מדוע בני האדם מייחסים חשיבות רוחנית לדברים חומריים?
כשאנו חושבים על החפצים שלנו, לא אחת צפים בנו רגשי חיבה. נשמע מוזר? אתם יכולים לבדוק את זה בעצמכם: נסו להיזכר בחפץ כלשהו שאתם מחזיקים ברשותכם, הסמארטפון, בגד או אפילו הבית. סביר להניח שעולה בכם רגש חיובי, אולי אפילו בלי שהבחנתם נמתח לכם חיוך קטן בזווית הפה. מצד שני, קשר חזק לחפצים נתפס כחומריות וכשטחיות. האם אנו מסוגלים לבצע ניתוק רגשי מוחלט מחפצים דוממים? האם קשר לחפצים הוא בהכרח שלילי? שאלות אלה והיחס שלנו לחפצים עלו לדיון בצורה מאוד מסקרנת בעמוד Tumblr ששאל את הגולשים – מה הייתם לוקחים אתכם אם הבית שלכם היה בוער?
על השאלה הזו ענו אלפי גולשים באמצעות תמונות מסודרות של החפצים שבחרו להציל – שעון, מצלמה, מחשב נייד, ספר, תמונה, מפתחות לרכב, בובה, שרשרת ושלל חפצים נוספים. קיימת חלוקה גסה לשני סוגי חפצים שאנשים רצו לקחת עמם – חפצים פרקטיים וחפצים בעלי ערך סנטימנטלי, וזהו כבר רמז עבה לגבי מהות הקשר שלנו עם אובייקטים דוממים.
פסיכולוגים מנסים להבין מדוע אנו נקשרים לחפצים מלכתחילה, מבלי לשפוט את התופעה עצמה. נקודת ההנחה היא שחיבור לחפצים היא תכונה אנושית טבעית, והשאלה הראשונה היא – לשם מה התפתחה התופעה הזו, מה היא משרתת? ד"ר כריסטיאן ג'ארט, מה-British Psychological Society מביא סקירה מקיפה של תופעת ההיקשרות לחפצים במגזין של האיגוד הבריטי לפסיכולוגיה. "את הרעיון שאנו יכולים להיות בעלים של משהו, להחזיק בו כאילו הוא חלק מאתנו, ילדים תופסים עד גיל שנתיים", הוא אומר.
ואכן, מערכת היחסים שלנו עם חפצים מתחילה מוקדם, וכרוכה בשלבי התגבשות הזהות שלנו. עם הזמן, ככל שתפיסת העצמי שלנו מתחדדת, הקשר לחפצים הולך ונהיה יותר מורכב. בתחילה, החפצים מסייעים לתינוקות להתנתק מהתלות המוחלטת בהורים. "מומחים מתייחסים להיקשרות של הילדים לחפצים כ'חפצי מעבר', כי קיימת השערה שהם עוזרים במעבר לעצמאות". בשלב מאוחר יותר, גיל ההתבגרות, מערכת היחסים הזו מקבלת משנה תוקף. זוהי התקופה שבה הזהות ממש נתמכת בחפצים. ג'ארט מציין מחקר על בני נוער שמצא כי "חומריות הגיעה לשיאה בגיל ההתבגרות, בדיוק בשלב שבו ההערכה העצמית נטתה להיות נמוכה ביותר". נערים ונערות משתמשים בחפצים כדי לשקף מי הם כלפי הסביבה וכלפי עצמם. הם מסייעים להם לבנות את הזהות.
אלגרה, בת 17 מקליפורניה מציגה את החפצים היקרים ללבה. מתוך: The burning house.
כמבוגרים, הקשר לחפצים כבר משמש הארכה של העצמי. אנו טוענים את החפצים בשלל זיכרונות, משמעויות רוחניות וסמליות. יותר מזה, אומר ג'ארט, "כשאנו מתבגרים, הדברים שלנו מגלמים את תמצית העצמי שלנו עוד יותר – והופכים לכלי קיבול חיצוניים עבור הזיכרונות, מערכות היחסים והטיולים שלנו". השעון שקיבלתם ליום ההולדת הוא כמו דיסק קשיח חיצוני שמאחסן את כל החוויות האישיות שעברתם בזמן שענדתם אותו – והמוח שלכם קישר אליו. זה נכון לגבי החולצה מהטירונות, הטבעת שסבתא הורישה ואפילו הקומקום החשמלי הישן מבית הוריכם. סביב כל חפץ כזה טוויה רשת של זיכרונות שנמצאת בקשר ישיר והדוק עם 'הזיכרון הפנימי' שלנו, כלומר, המוח.
פרופסור מיהאי צ'יקסנטמיהאיי, מומחה לפסיכולוגיה חיובית מאוניברסיטת קלרמונט, כתב יחד עם פרופסור יוג'ין האלטון מאוניברסיטת נוטרדאם את הספר The Meaning of Things Domestic Symbols and the Self. צ'יקסנטמיהאיי אומר כי "החפץ הוא פשוט גשר לאדם אחר, או לרגש אחר… מתנה מאמא יכולה לייצג את אהבתה; מזכרות יכולות להעלות בנו מקומות שקרובים ללב אך רחוקים מהישג יד". החפצים אינם בעלי חשיבות בפני עצמם, אלא יותר משמשים כמו כרטיס נטען שכוחו יפה כל עוד הוא מכיל בתוכו תוכן. החפצים, אפשר לומר, סופגים את המהות שלנו ושל הסביבה, ומכאן מגיעה חשיבותם עבורנו.
הקשר שלנו לדברים חיצוניים לא נגמר בחפצים גשמיים. ההארכה של העצמי המובהקת ביותר היום מגיעה בפורמציה אלקטרונית. ד"ר ג'ארט מביט במהפכה שמתרחשת באינטרנט וברשתות החברתיות בפרט, ומאמין כי "כיום אנו יכולים לטפח זהות אונליין… אנחנו לא חייבים לרכוש חפץ כדי לקשר אותו אל עצמנו, אנחנו יכולים פשוט לספר לעולם באמצעות טוויטר או פייסבוק על העדפות שלנו".
המרחב הווירטואלי החל להחליף במידה מסוימת את המרחב החומרי. "העצמי החל מתרחב, כמעט מילולית, אל הטכנולוגיה, כשגוגל בתפקיד תותב זיכרון". אבל זה לא משנה כהוא זה את המשמעות של ההיקשרות האנושית לחפצים חיצוניים. בני האדם מחפשים דרכים להרחיב את הזהות שלהם ולקשור אותה אל המציאות החיצונית – ובכך להפוך את הסביבה לחלק אינטגרלי של ה"אני".
היקשרות לחפצים בדרגות מסוימות עשויה להעיד על מגוון תופעות פסיכולוגיות, ויש דוגמאות של אנשים שממש מאוהבים בחפצים. עם זאת, עושה רושם שזהו המצב הקיצוני, בעוד שהיקשרות סבירה לחפצים היא תופעה טבעית ואנושית. אז אפשר להסתכל על קשר לחפצים כחומריות, אבל אפשר גם לנסות לחשוב על רשימה מצומצמת של דברים שהיינו מצילים מהבית, להרהר מדוע הם כה חשובים לנו וללמוד עוד משהו על הזהות שלנו. אם רגע ההתבוננות הזה יהיה מלווה בחיוך נוסטלגי, הרווחנו.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
מדוע אנו רואים פרצופים בחפצים יומיומיים?
מה חלומותיו של עגנון מלמדים אותנו על הפסיכולוגיה האנושית?
ההרצאה השבועית של TED: מדוע השאלה 'מי אנחנו' כל כך מבלבלת?
עוד מרדיו מהות החיים:
