כך מתקשר מזג האוויר עם חוש הריח והזיכרון שלנו
די בצמד המילים "הגשם הראשון" כדי להעלות באף ניחוחות אדמה, סימן ההיכר המובהק ביותר של תחילת החורף. לריח הזה יש כוח מופלא לעורר בנו אסוציאציות שונות ומשונות, כל אחד ורשת זיכרונות החורף שלו. למעשה, לניחוחות רבים יש ערך אסוציאטיבי, כיוון שחוש הריח שלנו מחובר לאזור במוח שהתפתח לפני שאר החושים. לאף שלנו, אם תרצו, יש קו פתוח וישיר למוח. אז מה בכל זאת מיוחד בניחוח האדמה אחרי הגשם?
אולי כדאי להכיר קודם את שמו הרשמי של ריח האדמה אחרי הגשם – פטריכור. השם מגיע מיוונית: 'פטרוס' – אבן, ו'איכור' – הנוזל שזרם בעורקי האלים על פי המיתולוגיה היוונית. השם מרמז על התופעה הטבעית שהופכת את ריח הגשם לבעל משמעות רבה עבור בני האדם (וגם עבור בעלי חיים והצמחים). הפטריכור הוא מעין מנגנון תקשורת של כדור הארץ עם היצורים החיים בו, ושותפים לו האוויר, היבשה וכמובן המים. וידיאו שהופק עבור PBS מגולל את סיפורו של ניחוח הגשם.
ממה נובע הריח הייחודי של הגשם?
סופת גשמים משולה לקרקס נודד אשר מודיע בחגיגיות על בואו לעיר. כמה וכמה חושים מקבלים את ההודעה – העיניים צופות בעננים המתעבים באופק, העור מרגיש את שינויי הטמפרטורות, האוזניים עשויות לשמוע את הרעמים ואת הרוח, וגם האף יודע לספר לנו על החגיגה שבדרך. כפי שמתואר בווידיאו – "ענני סופה יכולים לשאת תזמורת של ריחות שונים".
שלוש תופעות יוצרות את תשלובת הריח של הגשם הראשון. עוד לפני הסופה נישא ריח האוזון באוויר, כאשר המטען החשמלי של ברקים מפרק מולקולות חמצן לאטומים. הארומה המזוהה והבולטת יותר נוצרת מסינרגיה בין האדמה, המים והאוויר. למעשה, החומר שאנו מריחים לא בדיוק קשור לגשם – ואף נוצר הרבה לפניו – כאשר תרכובות אורגניות שמקורן בצמחים מתפרקות ונספגות באדמה בתקופות יובש. התרכובות הללו מתפזרות על הקרקע ויוצרות תגובה כימית עם מינרלים אחרים שמצויים בתוכה. הגשם מציף את התרכובות האלו אל פני השטח והן נישאות באמצעות האוויר אל הנחיריים שלנו. הגורם השלישי שתורם לריח הייחודי של הפטריכור הוא בקטריות שמצויות באופן טבעי באדמה.
האדמה מאותתת לבעלי החיים ולצמחים?
עבור הצמחים, התרכובות האורגניות משמשות אמצעי תקשורת שתפקידו בא לידי ביטוי דווקא כשאין גשם. בזמן יובש, החומרים שנמצאים בקרקע מסמנים לצמחים שאין מים וכך הם יכולים לווסת את צמיחת השורשים או את הנביטה. מדענים מאמינים כי גם בעלי החיים נהנים משירותיו של הפטריכור, כמו גמלים שמאתרים בעזרתו נאות מדבר, או דגי נהרות ואגמים שחשים בחומרים הנשטפים עם הגשם ויודעים מתי הגיע הזמן להתרבות.
אבל האם הפטריכור חשוב עבור בני האדם – ואם כן, מדוע? כאמור, חוש הריח הוא מנגנון קדמוני המחובר ישירות למוח. מדענים משערים שריח האדמה אחרי הגשם מעורר בנו אמוציות משום שאבותינו הקדומים היו תלויים בגשמים להישרדותם. כלומר, במקביל לזיכרונות ילדות שצפים בנו כשאר ריח הגשם שוטף את אפינו, ייתכן שהמוח מבשר לנו שמשהו טוב קורה, איתות עתיק שנותר בנו לאורך השנים. אם אכן כך, נותרה השאלה – מדוע המנגנון הזה לא התנוון? על כך עוד אין תשובות ברורות.
אם מפרקים את תופעת הפטריכור לגורמיה, נוצר בלבול: כיצד בקטריות בקרקע, מולקולות חמצן מפוצלות וצמחים רקובים שמשמשים בעלי חיים לוויסות עיתוי ההתרבות קשורים לזיכרונות ילדות או לרגשות חיוביים? במובן הזה, הפטריכור הוא עדות לטענה כי כדור הארץ הוא אורגניזם אחד. אותה תערובת כימיקלים ש"מדברת" עם הצמחים ובעלי החיים מדברת גם אתנו. כפי שנאמר בוידיאו "בפעם הבאה שאתם מריחים סופה מתקרבת, קחו רגע לחשוב מה האבנים מנסות לספר לכם".
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
מדוע ריח מעורר בנו זיכרונות חזקים ואיך להשתמש בזה לטובתנו?
אתנחתא של טבע: כוראוגרפיה מחשמלת של סופות ברקים ותאי-על
משאירים חותם בעולם - ההילה הביולוגית האישית שמלווה אתכם לכל מקום
עוד מרדיו מהות החיים:
