האם באמת אהבה עצמית היא המזור לכל בעיותינו? מהי הדרך המומלצת ביותר למציאת אושר וכיצד מחשבה יוצרת מציאות? בתרבות ההתפתחות האישית והעזרה העצמית הושרשו המון נוסחאות להצלחה. עד כמה אנחנו באמת מבינים אותן ומדוע דווקא הן עשויות להאט אותנו במסע הצמיחה?
לפי תיאוריית סולם הצרכים של מאסלו, בני אדם נוטים לשאוף לספק צרכים פיזיולוגיים ונפשיים שונים בהיררכיה עולה: רק כאשר הצרכים ההישרדותיים הבסיסיים ביותר שלנו מסופקים (מזון, מים, שינה, בריאות, ביטחון, משאבים קיומיים וכדומה), אנו מתפנים לדאוג לצרכים מדרגה גבוהה יותר: רגשיים (אהבה, שייכות, ביטחון עצמי, כבוד) ולבסוף – מנטליים. בראש הפירמידה מתנוסס הצורך להגשמה עצמית – השאיפה להתפתחות וצמיחה אישית ולמימוש מלוא הפוטנציאל שלנו בכל הרבדים.
יש שיאמרו שככלל, לאחר שהטכנולוגיה של העידן המודרני סיפקה מענה לרבים מהצרכים הבסיסיים וההישרדותיים שלנו והפסיכולוגיה האירה ושמה דגש על מילוי הצרכים הרגשיים שלנו – בני תרבות המערב, בעיקר לאור פילוסופיות שמעודדות אינדיבידואליזם, יכלו עתה להתפנות לטפל כמעט בבלעדיות בראש סולם הצרכים: הצורך למימוש עצמי.
ייתכן שאלו חלק מהסיבות להולדת תרבות ההתפתחות האישית והעזרה העצמית. מפה לשם, מצאנו את עצמנו, בני האדם, עוברים מריצה אחרי איילה בסוואנה לצורך ארוחת הצהריים אל ריצה בין סדנה לריפוי הילד הפנימי לריטריט שחרור אמונות מגבילות. האם בכל אלה אכן טמון הסוד להעפלה לפסגת הפירמידה? מתברר שבתרבות זו עצמה מתהוות לא מעט קונספציות שגויות שעלולות לייצר אמונות מגבילות בעצמן ודווקא לעכב אותנו בתהליך ההתפתחות. כיצד ניתן להתגבר על 5 מהנפוצות שבהן?
1. סדנה בת יומיים תשנה את חיינו
סדנאות חד פעמיות או ספר בודד, רב-מכר ככל שיהיה, עשויים להיות מצוינים לרכישת מיומנויות ספציפיות אך פחות מתאימים ללמידת עקרונות רחבי טווח, טוען ב-Fast Company ג'ון ווספיאן, מחבר ספרים רבי מכר בנושא חיים רציונליים. התפתחות אישית משמעותה שיפור בתבניות חשיבה מהותיות, הוא מסביר. ומכיוון שהמוח האנושי מאוד עמיד לכל שינוי בתבניות היסוד שלו, אין זה סביר שמהפך בפילוסופיות החיים שלנו יכול להתרחש באופן מיידי.
התפתחות אישית, כפי שמעיד עליה שמה, היא תהליך הדרגתי ומתמשך. אלי פולין, ד"ר לפסיכולוגיה ארגונית וקואוצ'רית למנהיגות, מסבירה באתר הבית שלה שככזו, אין לה קו סיום. "כל פנייה בדרך מגלה לנו מקום חדש בתוכנו לחקור, להבין ולגדול בו, מקום שלא היה זמין לנו יום קודם". סדנה או ספר עשויים לעורר בנו השראה רגעית, אך אם לא נמשיך את המומנטום היא עשויה לדעוך או להישכח. החוכמה היא למנף את אותה השראה ולהסתכל עליה כצעד ראשון בדרך חדשה, או ככלי נוסף בדרך קיימת. מכאן, אם נבחר להמשיך להעמיק, ללמוד ולתרגל את שילוב התובנות שקיבלנו בחיינו גם לאחר שהסתיימה הסדנה או הספר – זו עבודת ההתפתחות האמיתית.
שינוי הרגלים, למשל, מצריך זמן רב יותר ממה שנהוג לחשוב. בעוד שספרי עזרה עצמית רבים יספרו לנו שדי בשבועות בודדים בכדי לסגל או להיגמל מהרגלים – בפועל, מחקרים מצביעים על כך שלעיתים נזדקק לתרגל הרגל חדש במשך מעל ל-8 חודשים על מנת שנתחיל לקיים אותו באופן יומיומי ובטבעיות. מעבר לכך, כדי ששינוי כזה באמת ידבק בנו לטווח ארוך ולא ידעך, יש צורך לתחזק אותו באופן מתמשך. החדשות הטובות הן שתחזוקת הרגל קיים דורשת פחות מאמץ מאשר ליצור אותו: ככל שנתרגל אותו במשך זמן רב יותר, כך יידרש פחות מאמץ לבצע אותו.
2. עלינו לשאוף להיות מאושרים תמיד
בתרבות המערב, נראה שהגביע הקדוש של ההגשמה העצמית וההתפתחות האישית הוא אושר (במובן של שמחה, הנאה וסיפוק). האם ייתכן שהסתכלנו עליו לא נכון כל הזמן הזה? הפסיכולוג סטיבן בראייר טוען ב-The New Humanist שאושר עשוי להיות מוערך יתר על המידה. נראה שגם אם נגיע אל האושר, לא נוכל להחזיק בו לאורך זמן. על פי תיאוריית "ההליכון ההדוניסטי", מסביר בראייר, המוח שלנו מתרגל לחידוש שמסב לנו אושר, ועד מהרה הריגוש ותחושת ההנאה ממנו פוחתים. המשמעות היא שבדומה לריצה על הליכון, לא משנה כמה מהר נרדוף אחרי האושר, לעולם לא נגיע ליעדנו. יתרה מזו, עולה ממחקרים שלכל אחד מאיתנו יש נקודת פתיחה שונה של אושר – רמה מסוימת שמהווה את קו הבסיס הטבעי שלנו, שסביבה אנחנו נעים ללא קשר לנסיבות חיצוניות.
ייתכן שזו הסיבה, כותב בראייר, שתרבויות עתיקות מאיתנו הבינו שאושר אינו שווה ערך לרגשות חיוביים. לדבריו, עיקרון האאודימוניה במשנתו של אריסטו (מונח אשר מתורגם לרוב כ"חיים טובים" במובן של שמחים ומהנים) מתורגם במדויק יותר ל"שגשוג אנושי", ומתייחס לחיים שמגלמים גם חוויות ואירועים שאינם בהכרח נעימים או משמחים. "הפסיכולוגיה המודרנית מסכימה עם הקדמונים בכך שתחושות הנאה וסיפוק הם יותר תוצרי לוואי משמחים של חיים עשירים, מאשר פרסים שיש לשאוף להשיגם ישירות", הוא כותב. ניסח זאת ביתר פיוטיות הסופר בן המאה ה-19 נתנאל הות'ורן שכתב ש"אושר הוא פרפר יפהפה שאם נרדוף אחריו תמיד יהיה מעבר להישג ידינו, אך אם נשב בשקט אולי יאיר עלינו", מצטט בראייר.
סדנה חד פעמית עשויה לעורר בנו ניצוץ של השראה, אך זו האחריות שלנו להמשיך לשמור על הגחלת. צילום: Rawpixel.com on Shutterstock
3. אנחנו האחראים הבלעדיים למאורעות בחיינו
תרבות ההתפתחות האישית מלמדת אותנו שאנחנו השולטים בחיינו ובגורלנו. בעוד שהפסיכולוגיה המודרנית מקדמת בברכה את טיפוח תחושת מוקד השליטה הפנימי ככזו שתורמת לביטחון ולחוסן מנטלי, נראה שהיא עלולה להביא עימה גם השלכות פחות רצויות. "כשאנו מאמינים שחיינו נקבעים באופן בלעדי כתוצאה מההחלטות שלנו, נוצר לחץ נפשי גדול מאוד לעשות את ההחלטות הנכונות", מסביר בראייר. אין זה פלא שאנשים בעלי מוקד שליטה פנימי גבוה נוטים להיות חשופים יותר לרגשות אשמה, פרפקציוניזם, חרדה וביקורת עצמית.
כשאנחנו מאמינים שיש לנו שליטה מוחלטת על חיינו, ונצמדים יתר על המידה לסיסמאות "אין דבר העומד בפני הרצון", עלולה להיווצר מיסקונספציה שלפיה אנו מביאים על עצמנו את כל מה שקורה לנו, לטוב ולרע. המחשבה שאנו אשמים בזימון לא מודע של אירועים שליליים ומצערים בחיינו, או שהסיבה לכך שדברים שאנו מעוניינים בהם אינם מתממשים כי אנו לא רוצים בהם מספיק, עלולה להיות קשה ומכבידה, שלא לומר פשטנית ומוטעית.
לכן, מסביר בראייר, כדאי להסיר מאיתנו חלק מן האחריות, להכיר בכך שיש גם כוחות מעצבים חיצוניים לנו, ואולי אף לסמוך עליהם במידה מסוימת. "לעיתים עדיף לשחרר את ההגה ולתת לדברים להתפתח מאשר להתעקש להחזיק אותו במשך כל הזמן", הוא כותב. "אנחנו חייבים להיות מסוגלים לשחרר את החיים שתכננו, ולקבל את החיים שממתינים לנו", מצטט בראייר את חוקר המיתולוגיה ג'וזף קמפבל.
4. הערכה עצמית נמוכה היא שורש כל בעיותינו
“כשאנחנו אוהבים את עצמנו באמת, הכול בחיינו מסתדר", טוענת גורו העזרה העצמית לואיז היי. האומנם? מתברר שכל הראיות תומכות בכך שהערכה עצמית לבדה אינה מספיקה כדי לנבא את איכות חיינו ומערכות היחסים שלנו, טוען בראייר. לדבריו, מחקרים מצאו למשל שברגע שמנטרלים משתנים אחרים, הערכה עצמית נמוכה אינה מובילה לפשיעה או אלימות, כמו גם שהערכה עצמית גבוהה אינה מבטיחה כי חיינו יתנהלו בכיוון הרצוי לנו.
הערכה עצמית גבוהה עשויה להוביל להערכת יתר של עצמנו, מסביר בראייר. "במחקר אחרי מחקר, אנשים בעלי הערכה עצמית גבוהה דירגו את עצמם בעקביות כמושכים יותר, פופולאריים יותר, בעלי כישורים חברתיים טובים יותר ואינטליגנטים יותר מאשר האדם הממוצע. עם זאת, הערכות חיצוניות ומבדקים אובייקטיבים לא תמכו בכך. המדע מצביע על כך שאם ההערכה העצמית שלנו נוסקת לגבהים, אנחנו אולי נרגיש נהדר, אבל גם אולי קצת חיים באשליה".
כולנו עושים טעויות, נכשלים או לא עומדים בציפיות מדי פעם – זו המשמעות של להיות אנושי, כותב בראייר. ייתכן שהרגש השלילי שמתלווה לכך הוא פשוט דרכו של הטבע לעזור לנו להבין איך להשתפר. כפי שאמר הקומיקאי ג'יי לנו, "מעט הערכה עצמית נמוכה היא דווקא די מועילה. אולי אתה לא הכי טוב, אז אתה צריך לעבוד מעט קשה יותר", מצטט בראייר. "הערכה עצמית אינה מיכל דלק שעלינו להשאיר תמיד מלא אם אנחנו רוצים להגיע ליעדנו. ניתן לראות בה יותר כברומטר מועיל להתקדמות, כזה שיכול לתת לנו משוב מתמשך על אודות טיב הבחירות והפעולות שלנו", הוא מסכם.
5. אנו יכולים לזמן את המציאות שלנו בעזרת הדמיון
אם המציאות הייתה מושפעת באופן ישיר ומיידי מהתודעה שלנו, הרי שכולנו היינו מזמן בריאים, עשירים ומאושרים ובעולם היה שורר שלום ושפע. הרעיון שהדמיון שלנו פשוט מגשים את עצמו במציאות כבמטה קסם עשוי להיות מושך ומפתה מאוד, אך הוא לא עד כדי כך פשטני.
אליסון קרייג, בלוגרית בתחום התייעלות ומינימליזם, כותבת שמה שנשמט בדרך כלל מן המשוואה הוא רכיב הפעולה. דמיון ומחשבה אומנם מציתים את התהליך – בין אם זה שינוי דפוסים, מוטיבציה או התמקדות במה שאנו רוצים למשוך לחיינו – אך זהו רק השלב הראשוני. משם, מערכת הקשב שלנו מבליטה בסביבתנו הזדמנויות שתומכות במטרה שלנו, ומנגנוני פתרון הבעיות שלנו מעלים בפנינו רעיונות ואפשרויות שונות להשגתה.
כאן בדיוק נכנס למשחק מרכיב הפעולה: אין זה מספיק לדמיין את המטרה (למשל שפע כלכלי) או לזהות הזדמנויות שתומכות בה (לדוגמה הצעה להשקעה או הלוואה בתנאים נוחים שעשויה לסייע לסגור את המינוס) – תרגול מיינדסט מתאים (דמיון או התמקדות ברצון) מטרתו להביא לכך שנפעל בהתאם להגשמת המטרה: נקבל החלטות, ננצל הזדמנויות, ניזום מהלכים וכדומה. "שינוי והתפתחות אישית דורשים זמן ומסירות כדי לקדם את מה שאתם רוצים להשיג", כותבת אליסון. "אם זוהי עצמאות כלכלית – כנראה שתצטרכו להוציא פחות ולהכניס יותר. מיינדסט יקל על התהליך, והתמקדות תביא לתשומת ליבכם את מה שלא ראיתם בעבר. אני לא אומרת שהיקום לא יפתיע אתכם עם מתנות גדולות מדי פעם, אבל בדרך כלל, תצטרכו לעבוד".
תמונת כותרת: תמונה: Opak on Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
חיים טובים אינם חייבים להיות בהכרח מאושרים – מספיק שיהיו עשירים פסיכולוגית
מ"קוד סגור" ל"קוד פתוח" – 10 צעדים שיסייעו לנו בבניית מיינדסט של צמיחה
ההבדל בין התפתחות לצמיחה אישית – ומדוע הוא קריטי בעתות משבר
עוד מרדיו מהות החיים:
