותר מודעים להשלכות הבחירות שאנו עושים, זה עלול לגרום לחרדות, במיוחד אצל המולטיפוטנציאליסטים שבינינו.
וופניק החליטה להגדיר ולמסגר את ריבוי היכולות מתוך שאיפה להסיט את הפוקוס מהחרדה, ולמקד את תשומת הלב ביתרונות. אז איך מזהים מולטיפוטנציאליזם? "בנקודה מסוימת התחלתי להבחין בדפוס אצלי ולפיו התחלתי להתעניין בתחום מסוים, צללתי לתוכו, נשאבתי פנימה, והפכתי להיות די טובה במה שזה לא יהיה, ואז הגעתי לנקודה שבה התחלתי לחוש שעמום", כך היא מעידה על עצמה. וכך היא עברה מתחום לתחום, כאשר בכל פעם היא מתעמקת בו וממצה את העניין באותה מהירות.
מדוע אנו נאלצים לבחור?
בעולם של היום, במיוחד כשזה נוגע לקריירה, עיסוקים מרובים עלולים להיתפס כחוסר החלטיות או כחוסר רצינות. לכן, גם אנשים שנמשכים למגוון עיסוקים מוצאים עצמם מוותרים על הרבה תחומי עניין, מהחשש שמא לא יוכלו לטפח קריירה אחידה וארוכת טווח. יש בכך אלמנט של חוסר ביטחון קיומי. וופניק טוענת שהחרדה היא כפולה – גם במישור הקרייריסטי וגם במישור האישיותי. "חששתי שמא יש משהו לא בסדר בזה, שמשהו לא בסדר אצלי, כי אני לא מצליחה לדבוק בשום דבר".
הצורך לבחור ולהתמקד במטרה אחת בלבד עלול להסתיר כישרון רב שקיים אצל רבים מאתנו, וזה מתחיל בתקופת הילדות. "בזמן שהשאלה [מה להיות] מניעה ילדים לחלום על מה שהם יכולים להיות", אומרת וופניק, "היא לא מניעה אותם לחלום על כל מה שהם יכולים להיות". וכך פוטנציאל גולמי רב שקיים בעולם – פשוט לא ממומש.
מלבד תהליך החברות שמאלץ אותנו לבחור דבר אחד, וופניק טוענת שקיימת רומנטיזציה של ייעוד בתרבות שלנו. אנו מקדשים ומפיצים את "הרעיון שלפיו לכל אחד מאתנו יש משהו גדול אחד, אותו אנו מיועדים לעשות בזמן שיש לנו בכדור הארץ, ואנחנו אמורים להבין מהו הדבר הזה ולהקדיש לו את החיים שלנו". האין זה אפשרי שיש לנו יותר מייעוד אחד? שבאנו לכדור הארץ כדי למלא כמה תפקידים?
היתרונות של מולטיפוטנציאליסטים
אם אתם מזדהים עם כל מה שנאמר עד כה, הגיע השלב לספר עד כמה המגוון חיוני לצמיחה האישית שלכם ושל האנושות כולה. וופניק מונה שלושה יתרונות מרכזיים למעבר בין תחומים ולרכישת ידע מכמה דיסציפלינות. ראשית, מיזוג רעיונות: כאשר אתם בקיאים בכמה תחומים אתם יכולים ליצור דברים חדשים מתוך סינרגיה. שנית, למידה מהירה: הצלילה האבסולוטית לתחום חדש והתשוקה שמלווה אותה מחייבות את מרובי היכולות לספוג ידע רב, והמעבר המהיר לתחום חדש מחייב שהלימוד יתבצע בזמן קצר. זה משאיר את מרובי היכולות במצב של למידה אינטנסיבית כמעט ברציפות. מלבד זאת, היציאה לעולמות ידע חדשים בתדירות גבוהה מנטרלת חרדה ומאפשרת לצאת מאזור הנוחות בקלות. יתרון שלישי, סתגלנות: התאמה לנסיבות משתנות היא נכס שערכו לא יסולא בפז, בעולם בעל התנודות הכמעט קפריזיות שבו אנו חיים.
אם אנחנו כחברה נשכיל לפתח מערכת שתתמוך במרובי יכולות, נוכל להפיק קפיצת מדרגה בכל תחום אפשרי. לטענת וופניק, "כחברה, יש לנו חשיבות בעידוד האנשים המולטי-פוטנציאליים להיות מי שהם. יש לנו הרבה בעיות מורכבות ורב-ממדיות בעולם כרגע, ואנו זקוקים לחושבים יצירתיים, מחוץ לקופסה, שיתמודדו עמן".
יתירה מזאת, היא מציעה לשלב את כישוריהם של מרובי היכולות עם כישוריהם של מומחים בתחום אחד, כאלה שתשוקתם הגדולה היא להבין ולעשות כמה שיותר בתחום התמחות ספציפי. "חלק מהצוותים הטובים ביותר מורכבים ממומחה ומאדם מולטי-פוטנציאלי. המומחה יכול להתעמק פנימה וליישם רעיונות, בעוד שהאדם המולטי-פוטנציאלי מביא רוחב גדול של ידע לתוך הפרויקט".
בשורה התחתונה, וופניק מבקשת מכל אחד לשאול את עצמו מה מאפיין את האישיות שלו – התמחות ספציפית או ריבוי יכולות. לא משנה מה התשובה, חשוב שכל אדם יאמץ את "החיווט הפנימי" שלו ושאנו כחברה נדע לתת מקום לכל אחד לתרום את כישוריו ולמצות אותם.
במאמר מוסגר, ההרצאה הזו מעלה גם שאלות בסיסיות לגבי זהות. אם אדם הוא אנליסט כלכלי למשל, אבל כל השבוע יושב במשרד ומפנטז על מסע הצילום שאליו יצא בסוף השבוע, ויותר מזה, מבחינתו כל העיסוק בכלכלה הוא אמצעי שיאפשר לו לתחזק את תחביב הצילום – מה הוא יותר, אנליסט או צלם? זו שאלה שקשה לענות עליה, אבל היא חייבת להישאל.
כמות הצפיות הגדולה בזמן קצר יחסית מעידה שהרבה אנשים הזדהו עם ההרצאה ועם התחושות שהציפה וופניק. אנו גדלים להאמין שיש תחום אחד שבו אנו חזקים והוא הייעוד שלנו, אך עושה רושם שבני האדם הם יצורים שמחזיקים בכישרונות מקבילים רבים.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
מה מכריע החלטות חשובות בחיים, הגנטיקה או הניסיון שלנו?
7 סגנונות של קבלת החלטות – איזה טיפוס אתם?
הפרק החסר: מה שאנחנו לא יודעים על לידתו של גאון
עוד מרדיו מהות החיים:
חשיבה הכרתית – סדרת שיחות עם ד"ר יקיר קאופמן על שיטת "ימימה"
