טור אורח: מה אגדות ילדים יכולות לספר לנו על עצמנו?

"אנו יכולים להסתכל על חיינו כעל סיפור הרפתקה. בתוכם יש מסעות גיבור גדולים כקטנים, חוזרים ונשנים, בזמנים שונים ובמקומות שונים. אנחנו יכולים לתת לגיבור שבנו לצאת לדרך..." דניאל שטרן, מטפלת בפסיכותרפיה הוליסטית, מעניקה התבוננות על החיים מנקודת מבט של אגדות ילדים, ומספרת כיצד הן מסייעות לנו להתפתח ולהתמודד עם אתגרי המציאות.

"בכל רחבי העולם, בכל העידנים ובכל הנסיבות, פרחו המיתוסים של האדם", אומר ג'וזף קמפבל, חוקר אגדות ומיתולוגיות, וממשיך: "המופלא מכל הוא שהיכולת לגעת במרכזים היצירתיים העמוקים טמונה גם בזעירה שבמעשיות הילדים."

ג'וזף קמפבל, סופר ומורה אמריקאי, נולד בניו יורק ב-1904 ונודע בזכות עבודתו בחקר מיתולוגיות ואגדות עמים. מילדותו המוקדמת התעניין במיתולוגיה, ובעבודתו גילה כי סיפורי הדת והמיתולוגיה טומנים בחובם כמה אמיתות מוסוות על חיי הנפש של האדם. לטענתו, "המורים הקדומים ידעו את אשר הם אומרים".

בספרו הגיבור בעל אלף הפנים (1949) הוא מקבץ מיתוסים ואגדות עם מרחבי העולם ומתקופות שונות במטרה לחשוף חלק מאמיתות אלה. קמפבל טוען כי למרות ההבדלים בין המיתולוגיות והדתות הרבות, עדיין קיימים קווים משותפים לכולן, ולדבריו "האמת אחת, החכמים מכנים אותה בשמות רבים". הוא השתמש בקווים אלה כדי לנסות להבין את השפה שבה הנפש מדברת אלינו ממעמקי הלא-מודע.

קמפבל מתאר מסלול ברור ומחלק את סיפור ההרפתקה לשלושה שלבים, כאשר מטרת הגיבור היא תחילה לצאת מאזור הנוחות המוכר אל עבר דרך לא ידועה שעלולה להיות מפחידה, ובה הוא ילמד את עצמו מחדש. בסופו של דבר יחזור הביתה ליישם ולחלוק את הדברים שלמד במסעו.

ג'וזף קמפבל, האגדות משקפות את מהלך חיינו. Flickr / Upaya.

שלב ראשון: היציאה לדרך

מסעו של הגיבור  מתחיל בעקבות אירוע מקרי לחלוטין וחושף עולם שקיומו היה נסתר עד עתה. אירוע מקרי, לעתים אף פליטת פה, הוביל את הגיבור לתובנה שהדרך שבה התבונן בחיים עד כה הפכה צרה מדי. התפיסות והאידיאלים אינם מתאימים יותר, ומה שהיה משמעותי עד אז יכול להתרוקן במפתיע מערך. הגיע הזמן לחצייה של סף.

אחת מהדמויות האופייניות לתבנית האגדות הי מורה הדרך,דמות מסקרנת וסוחפת, שלוקחת את הקוראים דרך היער האפל והעץ העצום למשל, ופוגשת דמויות שונות כמו במקרה של הצפרדע מהמעשייה של האחים גרים, שמעוררת גועל או זלזול. חוסר הוודאות שנוצר סביב הרפתקאות אלו מוסיף ארומה של סכנה האופפת את הקריאה ומותירה לעתים את הקורא ללא מענה. מי שיסרב בשל כך להמשיך לקרוא למעשה מסרב לוותר על המוכר והידוע.

ואולם, לפעמים דווקא סירוב עיקש לקריאה מוליד מצב שבו בדרך נס מתגלה כוח משחרר כלשהו שלא היה ידוע על קיומו. מי שמתעקש וממשיך לקרוא יפגוש בעולמו הפנימי דימויים שיעוררו בו מוטיבציה גדולה להמשיך בדרך. דימויים אלה מתוארים לרוב באגדות כדמויות על-טבעיות כמו קוסם או פיה, או שיופיעו בדמות זקן או זקנה. הם ילוו את הגיבור וייתנו לו תחושה שהוא מוגן למרות הסכנות האורבות בדרך.

לאחר שהסכים לצאת למסע, יפגוש הקורא בדמות קסומה שמשמשת למעשה "שומר הסף". דמות זו מייצגת את גבולות עולמו של הגיבור, כפי שהיו עד כה, והיא תתואר בדרך כלל כמן מפלצת, נחש, או לחלופין סירנה או בת ים מפתה וערמומית. בנוסף לדמות שומר הסף יהיה מקום לא ידוע אליו הגיבור מתקדם. על מנת לעבור את שומר הסף חייב הגיבור להילחם ביצירתיות ולזנוח דרכים שהכיר, משום שזו הדמות הפותחת את המרחבים הלא מודעים של הנפש.

לאחר שחצה הגיבור את סף הפחד הוא ממשיך בדרכו. כעת מתחוללת לידה מחדש של הגיבור המופיעה בסיפורים כרחם או בטן לווייתן למשל. כעת, לאחר שהרחיק הגיבור מעבר לגבולות החיצוניים, עליו להתכנס פנימה כדי לחולל את אותו שינוי מבפנים.

חלק שני: חניכה

עכשיו, לאחר שחצה את הסף ונולד מחדש, נמצא הגיבור במעין נוף-חלום עם יצורים מוזרים, דו- משמעיים ומשתנים, ושם עליו לעמוד בשורה של ניסיונות. הוא ייעזר לשם כך באותה דמות על- טבעית שפגש בתחילת המסע, בנציגים שלה ובקמעות למיניהם. בשלב זה יגלה לראשונה שבכל מקום נמצא כוח מיטיב שתומך בו. הדימויים שהרכיבו את עברו של הגיבור מתפוגגים, מותמרים, או שהגיבור מתעלה מעבר להם. דימויים אלה יכולים להיות גם כאלו שפגשנו בחלומות שלנו – הסכנות, המפלצות, המבחנים, המלווים והמדריכים. זוהי למעשה גרסה עמוקה יותר של חציית הסף הראשון מהשלב הקודם, והשאלה שהייתה שם עומדת על כנה – האם הגיבור יכול להיוולד מחדש? היצליח להשיל את הדמות הקודמת ממנו?

לאחר שהביס את כל המפלצות והמכשולים – המייצגים את עולם הדימויים הפרטי של הגיבור – ועל מנת להמשיך במסע החניכה ולהיוולד מחדש, על הגיבור לעבור מהפך במערכת היחסים עם דימויי הוריו. האם מיוצגת כאלה – המלכה של העולם, והאב – ככהן או כדמות גברית עוצמתית, למשל טריטון, אל הים.

הן דימויי האם והן דימויי האב מוצגים בסיפורים על שני צדדיהם – הצד הטוב והצד הרע – והגיבור עובר תהליך חניכה במלחמה עם הצדדים הרעים לצד מיזוג עם הצדדים הטובים. מטרת החניכה היא הכרת הפעולות, הזכויות והחובות שצופן תפקידו החדש של הגיבור. החונך-האב ימסור את סמלי התפקיד רק לבן שטוהר מכל המטענים הרגשיים של הילדות. כעת, מי שעבר את החניכה הופך בעצמו לאב ומוסמך למלא בעצמו את תפקיד החונך, דפוס סיפורי שמודגם היטב בעלילת מלך האריות.

לאחר שהשתחרר הגיבור מכבלי המטענים של ילדותו וחייו עד כה הוא נולד מחדש בדמות של אל. הוא השאיר מאחוריו את דימויי ההורים ומושגי ה"טוב" וה"רע" של הילדות, תשוקה ופחד לא שולטים בו יותר – כי אם הוא שולט בהם. בסופו של דבר, הישות שהגיבור בא למצוא היא עצמו ולא אחר. בשלב זה מקבל הגיבור מתנה המסמלת את אנרגיית החיים. זהו המבחן האחרון בהחלט של הגיבור לפני השיבה הביתה. עליו לזנוח את רצונותיו הארציים כמו חיים ארוכים יותר, כלי נשק מתוחכמים או בריאות לסובבים אותו. אם התגבר מעל רצונות אלה יקבל את מתנת ההארה המושלמת, המגולמת לרוב בדמות שיקוי, חלב, מזון אש או מי מעיין נצחי.

גלויה של אגדות האחים גרים – רוסיה, ה-70. Oleg Golovnev / Shutterstock.com.

חלק שלישי – השיבה הביתה

כעת הושלמה משימת הגיבור והוא צריך לשוב לביתו עם המתנה שבה זכה. יחד עם ברכת האל או האלה הגיבור מצטווה לחזור אל העולם ובידו דבר מה כלשהו שיביא ריפוי לחברה, כמו אבן החכמים או גיזת הזהב. לצורך כך עוזרים לו שוב כל כוחותיה של הדמות העל-טבעית שפגש בתחילת ההרפתקה.

שיבה זו אינה קלה. כדי להגשים את מטרתו הגיבור צריך להציג בפנינו לא כישלון אנושי, ולא הצלחה על-אנושית, אלא הצלחה אנושית. כאן מגיע המשבר האחרון בסיפור ונדרשת בשנית חציית סף. אך כעת החצייה היא מן המחוזות הקסומים בחזרה אל הארץ הפשוטה והיומיומית. למעשה, ממלכת האלים היא מימד נשכח של העולם המוכר לנו, ומטרת ההרפתקה שעבר הגיבור היא לחקור ולהבין את המימד הזה. חציית הסף הזה היא קשה ביותר. לאחר שחווה התגלות של סיפוק מושלם שמילא אותו שלווה, האתגר הראשון העומד בפני הגיבור ששב חזרה הוא לקבל את השמחה והצער החולפים, את הגס והרועש שבחיים.

על מנת להשלים את ההרפתקה צריך הגיבור לעמוד במהלומה שהוא סופג מן העולם. על הגיבור לחבר את שני עולמותיו (האנושי והאלוהי) למארג אחד. מארג שבו המכשפות הפכו לאלות והדרקונים נהיו לכלבי השמירה של האלים. האתגר הוא להפיץ את המתנה שקיבל, שכעת מטופלת באמצעות היגיון צרוף עד שכמעט לא נותר בה תוכן. על הגיבור לשמר את המתנה ואת הידע שקיבל כדי שיוכל להמשיך ולהפיץ אותם לעולם.

בתהליך זה, הגיבור למעשה מוותר על כל קשר למגבלותיו, לגחמותיו, לתקוותיו ולפחדיו האישיים – שהם תנאי מוקדם להיוולדות מחדש מתוך הכרה באמת. שאיפותיו האישיות מתפוגגות והוא כבר אינו מתאמץ לחיות, אלא מרפה ומניח לכל מה שיקרה – לקרות.

קמפבל טבע מסלול זה כדימוי למסע התפתחות הנפש של כל אחד מאתנו. כולנו הגיבורים בסיפור החיים שלנו. מטרת המיתוס היא השכנת שלום בין המודעות האישית לבין רצונו של היקום או האלוהות. המיתוס ואגדות העם שאנחנו מכירים מילדותנו מאפשרים להבין את יחסי הגומלין בין תופעות הזמן החולפות לבין חיי הנצח שנמצאים בכל דבר. אנחנו, שחיים בעולם הפעולה, מאבדים את אחיזתנו בעיקרון הנצח אם אנחנו חרדים לתוצאות מעשינו, אך אם אנחנו בוטחים בכוח הקסום שאיננו יכולים להבין – דווקא הוא זה משחרר אותנו מכבלי הפחד. תובנה זו מעניקה לגיבור, שהוא בעצם אנחנו, עוצמה, והוא מוצא את עצמו חופשי ושלו במעשיו ובחייו.

עתה אנחנו יכולים להסתכל על חיינו כעל סיפור הרפתקה. בתוכם יש מסעות גיבור גדולים כקטנים, חוזרים ונשנים, בזמנים שונים ובמקומות שונים. אנחנו יכולים לתת לגיבור שבנו לצאת לדרך ולגלות כיצד נראית המתנה האינדיבידואלית של כל אחד מאתנו בקצה הדרך.

*

דניאל שטרן, מטפלת בפסיכותרפיה הוליסטית בשילוב הילינג, דמיון מודרך, נשימה ופרחי באך.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

מחקר: שימו לב לציורי הילדים, הם יכולים לנבא אינטליגנציה

סיפור בהמשכים – אליס בארץ הפלאות נכתב מחדש בקעקועים

מה חלומותיו של עגנון מלמדים אותנו על הפסיכולוגיה האנושית?

עוד מרדיו מהות החיים:

מדברים פילוסופיה: ליאת רגב וד"ר שמעון אזולאי בסדרת שיחות בנות 15 דקות על שאלות של מהות