צילום של נאס"א מגלה את המראה הססגוני של ערפילית פלנטרית מרהיבה
מרחבי החלל הם בעיקר ריק חשוך ומוחלט. בין לבין מרחפים להם עצמים כדוריים, ולמרות שהם מיליארדים על גבי מיליארדים – ביחס לשטחים הריקים הכוכבים הם חלק זניח ממה שמרכיב את החלל. על רקע זה מפתיע לגלות כמה מחזות משונים, מרהיבים וארציים מגלים אסטרונאוטים כשהם מציצים החוצה, מעבר לאטמוספירה שלנו. מה הסיכוי, למשל, למצוא בחלל פרפר מרחף?
הנה, רק ביולי השנה (2015) חלפה גשושית החלל ניו הורייזונס על פני כוכב פלוטו וצילמה את הלב הענק שנראה כמו טבוע על פני השטח של כוכב הלכת הננסי. קצת לאחר מכן, באוגוסט 2015, שחררו נאס"א וסוכנות החלל האירופית צילום מרהיב לא פחות של הערפילית הפלנטרית M2-9, הידועה גם בכינוי המחמיא "ערפילית הפרפר". לערפילית הפרפר יש עוד כמה וכמה כינויים, ביניהם "הפרפר של מינקובסקי" על שם החוקר שגילה אותה לראשונה, והכינוי "ערפילית הסילון הכפול" שמתאר את התופעה הפיזיקלית הנצפית.
מה שמוביל אותנו ללב העניין, מהי ערפילית ומה בעצם אנו רואים שם? בתמונה שצולמה באמצעות טלסקופ החלל האבל נראה ניצוץ בוהק במרכז, ומשני צדדיו מעין כנפיים צבעוניות הנמתחות לכיוונים מנוגדים. הן מתרחבות מהמרכז עד שמגיעות לשיא, ואז נוצרים שובלים הולכים וצרים, היוצרים מראה שמזכיר גוף של פרפר.
הכנפיים והשובלים הם גזים שנפלטים ממרכז המערכת, שם נמצאים שני כוכבים: אחד מהם הוא "ננס לבן", כלומר מצוי בשלב האחרון של תהליך המוות, והשני נמצא שלב אחד לפני מוות. האור הנובע מליבת הכוכב הגוסס הוא זה שצובע את הגזים ומעניק להם את צבעם. אף על פי שרק כוכב אחד פולט גזים, יחסי כוח הכבידה בין שני הכוכבים גורמים לגז לנוע לשני הכיוונים ויוצרים את הסימטריה היפה. כל זה מתרחש הודות למסלול הכוכבים בחלל – שמקיפים אחד את השני פעם במאה שנים.
הפרפר הקוסמי (להגדלה). ESA/Hubble & NASA Acknowledgement: Judy Schmidt.
כל היופי הזה מתרחש במרחק בלתי נתפס מאתנו – 2,100 שנות אור. לשם המחשה, השמש נמצאת במרחק של כשמונה דקות אור "בלבד" מכדור הארץ. ואם כבר מדברים על השמש, זה הגודל המשוער של שני הכוכבים. במילים אחרות, אנו צופים בשני כוכבים בגודל של השמש שנמצאים לקראת סופם, חגים אחד סביב השני – וכתוצאה מכך שולחים סילוני גז שנפלטים בשל התפרקותם למרחק כה גדול, עד שניתן להבחין בו על פני נצח של חלל ריק.
הסילונים הצבעוניים של ערפילית הפרפר ממשיכים לנוע ולגדול כל הזמן בקצב מסחרר של למעלה ממיליון קמ"ש. מאז שהתגלתה הערפילית בשנת 1947 ביצעו המדענים חישובים והגיעו למסקנה כי החלק החיצוני של הכנפיים (שנראה בתמונה) נוצר לפני כ-1,200 שנים.
תמיד מדהים איך אירועים פיזיקליים שגרתיים, שהיקום כולו אדיש לגבי התרחשותם, יכולים לגרום להתרגשות מרובה ולהתפעלות אסתטית בפינה נידחת על כוכב זעיר וחסר חשיבות. כמובן שעבורנו, המין אנושי, יש להתרחשויות הללו ערך מדעי רב, אבל כשמביטים בתמונה ומהרהרים בהקשר הרחב שלה, קשה שלא להתפעל באופן אישי מהמרחבים הבלתי נגמרים שמקיפים אותנו.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
מדוע עוד לא פגשנו חייזרים? פרדוקס פרמי מציע תשובה מדעית
מדענית של נאסא מסבירה: כולנו תוצאה של סופרנובה
כיצד ההגעה לחלל שינתה את המודעות העצמית שלנו?
עוד מרדיו מהות החיים:
