נוירופלסטיקה, הטיות קוגניטיביות ואפקטים פסיכולוגיים מגלים שהמציאות שאנחנו חווים היא יצירה מורכבת של המוח שלנו. כיצד ניתן לרתום את היכולות המנטליות שלנו כדי לייצר את המציאות שאנו רוצים?
הרעיון שהמחשבות שלנו יוצרות את המציאות עתיק אולי כמו ההיסטוריה עצמה, ובכל זאת בעידן הניו אייג' וההתפתחות האישית נראה שהוא זוכה לקמבק מפואר. ספרים על 'חוק המשיכה', סדנאות מניפסטינג וקואוצ'רים לזימון טוענים שאם ממקדים את המחשבה בתוצאות חיוביות, עד מהרה הן יתגשמו בחיים כבמטה קסם. הרעיון הזה עשוי להישמע מאוד מפתה, אולי אפילו טוב מכדי להיות אמיתי.
עם זאת, תיאוריות ומחקרים מתחומי מדעי המוח, הפסיכולוגיה וההתנהגות, מדגימים כיצד שימוש מסוים במחשבות שלנו אכן עשוי להשפיע על המציאות שלנו הלכה למעשה. לא מדובר בטענות מיסטיות ולא במשהו שיוצא נגד חוקי הפיזיקה. אלה הן פרקטיקות שמעצבות מחדש את התפיסה שלנו וממקדות אותנו בדברים שבהיעדרן נותרים מוסווים מהעין.
דבי המפטון, חוקרת מוח וסופרת המתמחה בנוירופלסטיקה, מסבירה בבלוג שלה כי חוויית המציאות שלנו מעוצבת באופן לא מודע על ידי מבנים קוגניטיביים המוטמעים במוח. זוהי מערכת של אמונות וציפיות שרכשנו ופיתחנו במהלך החיים לגבי עצמנו ולגבי העולם (מתוך תהליכים כמו למידה, חיקוי, התנסות אישית ועוד), אשר מקודדת במוח באמצעות רשת מסועפת של קשרים נוירולוגיים.
"המחשבות שלנו מייצרות מציאות פנימית שמשפיעה ישירות על איך שאנחנו חווים את העולם החיצוני", היא כותבת. אותו מיינדסט משתקף במציאות הסובייקטיבית של כל אחד מאיתנו באמצעות מכלול של הטיות קוגניטיביות ואפקטים פסיכולוגיים.
המעניין הוא, מסבירה המפטון, שהמוח גמיש. ככל שחוזרים על מחשבה או אמונה מסוימת, כך המסלול הנוירולוגי שלה מתעבה ומתחזק, ולהיפך, כשממעיטים בחזרה המסלול נחלש. המסלולים העצביים החזקים ביותר הם אלו שמשתקפים במציאות בצורה הבולטת ביותר. בעזרת עבודה מכוונת ניתן לחווט מחדש את הקשרים הנוירולוגיים על מנת שיעצבו מציאות רצויה יותר. עצם ההיכרות עם אותו מכלול מנגנונים קוגניטיביים ופסיכולוגיים עשוי להיות הצעד הראשון בעבודה זו.
1. מיקוד קשב וזיהוי הזדמנויות
המוח שלנו מוצף ללא הרף במידע ובגירויים חושיים. כדי שנוכל לתפקד ביעילות, קיימת במוח מערכת לתיעדוף קשב. הפסיכולוגית קלאודיה האנסלו כותבת ב-Contemporary Psychology שמערכת ההפעלה הרשתית (RAS – Reticular Activating System) משמשת כמעין פילטר שמסנן את המידע החושי ושומר על מיקוד במה שהמוח תופס כחשוב. "ה-RAS פועלת כשומרת סף בין החושים שלך לבין מה שמגיע לתודעה", היא כותבת. "היא מחזקת את מה שמתרחש בלא-מודע שלנו ומכוונת את הקשב בהתאם". כתוצאה מכך, אנו מבחינים בקיומן של תופעות מסוימות בעוד שלאחרות אנו לא מודעים כלל, מה שמשנה לחלוטין את האופן שבו אנו חווים את המציאות.
"אפקט מסיבת הקוקטייל" ו"אפקט באדר מיינהוף", למשל, שעליהם כתבנו בהרחבה בעבר, מדגימים את השפעתה של מערכת ה-RAS על עיצוב המציאות שלנו.
האנסלו מסבירה שכאשר תשומת הלב ממוקדת במטרה מסוימת, כמו הסבת קריירה או שיפור אורח חיים, ה-RAS עוזרת לנו לשים לב למידע מועיל על ידי כך שהיא מכוונת לזיהוי אנשים, מצבים והזדמנויות שיכולים לתרום לקידום המטרה.
2. הטיית האישור
הטיית האישור, או האישוש, היא תופעה קוגניטיבית שגורמת לנו באופן לא מודע לחפש, לאמץ ולזכור רק את המידע שמחזק את דעותינו, אמונותינו או מחשבותינו הקיימות, תוך התעלמות ממידע שסותר אותן.
ד"ר שהראם השמט מסביר ב-Psychology Today את מקור ההטיה. מבחינה קוגניטיבית, על ידי היצמדות למוכר והידוע היא מסייעת לחסוך באנרגיה ובמאמץ מוחי ועוזרת להימנע מדיסוננס קוגניטיבי שעלול לצוף בהתעמתות עם מידע סותר. מבחינה פסיכולוגית היא תורמת לתחושות שליטה, ודאות וביטחון רגשי בעולם מורכב ובלתי צפוי.
כך למשל, אדם שמאמין שהעולם מלא בסכנות וקשיים, יבחין רק במצבים שמאשרים את אמונתו. הוא ימצא עצמו נתון בלחץ, בעוד שאדם שמאמין שהעולם מלא בהזדמנויות חיוביות יזהה מצבים המובילים להצלחה וצמיחה. בפועל, המציאות מלאה במצבים משני הקטגוריות, אך הטיית האישור גורמת לכך שכל אחד מן האנשים האמורים ירבה לחוות מצבים שתואמים את אמונותיו הקיימות.
פיגמליון והפסל גלתיאה שקם בסופו של דבר לתחייה. ז'אן-בטיסט רניו, 1786. מקור: Wikimedia
3. אפקט פיגמליון
אחת הדוגמאות המובהקות לאופן שבו הציפיות שלנו משפיעות על המציאות היא אפקט פיגמליון, המוכר בנוסח: 'נבואה שמגשימה את עצמה', על שם המיתוס היווני העתיק שלפיו אמן יצר לעצמו את פסל האישה המושלמת והתאהב בה עד שלבסוף היא קמה לתחייה והשיבה לו אהבה. האפקט מדגים כיצד ציפיות מסוימות מובילות לשינוי בהתנהגות ובביצועים. במחקר פורץ דרך משנת 1968 של הפסיכולוג רוברט רוזנטל, התגלה שכשמורים ציפו להצלחה מתלמידים שתויגו כמחוננים, תלמידים אלו אכן הצליחו בסופו של דבר יותר מאחרים, למרות שבפועל נבחרו באקראי וכלל לא היו מחוננים.
הכוח של אפקט פיגמליון טמון בכך שהציפיות לא רק מנבאות את התוצאה הסופית, אלא גם מעצבות את הדרך אליה באמצעות השפעה ישירה על ההתנהגות. ההסבר לתופעה טמון ב'תיאוריית הציפיות העצמיות', ולפיה המוח מתחיל להכין את הקרקע להתממשות הציפייה, ומפעיל בהתאם מסלולים נוירולוגיים שמגבירים את המוטיבציה וההתמדה ומדרבנים לפעולה כמו נקיטת יוזמה, ניצול הזדמנויות והתמודדות עם אתגרים. במילים אחרות, הציפיות מכוונות את ההתנהגות שלנו לכיוון הרצוי, וכך משפיעות הלכה למעשה על המציאות.
במחקר של רוזנטל, נראה שהציפייה של המורים מתלמידים מסוימים להצליח יותר מאחרים גרמה להם באופן לא מודע לתת לתלמידים אלו יחס מועדף, לעודד ולטפח אותם יותר מאחרים. באופן דומה, בסביבות עבודה, מנהלים שמאמינים בעובדיהם ומצפים מהם להצליח, מבחינים כיצד אותם עובדים מממשים את הציפיות דרך הפעולות והבחירות שלהם, מה שמוביל להצלחה ממשית.
4. פתרון בעיות ורגעי אאוריקה
הפסיכולוג הארגוני דיוויד בורקוס מסביר ב–Harvard Business Review כי כאשר נושא מעסיק אותנו, המוח שלנו פועל ברקע כדי לפתור ולקדם אותו ללא הרף. בתהליך שנקרא אינקובציה, או דגירה, המוח ממשיך לעבד את הבעיה, גם כאשר היא לא נמצאת במוקד תשומת הלב שלנו. התוצאה פעמים רבות היא הופעתם של פתרונות יצירתיים, שנראים כאילו צצו משום מקום בדמות רעיון, השראה או מה שמכונה 'רגעי אאוריקה'.
בזמן שאנחנו עסוקים במשהו אחר, "המוח שלנו משחרר את הקיבעון על פתרונות קיימים, ומאפשר לפתרונות חדשים להופיע", הוא מסביר. "זה קורה גם במהלך שינה, כאשר תהליכי עיבוד המידע והזיכרון של המוח ממשיכים לעבוד מאחורי הקלעים, ומכינים אותנו לאותם רגעי אאוריקה".
התחושה שפתרונות יצירתיים מגיחים פתאום כדי לקדם את המטרות שלנו היא למעשה תוצאה של עבודה שקטה ומתמשכת של המוח, שמארגן ומסדר מחדש את המידע ומאפשר לנו לראות את הבעיה מזווית חדשה.
5. אפקט הפלצבו וכוחו של הדמיון
מחשבות, אמונות וציפיות לא רק משפיעות על ההתנהגות, אלא גם על תהליכים פיזיולוגיים בגוף. שני אפקטים עוצמתיים מבטאים זאת באופן בולט: הפלצבו והדמיון.
אפקט הפלצבו מדגים את הכוח של ציפיות אופטימיות בהחלמה וריפוי. ד"ר האוורד אי. ליווין, כותב במאמר של בית הספר לרפואה של הרווארד שהתחושות החיוביות של תקווה וביטחון שמתלוות למחשבות אלו מפחיתות סטרס ומפעילות את המערכת הפרה-סימפתטית, האחראית להרגעה והחלמת הגוף. כתוצאה מכך, תגובות דלקתיות פוחתות ומשתפר תפקודם של מנגנוני הריפוי הטבעיים ומערכת החיסון הנלחמים בגורמי מחלות ומשקמים את הגוף מפגיעות שונות. בנוסף, כותב ליווין, מחקרים מראים כי תגובות כימיות שמפעיל הפלצבו, כגון שחרור אנדורפינים ודופמין, מובילות לשיפור ברווחה הכללית ולהפחתת תחושות כאב.
ד"ר שרה מקיי, חוקרת מוח, מציינת גם את כוחו של הדמיון במעורבותו בתהליכים פיזיולוגיים. המוח אינו מבדיל בין דמיון למציאות, היא מסבירה. אותם האזורים שפעילים בזמן שחווים אירוע בזמן אמת, פעילים גם בזמן שמדמיינים אירוע. לכן כשמדמיינים תהליכים פיזיולוגיים כמו ריפוי, התאוששות, או אפילו הרזיה, המוח מפעיל את הקשרים העצביים הרלוונטיים ומחזק את התהליכים הפיזיולוגיים הממשיים שהם אחראים עליהם.
תמונת כותרת: Ann.Gumovskaya on Shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
שפע רוחני עשוי להוביל להתעוררות כלכלית
העיקר הכוונה? הקשר המוזר בין מחשבות למעשים
לראות זה להאמין? זה מה שיש למדע לומר על לוחות השראה
עוד מרדיו מהות החיים:
הנוירולוג ד"ר יקיר קאופמן על חיבור ואיזון כל ממדי הקיום – גוף, נפש ורוח
