החוויה האנושית מלאה בקונפליקטים פנימיים וחיצוניים שלא פעם מערערים אותנו. כיצד נוכל לטפח מרכז יציב שיעניק לנו ביטחון ושלווה גם נוכח שינויים, אתגרים ואכזבות? 5 תרבויות עתיקות פורשות בפנינו את תובנותיהן הייחודית לגבי המקור לשלום פנימי, שאותן ליטשו במשך אלפי שנים, ואת הדרכים המעשיות להגיע אליו.
מטפורה עתיקה מדמה שלום פנימי לאגם רגוע, שקט וצלול. השקט שבו אינו מעיד על חוסר התרחשות או על ריקנות, כי אם על מצב אחר של חוויה פנימית שהיא תמיד ברורה, שלווה ומקורקעת ללא תלות באירועים חיצוניים. ואולם, בניגוד לאגם שאין לו יכולת להשפיע על רוגע המים שבו, לבני אדם יש את היכולת לפתח ולטפח את השלום הפנימי בתוכם.
לאורך ההיסטוריה, פילוסופים ותיאולוגים הדגישו את חשיבותו של שלום פנימי כמרכיב חיוני לחיים טובים, כותב ד"ר מת'יו ט. לי, חוקר ומרצה למדעי החברה. בהסתמך על תובנות כלל-תרבותיות ואקדמאיות, מגדיר אותו לי כ"מצב מנטלי רגוע ומאוזן שמתאפיין בגישה של קבלה והשלמה".
שלום פנימי מוכר בשמות שונים בכל תרבות או מסורת: אפלטון והיוונים הקדמונים דיברו על "אפתיאה" (מתורגמת מילולית כ"ללא סבל" ואין הכוונה לאדישות), ביהדות מתייחסים ל"מנוחת הנפש", בבודהיזם הוא נקרא "אופקה" או "אופקסה", בהינדואיזם הוא מתקשר עם "ברהמאן" – המציאות המוחלטת שמתעלה על הסחות האגו, ובנצרות הכירו בו כ"שלווה אלוהית".
מצב מנטלי זה ידוע ומוערך במסורות השונות הן כמטרת קצה רצויה והן כנטייה או מעלה שראויה לטיפוח לאורך החיים בעזרת תרגולים ספציפיים. מסע בין 5 תרבויות חושף לנו את המנהגים והכלים הייחודיים שלהן בדרך להשגת שלום פנימי.
1. סווט לודג'
בתרבויות ילידי צפון אמריקה נהוגה מסורת בת אלפי שנים של טקסים שבהם נעשה שימוש בחום כבד על מנת לעודד היטהרות פיזית ורוחנית. הם נערכים בבקתות הזעה – מבנים נמוכים ועגולים עשויים מחומרים טבעיים. במרכז הבקתה נמצאת גומה עם אבני בזלת לוהטות שמועברות ממדורה הבוערת מחוץ לאוהל. על האבנים יוצקים מים ומניחים עשבי מרפא הממלאים את הבקתה באדים חמים. בזמן שהשימוש בסאונות למיניהן מוכר גם בתרבויות נוספות בשל סגולותיהן הרפואיות, הייחודי במסורת הילידית האמריקאית הוא השימוש בהן בעיקר כטקס רוחני: המבנה דמוי הרחם שואף לעורר חוויה של לידה מחדש לאחר שיכולות הגוף נדחקו אל הקצה. על פי המסורת, המאמינים יוצאים מן הסווט לודג' כשהם חשים שלמים יותר, מאוזנים יותר ובעלי ערך עצמי גבוה יותר.
במאמר לאיגוד הסאונה הצפון אמריקאי כותב ד"ר מארק טימרמן שאפקט הסאונה מעורר את המערכת הסימפתטית בגוף. זו משחררת הורמונים כמו אנדורפינים וסרוטונין המשפרים את מצב הרוח ויוצרים תחושת אופוריה והקלה על מתח, חרדה ובדידות. לא פעם נערך הטקס כחלק מתהליך חניכה של מתבגרים. עצם ההתגברות על האתגר הפיזי הקיצוני מביאה לתחושות מסוגלות, ביטחון עצמי ובגרות.
2. אובונטו
פילוסופיה ודרך חיים שמקורה באפריקה, ונועדה להוות צוהר להשגת שלום פנימי וחיצוני. בשפת הזולו, המילה המורכבת מיתרגמת ל"אני בגלל שאנחנו" או "אני בזכותך" ומתארת את רעיון האנושיות והאנושות המאוחדת. הפילוסופיה מכירה בכך שכולנו משתייכים למשפחה אנושית אחת: כל אחד מאיתנו מתקיים רק הודות לאחר, וכל פעולה שלנו משפיעה על החברה. בחיי היומיום היא באה לידי ביטוי בדמות אדיבות, נדיבות, אכפתיות וחמלה כלפי האחר. בבסיסה היא מעודדות ערכים כמו הוגנות, הכנסת אורחים, כנות וקהילתיות. מנקודת המבט הזו, הכלי להשגת שלום פנימי הוא דאגה לשלומם ורווחתם של הסובבים אותנו.
הלומלו סיפה וויליאמס, כתבת Global Citizen, מספרת כי את התגלמות הפילוסופיה ניתן לראות בפועלו של לוחם זכויות האזרח ונשיא דרום אפריקה לשעבר, נלסון מנדלה. בנאום שנשא ברק אובמה, נשיא ארצות הברית לשעבר לזכרו של מנדלה, אמר עליו ש"הבין יותר מכולנו את הקשרים שמאחדים בין בני האדם ומגדירים את הרוח הייחודית שלנו […] המילה אובונטו מתארת הכי טוב את המתנה האדירה של מנדלה לעולם. הוא הכיר בכך שאנחנו כולנו קשורים יחד בדרך שאולי נסתרת מהעין, אבל משפיעה עלינו בדרכים רבות. הוא הבין שאנחנו מגשימים את עצמנו בכך שאנחנו חולקים את עצמנו עם אחרים ודואגים לאלו שסביבנו, ושהדרך היחידה שלנו לצמוח ולהתקדם עוברת דרך הצמיחה וההתקדמות של אנשים סביבנו". את השלום הפנימי של מנדלה היה ניתן לראות בדמות עקרון אי האלימות שעמד בבסיס הנהגתו, ואת עמדותיו המורכבות והשקולות ביחס לסכסוכים בכלל.
בדיקת הכיסים מאלצת אותנו לעצור ולחשוב על מה שבדרך כלל נעשה ללא מודעות. צילום: Andrey_Popov on Shutterstock
3. רפואה סינית מסורתית
פילוסופיית היין והיאנג במסורת הסינית נשענת על הרעיון כי בכל היבט של הקיום והעולם פועלים ביטויים של כוחות מנוגדים אך משלימים. על פי התורה, שלום פנימי נובע מתוך הרמוניה בין הכוחות האלו. היא דוגלת בטיפוח מודעות עצמית ומציאת איזון בין היבטים שונים בחיים, למשל בין עבודה ופנאי, פעילות ומנוחה, מחשבות ורגשות שונים, כמפתח לקידום ההרמוניה הפנימית הזו.
הרפואה הסינית המסורתית מבטאת את הפילוסופיה הזו במישור הבריאותי. הנחת היסוד שלה היא שקיימת וזורמת ביקום ובכל גוף אנרגיית חיים (צ'י) שהיא הבסיס לבריאות הנפשית והפיזית. היא רואה בגוף, בתודעה ובנפש מכלול אחד, שבו הם משתקפים אחד בשני: ברגע שיש הפרעה בזרימת הצ'י בגוף, האיברים נפגעים ומשפיעים בכך גם על המצב הנפשי. באופן דומה, ככל שהנפש אינה רגועה ומעורערת, כך הדבר מעיד על חוסר איזון בין יין ליאנג ומתבטא בבעיות פיזיולוגיות ובריאותיות שונות.
על כן, הרפואה הסינית תופסת שלום פנימי (הרמוניה בין יין ויאנג) כחלק מרווחתם הכוללת של שלושת המרכיבים האלו ומבטאת איזון ביניהם. כדי להגיע אליו, היא מבקשת לטפל בגוף הפיזי ולטפח הרמוניה תודעתית ונפשית. לשיטתה, שילוב הוליסטי של כלים כמו דיקור, תזונה, צמחי מרפא ועוד מסייע לשקם ולתחזק את האיזון הזה.
4. אי היקשרות
אחד הרעיונות המרכזיים בפילוסופיה הבודהיסטית ובהינדואיזם הוא שהסבל בחיינו נובע מהיקשרות לאנשים, לדברים ולציפיות. מכיוון שכך, המסורות הללו מטיפות לאי-היקשרות: הכרה בעובדה שכל דבר בחיים, כמו גם החיים עצמם, הוא ארעי, וקבלה שלה. אנשים ישתנו או יעזבו, דברים יתבלו, ולא תמיד הכל ילך כמתוכנן. כשאנחנו נאחזים בכל אלו, אנחנו מבטיחים לעצמנו אכזבה וכאב בשלב כלשהו.
תרגול אי-היקשרות אין משמעותו שלא צריך להיות לנו אכפת מאנשים או מדברים, אלא פשוט להבין שההיאחזות בהם לא משרתת אותנו בטווח הארוך. לכן, מציעות התורות, אם אנחנו מחזיקים משהו בעוצמה, בין אם זו מערכת יחסים, טינה או ציפייה – ראוי להרהר בשחרור החבל המתוח.
על פי הפילוסופיות המזרחיות, קבלה של הדברים כפי שהם וויתור על מה שאינו מועיל לנו מסייעים בטיפוח שלום פנימי ובהתמודדות עם תנודות החיים ביישוב דעת. גישה זו גם מקדמת חמלה – עיקרון ליבה נוסף בתורות אלו – על ידי כך שהיא מאפשרת לנו להזדהות עם האחר באופן אותנטי וכן ללא הטיית הציפייה.
5. שמירת שבת
אחת המצוות החשובות ביותר ביהדות הוא שמירת יום השבת. על פי המסורת, על המאמינים לקדש ולהימנע מכל עבודה ומלאכה ביום השביעי בשבוע, בהתאם למלאכת בריאת העולם שנעשתה בשישה ימים ושבתה ביום השביעי.
על פי הרב קוק, עקרון שמירת השבת נועד בין היתר לקדם שלום פנימי. החוויה האנושית נעה בין שני עולמות: האחד פנימי – של מחשבה, מוסר ורוח, והשני חיצוני – של מעשים וחומר. ככל שיש קונפליקט וריחוק בין שני העולמות, כך השלום הפנימי שלנו מתערער. לפי הרב קוק, שמירת השבת נותנת לנו הזדמנות לגשר על הפערים שבין שני העולמות ולעודד איזון והרמוניה ביניהם.
השגרה בעולם החיצוני לא תוכל להתקיים אם נשבות במשך כל השבוע, אך גם לא תוכל להתקיים בצורה בריאה אם לא נשבות במשך יום אחד לפחות. מצד אחד, המצווה מאלצת אותנו לקחת הפסקה ממטלות העולם החיצוני של חיי היומיום, ולהתכנס פנימה, להחזיר לחיינו שלווה ורוח. מהצד השני, ההפסקה הזאת מאפשרת לנו לנוח להיטען ולחזור מאוזנים יותר חזרה החוצה, אל העולם החיצוני.
לפי קוק, הלכות השבת השונות מוודאות את חיזוק החיבור הזה בין שני העולמות. למשל, בשבת לובשים ביגוד אחר, ייעודי ונבדל מזה שלובשים במשך השבוע. כך משתלבת קדושת השבת – שמסמלת את העולם הפנימי – עם סממן חומרי של העולם החיצוני. באופן דומה, קיים מנהג של בדיקת הכיסים לפני כניסת השבת, שכן ישנו איסור על מוקצים שונים שאין לשאת ביום זה. כששוכחים משהו בכיס זו תוצאה של חוסר מחשבה או תשומת לב. בדיקת הכיסים מכניסה כוונה ומודעות לתופעה היומיומית הזו.
תמונת כותרת: Angelina Solntseva on Shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
5 דרכים להאיר על הצללים שבתוכנו
ההרצאה השבועית: כיצד לייצר לעצמנו עוגנים בטוחים בים סוער
מותשים? יש יותר מסוג מנוחה אחד שאפשר להשקיע בו
עוד מרדיו מהות החיים:
