חישוב מתמטי מנסה לפענח האם אנחנו לבד ביקום.
המין האנושי, משום מה, מוטרד מאוד משאלת קיומם של חיים אינטליגנטיים נוספים ביקום. אולי זה היצר הטבעי שלנו ואולי הסקרנות חסרת הגבולות – כך או אחרת, לאורך ההיסטוריה הציתו חייזרים את דמיון האדם. בשנות ה-60 של המאה ה-20 הגדיל לעשות האסטרונום ד"ר פרנק דרייק כשחיבר נוסחה מתמטית המחשבת את מספר הציוויליזציות התיאורטי בשביל החלב, והעריך מתוך התוצאה את הסיכוי שלנו ליצור קשר עם אחת מהן.
המשוואה הזו עוררה דיון סוער בקרב חוגים במדע, כיוון שהציגה אפשרות מוחשית, מדעית כמעט, של סיכוי סביר ליצירת קשר עם חייזרים. אבל רק כמעט. עשור קודם לכן, פיזיקאי בשם אנריקו פרמי הגה את פרדוקס פרמי ששואל שאלה מאוד פשוטה: אם יש סיכוי כה גבוה לקיומן של ציוויליזציות נאורות, מדוע עוד לא פגשנו אחת? במילים אחרות, איפה מתחבאים כל החייזרים?
בפרדוקס פרמי, כמו במשוואת דרייק, מעורבים חישובים הכוללים את גיל היקום, מספר הגלקסיות והכוכבים שבהן ומשתנים רבים נוספים. כדי להבין את הפרדוקס ואת הפתרונות האפשריים שלו צריך לצלול קצת יותר לעומק. סטודיו לעיצוב ממינכן הכין סרטון הסבר מאוייר בן שני חלקים שעוזר לעשות קצת סדר בקוסמוס.
בשלב הזה היינו כבר אמורים לזהות ציוויליזציה נוספת
השאלה הבסיסית שצריך להניח על השולחן היא כמה מיוחדים אנחנו חושבים שאנחנו? המספרים של הגלקסיות והכוכבים הם בלתי נתפסים, ואם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהיקום הוא אינסופי – האם ניתן בכלל לסבור שאין חיים בכוכבים אחרים? למען האמת, אנחנו יכולים לשאול את השאלות הגדולות הללו רק לגבי חלק מזערי מהיקום, כי לרובו, לפחות בטכנולוגיה הנוכחית, לא נגיע לעולם בגלל קצב התפשטותו.
גם אם משחקים רק בתחומי שביל החלב, הסיכויים לגילוי חיים הם עדיין אסטרונומיים, סליחה על בחירת המילים. "יש כ-10 אלף כוכבים [בשביל החלב] לכל גרגר חול על כדור הארץ" נאמר בסרטון. כך שאם אפילו על עשירית אחוז מהכוכבים הללו היו מתפתחים חיים, היו מיליון ציוויליזציות רק בגלקסיה שלנו. מצד שני, כדור הארץ צעיר מאוד ביחס ליקום, ולאורך התקופה שבין המפץ הגדול להולדתו של כוכב הבית שלנו היו אינספור הזדמנויות להתפתחות חיים תבוניים. שילוב הנתונים הללו מצביע על סיכוי נהדר לפגוש בחייזרים.
חישוב מתמטי מגלה שאם אכן התפתחו ציוויליזציות תבוניות לפני התפתחות המין האנושי, בזמן הזה כבר היינו אמורים לגלות ולו רמז קלוש לקיומה של אחת מהן. אבל טרם גילינו, וזה מהותו של פרדוקס פרמי – הסיכוי לפגישת חייזרים לא מתיישב עם הכישלון הטוטלי שלנו לתקשר עמם באמצעים טכנולוגיים.
ייתכן שהחמצנו אותם ממש בקצת
דמיינו שסוכנויות החלל מוציאות גשושית לכוכב מרוחק, בדיוק כמו שעשו עם רוזטה, והצוות במרכז הבקרה מזהה במצלמה, לאחר סיור קצר של רכב החלל, משהו שדומה לאתר עתיקות. תרחיש כזה הוא אחד הפתרונות האפשריים לגבי פרדוקס פרמי: ייתכן שחיים תבוניים אכן התקיימו עד לא מזמן, אבל רק לאחרונה גילינו את הטכנולוגיה שמאפשרת לתקשר אתם. מרתק לחשוב שייתכן ואיחרנו בחודשים, או אפילו בימים ספורים, את ההזדמנות ליצור קשר עם תרבות מקבילה בכוכב אחר.
אחת ההשערות שנובעת מהתרחיש היא האפשרות שחיים תבוניים מתקיימים ונכחדים במחזורים. על פי הנחה זו, ייתכן ומיליוני גזעים של חייזרים התקיימו בגלקסיית שביל החלב, אבל הם הגיעו למה שמכונה "מחסום" – הצטרפות נסיבות שמונעת מציוויליזציה להמשיך להתפתח. המחסומים הללו יכולים להיות מכל מיני סוגים ולפקוד את הציוויליזציה בכל מיני שלבים באבולוציה שלה. על פי ניק בוסטרום, פילוסוף מאוניברסיטת אוקספורד, טכנולוגיית-על יכולה להוות מחסום שישמיד את כדור הארץ אם לא נשכיל לפתח אותה מתוך מחשבה חיובית. במקרה זה, המחסום עוד נמצא לפנינו. אפשרות אחרת – ויותר מעודדת – היא שהמחסום נמצא מאחורינו, וכל שאר החיים התבוניים שנוצרו פשוט לא הצליחו לעבור שלב מוקדם יותר.
מקרה קלאסי של קצר בתקשורת?
בדרך כלל אנו יוצאים מנקודת הנחה שאם אכן קיים גזע חייזרים, הוא ודאי מנסה לתקשר עמנו ופועל על פי אותם שיקולים לוגיים כמונו. אבל ייתכן וזה לא המקרה, אולי יש אי שם חיים תבוניים עם טכנולוגיה שאינה מפותחת דיה כדי ליצור קשר; ייתכן שהיא מפותחת מדי לעומת הכלים הפרימיטיביים שלנו, וייתכן כי קיים גזע שפשוט לא מעוניין בחיפוש אחר חיים תבוניים נוספים.
קיימים עוד מספר פתרונות לפרדוקס פרמי, אופטימיים יותר ופחות. אולם כולם סובבים סביב בעיה אחת – "אנחנו לא יודעים איפה הגבולות של הטכנולוגיה". היכולת שלנו לתקשר עם צורות חיים נוספות הן תלויות טכנולוגיה. אנחנו יכולים להימצא לקראת מיצוי הפוטנציאל המוחי-חומרי של הטכנולוגיה – או ממש בערש לידתה של הטכנולוגיה. אי הוודאות הזו משאירה אותנו תלויים בחלל על ציר זמן שתחילתו ידועה לנו במעורפל והמשכו לוט בערפל.
האם הגענו לסף היכולות הטכנולוגיות, או שממתינות לנו המצאות שיאפשרו לטייל בין כוכבים באותה הקלות שהיום טסים לחו"ל? אין לדעת בנקודת הזמן הנוכחית. ביחס לגיל היקום, המין האנושי הוא סימן פיסוק אחד בתוך ספרייה שלמה, אלו אנחנו שקשה להם להבין זאת, משום שאין לנו נקודה לייחוס למעט עצמנו. כלומר, מכיוון שצורת החיים היחידה שאנו מכירים היא זאת המתקיימת בכדור הארץ "קל לנו להניח הנחות יהירות לגבי חיים ביקום".
עלינו לקחת בחשבון שתשובה לפרדוקס פרמי עשויה להימצא ממש מתחת לאף שלנו, בכדור הארץ, ולאו דווקא בחלל החיצון. כלומר שהחיים התבוניים היחידים שאי פעם נפגוש הם ברחוב, בבית הקפה או בבית. ייתכן כי כדור הארץ הוא הנקודה היחידה שבה אי פעם התפתחו ויתפתחו חיים. ייתכן שהכוכב שלנו הוא גחלת לוחשת של חיים בתוך מרחב נצחי. אם יאבדו החיים על פני כדור הארץ, ייתכן והיקום יחסר את לבו הפועם. הנחה מסוג זה מעוררת מחשבה עד כמה שברירי הקיום שלנו ועד כמה עלינו לשמור ולהעריך את כל צורות החיים, שייתכן והם תכונה ייחודית לכוכב שלנו.
תמונת כותרת: Christopher Halloran / Shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
אסטרונאוטים מחפשים בחלל את התשובה לחידת החיים
קבלו פרופורציות: עד כמה באמת רחוק מאיתנו מאדים?
אסטרונומים הצליחו להסתכל אחורה בזמן, לראשית ימי היקום
עוד מרדיו מהות החיים:
