ג'ים קארי בנאום לבוגרי אוניברסיטת מהרישי – סטנדאפ רוחני עם ערך לחיים

השקפת העולם מעוררת ההשראה שהעביר ג'ים קארי לבוגרים טריים

בועז מזרחי | 30 ינואר, 2018

אוניברסיטאות ברחבי העולם עשו להן מסורת להשמיע בפני מחזור הסטודנטים המסיים נאום מעורר השראה שיכין אותם לחיים האמיתיים שבחוץ. מדי פעם מתמזל מזלו של מחזור מסיים והאוניברסיטה מצליחה לשים את ידה על נואם מוכשר ומפורסם: סטיב ג'ובס, הסופר דייוויד פוסטר וואלס, ג'יי.קיי רולינג, בונו סולן U2 ודמויות מרשימות נוספות – נאמו בפני סטודנטים בטקסי הסיום.

אחת הבחירות המפתיעות בנואם מפתח הייתה של אוניברסיטת מהרישי לניהול באייווה, ארה"ב. סגל האוניברסיטה בחר להביא את לא אחר מליצן הכיתה האולטימטיבי, ג'ים קארי. הבחירה בקארי עשויה להיות מפתיעה, אבל רק לפני ששומעים את הנאום. הקומיקאי שמתקשה להוציא מילה רצינית מהפה מחזיק בתפיסת עולם שלא הרבה מכירים, ומתאימה מאוד לחזון של האוניברסיטה שהוקמה על ידי מהרישי יוגי.

החוויה הסטודנטיאלית באוניברסיטה שונה מרוב מה שמוכר בעולם המערבי. פעילויות כמו מדיטציה טרנסצנדנטלית הן חלק קבוע במערכת השעות, ועקרונות של חינוך מודע מיושמים בתכניות הלימודים. עבור ג'ים קארי, האוניברסיטה הזו התאימה כמו כפפה ליד: מצד אחד, נראה כי הוא בקיא בטרמינולוגיה ובעולם הידע הרוחני. מצד שני, השונות של האוניברסיטה סיפקה עבורו בור ללא תחתית של חומר לבדיחות. קארי סחף את הבוגרים והסגל עם ההומור המיוחד שלו, ריגש אותם עם תובנות לחיים ואף הפתיע אותם עם חשיפה אישית מרגשת.

מצחיק כמה שזה נכון

ההתחלה של קארי נשמעת רגילה. אמנם מעוררת השראה, אבל רגילה. מן הסתם, זה לא נמשך זמן רב. "לא באמת חשבתם שזה יכול להיות רציני, נכון?" הוא אומר לסטודנטים אחרי בדיחה שמגלגלת אותם מצחוק, "לא נראה לי שאתם מבינים עם מי יש לכם עסק". בין יתר הכישרונות שלו, ג'ים קארי ניחן ביכולת לתאר רעיונות רוחניים בדרכים הומוריסטיות, תוך שהוא שומר על המסר. הוא מתאר, למשל, את היחס בין העולם הפנימי לעולם החיצוני שלנו: "פעם האמנתי שמי שאני נגמר בגבולות העור שלי, שקיבלתי כלי רכב קטן שנקרא גוף כדי לחוות דרכו את הבריאה… ואז למדתי שכל מה שמחוץ לרכב – גם הוא חלק ממני. ועכשיו אני נוהג במכונית עם גג נפתח". טקסט עושה עוול לשפע הבעות הפנים, הצלילים ושאר הניואנסים שהופכים את ג'ים קארי למופע בידור מהלך.

אחרי כמה בדיחות, קארי מבקש להודות לסגל האקדמי על ההזדמנות שניתנה לסטודנטים ללמוד ברוח הערכים של מהרישי יוגי ועל הערך המוסף שהם מקבלים באוניברסיטה. בדיוק כשהוא מתחיל להישמע רציני הוא מפתיע שוב: "אני רוצה להודות למקום שבו הידע והניסיון של המורים חיוני לפרודוקטיביות בחיים, ומאפשר לסטודנטים, באמצעות מדיטציה טרנסצנדנטלית וידע עתיק, להתבטל פעמיים ביום למשך שעה וחצי".

הרעיון המרכזי שמנחה את הנאום הוא התגברות על הפחד לצאת לעולם ולהצליח בו. קארי לא חוסך מהסטודנטים: "הפחד הולך להיות שחקן בחייכם, אבל אתם תקבעו עד כמה". רבים מאתנו בוחרים להסתכל על העתיד מתוך פחד – מה שאנו רוצים נראה בלתי אפשרי ואנו לא מעיזים לבקש את זה מהיקום. "אני ההוכחה שאתם יכולים לבקש את זה מהיקום", הוא אומר להם ורומז על הרקע המשפחתי הקשה שבו גדל. הוא מסביר שיש לנו שתי אפשרויות בחירה: לחשוב בפחד על העתיד או לפעול מתוך אהבה בהווה.

עדיף להיכשל במה שאתם אוהבים לעשות

לא רבים יודעים זאת, אבל אביו של ג'ים קארי היה בעל כישרון נדיר להצחיק בזכות עצמו, כנראה משהו שעבר בתורשה. אולם בניגוד לבן, האב לא העז לממש את הפוטנציאל והתמסד בעבודה רגילה כרואה חשבון. אחרי תקופה מסוימת הוא איבד את העבודה, והמשפחה נקלעה לקשיים כלכליים כבדים. קארי מספר שהיה זה אחד השיעורים החשובים שלמד מאביו. אין ביטוחים בחיים – אתה יכול להיכשל גם במה שאתה לא רוצה לעשות. אז עדיף כבר לקחת סיכון ולעשות מה שאתה אוהב.

עבר עשור שלם בין הרגע שהתחיל לעסוק בתחביב האבוד של אביו כקומיקאי ועד הרגע שהפציעה בו הבנה משמעותית בנוגע לבחירה שעשה. "כשהייתי בן 28… הבנתי ערב אחד בלוס אנג'לס שייעודי בחיים תמיד היה לשחרר אנשים מהדאגות שלהם, בדיוק כמו אבי". ואז הוא פונה לקהל ושואל: "מה הייעוד שלכם?" במילים אחרות, כל שעלינו לפענח הוא איזה צורך יש לאנשים בעולם שהכישרון שלנו יכול לספק, ולנסות להפגיש בין הצורך לכישרון. כלומר, להשפיע על אחרים.

מה שעומד מאחורי הרעיון הפשוט הזה הוא תפיסה מאוד עמוקה של הקיום האנושי: "האפקט שיש לכם על אחרים הוא המטבע בעל הערך הגבוה ביותר שקיים," קארי מסביר, "כיוון שכל מה שתשיגו בחיים יירקב ויתפרק, וכל כל מה שייוותר מכם הוא מה שהיה בלבכם".

איך מצליחים להשפיע על אנשים? מסירים את ההגנות

כדי להשפיע על אחרים צריך להגיע לשלום עם עצמכם, וכדי לעשות את זה – למצוא את השלווה – צריך לוותר על מעטה ההגנה ולתת לאור שבתוכנו לזרוח מבעד לשריון. "אל תתנו לדבר לעמוד בדרך של האור לזהור," הוא אומר, ורגע לאחר מכן חושף הפתעה אישית – יצירת אמנות אישית שצייר בגובה כמה מטרים.

קארי מספר שנדרשו לו אלפי שעות כדי להשלים את הציור שכינה בשם "נראות גבוהה" (High-visibility), העוסק במציאת האור שלנו ובאומץ להיראות. "החלק המסובך," הוא אומר, "זה שכולם נמשכים לאור". קארי מנתח את הדמויות שנראות מסביב לניצוץ קורן במרכז היצירה: מארחת המסיבה, שחושבת שחוסר מודעות הוא ברכה ותמיד מציעה לשתות מהבקבוקים שמרוקנים אתכם. מתחתיה נמצאת אומללות, שמתעבת את האור ולא יכולה לסבול את העובדה שאתם מצליחים. לצדן מופיעות מלכת היהלומים הזקוקה למלך כדי לבנות את בית הקלפים שלה והדמות החלולה שתיצמד לרגליכם ותתחנן שלא תשאירו אותה מאחור, כי היא נטשה את עצמה. הציור הזה משקף למעשה את הכוחות הפנימיים שפועלים בתוכנו ואת המאבק על האור.

האני האמיתי שלנו, או "האור" כפי שמכנה זאת קארי, הוא מה שצריך להיות במוקד תשומת הלב: "אנחנו לא האווטרים שאנו יוצרים, אנחנו האור שזורח דרך הנשמה שלנו. כל השאר זה עשן ומראות, שמסיט את תשומת הלב, אבל לא באמת משכנע".

ההגשמה העצמית היא נטולת פחד

"פחדתי לצאת לעולם ולעשות משהו גדול יותר מעצמי", משתף קארי את הסטודנטים. הפחד שאנו לא מספיק טובים, לא מספיק מתאימים או שלא קורצנו מהחומר שגדולים עשויים ממנו, יכול למנוע מאתנו לקבל החלטות אמיצות שיכתיבו את גורלנו. הפחד מונע מרבים למצות את הפוטנציאל שבהם, וכך היה גם אצל קארי, "עד שמישהו חכם יותר ממני גרם לי להבין שאין דבר גדול יותר מעצמי. הנשמה שלי לא תחומה בתוך גבולות הגוף שלי, הגוף שלי תחום באינסופיות של הנשמה שלי". הוא מתאר את הווייתו לאחר הגילוי כ"שדה אחד מאוחד של כלום שרוקד ללא סיבה מיוחדת, מלבד אולי לנחם ולבדר את עצמו".

האלמנט שצריך לטפל בו כדי לשחרר את התודעה להיות "שדה אחד מאוחד" הוא האגו שלנו. הדמיון תמיד מייצר תרחישים, גם טובים וגם רעים, והאגו מנסה לכלוא אתכם במורכבות של התודעה. "העיניים שלנו הן לא רק צופות, אלא גם מקרינות. הן מריצות סיפור נוסף על התמונה, והפחד רוכב על התסריט הזה". האגו תמיד יספר לכם שיש מישהו שעושה משהו טוב מכם. לא משנה מה תשיגו, האגו לא ייתכן לכם מנוח. זהו מרדף אינסופי שלא תוכלו לחדול ממנו עד שתטביעו בעולם חותם בלתי מחיק, עד שתשיגו נצחיות. האגו הוא כה ערמומי, "שהוא מפתה אותנו בהבטחה למשהו שכבר קיים ברשותנו".

קארי מבקש מהסטודנטים – ובאופן עקיף מכולנו – לתת ליקום לדעת מה הם רוצים, לעבוד לקראת זה, תוך ויתור על העיסוק באיך זה יקרה. "התפקיד שלכם אינו לתכנן איך דברים יקרו לכם, אלא לפתוח את הדלת בתוך הראש, וכשהדלת נפתחת בחיים האמיתיים, פשוט לעבור דרכה". ואל תדאגו אם פספסתם דלת אחת, כי דלתות נפתחות כל הזמן. ובסוף הדברים, לאחר ששטח את התורה מעוררת ההשראה שלו, שיתף קארי ש"אני באמת לא יודע אם זה נכון, אני פשוט עושה בחירה מודעת להסתכל על אתגרים כעל דברים מועילים".

לקראת סוף הנאום, שבצורה מעוררת התפעלות יכול להוריד דמעות של צחוק והתרגשות במקביל, הוא אומר את אחד המשפטים שמגלמים בצורה הכי 'ג'ים קארית' את התובנות המופלאות שלו: "אז… אני פשוט רוצה שתירגעו, אתם יודעים… זאת העבודה שלי".

תמונת כותרת: s_bukley / Shutterstock.com.