וידאו מציג את נדידת העופות ברחבי העולם מזווית הציפורים
בלב כדור הארץ ישנה שכבה של מתכות במצב צבירה נוזלי העוטפת את הגלעין הפנימי. החלק הזה, שמכונה "הגלעין החיצוני", שוכן כשלושת אלפים קילומטרים מתחת לרגלינו, ומדענים משערים שבו נוצר השדה המגנטי של כדור הארץ. מה למידע הגיאולוגי הזה ולעופות השמיים? כבר שנים רבות מצטברות ראיות שלפיהן ציפורים נודדות מסוגלות לחוש את המגנטיות של כדור הארץ ולנווט את דרכן על פיו.
ליכולת הזו משמעות מרתקת – מדובר בחיזוק משמעותי לתפיסה ההוליסטית של הטבע כאורגניזם אחד. שיתופי פעולה בין חיות ואפילו בין בעלי חיים לצמחים או לדומם שבטבע כבר התרגלנו לראות. ואולם, במקרה של נדידה על בסיס שדה מגנטי מדובר על שימוש בכוח פיזיקלי קיים כדי לשרוד. באופן כללי, נראה כי ציפורים מצטיינות בניצול חוקי הפיזיקה של כדור הארץ: התעופה כולה מבוססת על כוחות עילוי, משקל, תנע וכן הלאה; נוצות מהוות את אחת מיצירות ההנדסה הביולוגיות המופלאות ביותר, ואם לא די במכניקה הפיזית, לציפורים יש גם יכולת מנטלית לפענח את הכוחות הפיזיקליים של הכוכב באמצעות מכניקת הקוונטים. אגב, בעלי חיים נוספים, דוגמת לווייתנים, מסוגלים גם הם לקרוא את המפה המגנטית של כדור הארץ.
ומאין העניין הרב שלנו בנדידת הציפורים? המסע השמימי שעושות הציפורים פעמיים בשנה – בסתיו ובאביב – מלווה את חיינו מראשיתם, מאחר שישראל היא לא רק צומת יבשתי מרכזי, אלא גם נקודת עצירה ראשית במסלולי הנדידה. טורי הציפורים במבנים התעופה שלהן הפכו לסמל מובהק של חיי הטבע בארץ, ומעבר הציפורים מעל ראשינו הוא אירוע מרגש ומרהיב ביופיו. ואולם, נדידת העופות מתרחשת בכל העולם וצלמי טבע עושים מאמצים כבירים כדי לתעד וללמוד אותה. אחד הפרויקטים השאפתניים ביותר בתחום נקרא Earthflight, והוא מתעד את המסע מנקודת מבטם של העופות הנודדים. את התוצאות המהפנטות תוכלו לראות בשני קטעי הווידיאו שלמטה.
בשנת 2011 עלתה לאוויר אחת מסדרות הטבע המושקעות, החדשניות והמופלאות ביותר, Earthflight, בהפקתו של ג'ון דאונר. הסדרה צולמה בטכנולוגיה חדישה שמאפשרת לצופה להתלוות אל מסע הנדידה של הציפורים ולחוות אותו לראשונה מנקודת מבטן – בגבהים מסחררים, כשנוף עוצר נשימה של שש יבשות פרוש מתחת. הצילום מקנה לצופה מקום במבנה הטיסה ונותן לו להביט הן על הנוף והן על הציפורים הנוספות שעפות 'לידו' ממרחק אינטימי.
מעבר ליופי המדהים הגלום בצילום, הזווית החדשה מזמינה אותנו לחשוב מחדש על תופעת טבע שאנו רגילים לראות בצורה אחרת לגמרי. עבורנו זהו חילוף תפקידים: הקרקע שעליה אנו חיים הופכת למקום מרוחק, ואילו השמיים, שנמצאים מחוץ להישג ידו של האדם, הופכים למגרש המשחקים שלנו. מעין הציפור נראות הערים כמו מבני לגו; היערות, השדות והאדמה החשופה – כמו מרבדים ססגוניים, והים – כמשטח אין סופי של כחול בוהק.
המעוף לצד הציפורים גורם למין תחושה של אובדן אוריינטציה במרחב. ממד הגובה אינו מוכר לנו, מלבד טיסה במטוסים שבהם המחיצה מפרידה בינינו לבין האוויר הפתוח. ליד העופות, המגע עם השמיים הוא בלתי אמצעי. התחושה הזו, לצד משק הכנפיים המונוטוני, המוזיקה והעריכה – יוצרים אפקט מדיטטיבי שמשרה רוגע על הצופה.
צריך להודות בזה, ציפורים מקסימות אותנו. למראה האצילי והנוצות הססגוניות יש ודאי חלק בכך, כמו גם ליכולת שלהן לממש בהינף כנף את אחד החלומות הגדולים ביותר של המין האנושי – לעוף. עם התקדמות המדע הולך ונחשף עוד היבט שמגרה את הסקרנות כלפי האורחות הפוקדות אותנו בנאמנות מדי שנה – היכולת המסתורית שלהן להבין את סודות כדור הארץ.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
אתנחתא של טבע: להקת זרזירים במחול אווירובטי מרהיב
מקור משותף? נמצאו ראיות הקושרות את ציוץ הציפורים לשפה האנושית
אתנחתא של טבע: גם בעלי חיים מחפשים לפעמים קצת מזל משמיים
עוד מרדיו מהות החיים:
