סדרה ברדיו מהות החיים בוחנת: האם אנו מסוגלים לתפוס את המציאות?
ד"ר יואב בן-דב הוא פיזיקאי, חוקר מיסטיקה וקורא בקלפי טארוט. כן, כן – גם מדען וגם איש רוח. העולמות שבהם הוא חי מתחברים בנקודות הקיצון של ההבנה שלנו – תפיסת המציאות. גם המדע וגם המיסטיקה נמצאים במרדף בן אלפי שנים אחר שאלת המציאות – האם היא קיימת, מהי באמת וכיצד ניתן לתפוס אותה בצורה האותנטית ביותר. בן דב וד"ר נעמה אושרי, מומחית זן ובודהיזם, יוצאים אתנו למסע להבנת תפיסת המציאות. בסדרת רדיו בת חמישה פרקים סוללים השניים שביל שעובר בין איינשטיין לבודהה – בין קוונטים לזן – אבל את היעד הסופי הם משאירים לכל מאזין לגלות בעצמו.
שאלת היסוד שעומדת בפני חוקרי המציאות, יהיו אלה מדענים או אנשי רוח, היא כיצד אנו תופסים את העולם. בן-דב מציג שתי אסכולות עיקריות – ההיגיון הלוגי והתפיסה החושית. אפלטון הוא הדמות הבולטת והמייצגת של חסידי האסכולה הראשונה, ההיגיון. הוא טען שהמציאות היא אוסף של רעיונות-על מופשטים שניתנים לתפיסה על ידי ההיגיון. כלומר, שהתפיסה החושית מאפשרת לנו להגיע רק לייצוגים של המציאות, אך לא לדבר האמיתי והמהותי. לתפיסתו, החושים מטעים ולכן את הידע הטהור יש להשיג באמצעות המחשבה.
גלילאו היה חסיד האסכולה השנייה: לדידו, מה שניתן להוכיח בניסוי, כלומר לבדוק באמצעות התפיסה החושית, הוא האמת. לפי גישה זו, המציאות מסתתרת וצריך לפענח אותה – אבל ניתן לעשות זאת באמצעו הכלים הקיימים ברשותנו. על פי בן-דב, לכל אורך ההיסטוריה נעו המדענים על הקשת שבין תפיסה חושית למחשבה לוגית והכילו מינונים משתנים של שתי האסכולות. עושה רושם ששני סוגי התפיסה קיימים גם אצלנו, כשכל סוג משרת מטרה אחרת.
הוויכוח בין איינשטיין לבוהר על טיבה של המציאות
שתי דמויות מפתח בסיפור שלנו הן אלברט איינשטיין ונילס בוהר. הראשון מוכר בכינויו אבי תורת היחסות ואילו השני הוא ממפתחי תיאוריית הקוונטים. והם עומדים משני צדי המתרס – איינשטיין האמין שניתן להגיע למשוואה מאחדת של היקום באמצעות השכל והמחשבה, ואילו בוהר טען שאין לנו את היכולת להבין מהי המציאות, אלא רק כלים להתמודדות מעשית אתה.
את לב המחלוקת ניתן להמשיל לשימוש במפות. לגישתו של איינשטיין, אנו יכולים וצריכים לשרטט את מפת המציאות. כלומר, קיימת מפה אחת ובעזרת היגיון ושכל ישר ניתן לתאר באמצעותה את המציאות כולה, גם אם כרגע אנו עוד רחוקים ממנה. לעומתו, על פי הגישה של בוהר, המפה היא לצרכים פרקטיים בלבד. כלומר, אף אחד לא מבטיח שבמאגר היכולות שלנו קיימת אפשרות להבנת המציאות כפי שהיא. המדע מאפשר להתנהל ברמה המעשית, אבל כל המידע שלנו מורכב ממושגים שקיימים אצלנו בראש ולאו דווקא מעוגנים במציאות ממשית.
גם הפילוסוף אלן וואטס תמך בדעה שלפיה יש לנו מפה פרקטית להתנהל בעולם, אבל אל לנו להסיק כי היא מציאותית או משקפת מציאות מוחלטת. הטיעון של וואטס עוזר לחדד את השאלה של בוהר לגבי המושגים שנוצרו אצלנו במוח: האם הם אמיתיים או שהם ביטויים למשהו שאיננו יכולים לתפוס כהווייתו? תשובתו של בוהר היא שאנו משתמשים במושגים שמועילים לנו בהקשרים ספציפיים בלבד.
במילים אחרות – יש ברשותנו כמה סוגים של מפות להבנת המציאות ואנו צריכים לשלוף כל מפה בהתאם לצורך שלנו. "החוכמה", מסביר ד"ר בן-דב, "היא לדעת באיזה מפתח [מפה] להשתמש באיזה הקשר". אבל העלילה רחוקה מלהיפתר, להיפך. בשלב הזה נכנס גם הפילוסוף עימנואל קאנט לדיון, בטענה שאנו כפופים למגבלות ולעולם לא נוכל לדעת מה באמת יש במציאות. אבל אנו כן יודעים שמשהו אכן קיים. וכדי להקשות עוד יותר, בוהר טען שאפילו המילה "קיים" היא מושג שהומצא במוח שלנו.
זה עשוי להישמע כמו לעג לרש, אבל תורת הקוונטים עושה קצת סדר בכל הפלונטר התפיסתי הזה.
אטום אל מול גל
הדיון בין גישת המציאות המוחלטת לבין גישת התפיסה הפרקטית מסעיר את עולם המדע והפילוסופיה כאחד – ואולם תיאוריה פיזיקלית אחת מחברת את שני העולמות הלכאורה מנוגדים. אל הזירה נכנסת תורת הקוונטים. התיאוריה שבוהר תרם רבות לפיתוחה קנתה ביסוס יציב בקהילה המדעית וכבר משמשת לצרכים פרקטיים. עם זאת, היא עדיין לא מספקת תשובות ברורות לגבי כל שאלות המציאות ולכן גם הפילוסופיה עוסקת בה רבות.
ד"ר בן-דב מתרגם את המושגים הקוונטיים המדעיים לשפה חברתית, אם תרצו פילוסופית, כדי להסביר את הפער בין הגישות של תפיסת המציאות – ואף ליישב אותו. שני השחקנים בהצגה זו הם האטום והגל.
מצד אחד, נשאלת השאלה האם העולם בנוי מחלקים נפרדים ועצמאיים, כמו האטומים שסגורים בפני עצמם? זוהי גישת האינדיבידואל – ישות שאינה ניתנת לחלוקה. כל יסוד במציאות הוא קליפה ריקה מתוכן. גם בתוך חברה, האדם הוא חלקיק עצמאי ורק הוא חשוב. אין אחדות אטומים או אנשים, אלא אינטראקציה זמנית בין חלקים של מכונה. כל חלק וכל אדם ניתנים להחלפה על ידי יסוד עצמאי אחר שיבוא במקומם. התפיסה המכנית הזו עומדת בשורת התרבות המערבית ויש לה יתרונות לא מבוטלים: זכויות הפרט, דגש על חירויות ושחרור ממסגרות ארכאיות. זה יכול לספק אנשים פרטיים עד לנקודה מסוימת, אבל אז מגיעה ריקנות שנובעת מחוסר משמעות.
התפיסה השנייה היא קיום גלי. גל הוא תנודה רציפה שקיימת בכל היקום. לפי גישה זו, כל דבר במציאות הוא תנודה של הגל, והכול הוא מבנה זמני שיכול להתפזר ולהיעלם. אבל במהות כל היסודות במציאות הם חלק מאותו שלם. ד"ר בן-דב מדמה את המציאות כולה לסדין, שאם מנערים אותו נוצרים קפלים. כל קפל הוא ביטוי של משהו במציאות, שיכול לחלוף עם הזמן, אך הסדין נשאר וקפלים חדשים נוצרים בו. לצורך ההמחשה, בני אדם הם קפלים בסדין, מגדל אייפל הוא קפל, וכך גם טוסט, משחק כדורגל וכן הלאה.
האינדיבידואל עולה על הגל
כולנו למעשה תנודות רגעיות בתוך מהות כללית ולפעמים אנו יכולים להרגיש אותה. זוהי התחושה שיש לנו של מיזוג עם משהו חיצוני לנו, הפלת הגבולות בין העצמי לישות נפרדת לכאורה. חוויית מיזוג עם הטבע או אהבה טוטלית, למשל, הן ביטויים לאיחוד של היסוד האינדיבידואלי עם הגל הכללי.
באותם רגעים של אובדן האני, מסביר בן-דב, יש תחושה של ברכה, אך היא לא פרקטית עבור קיום. הפתרון הוא לאזן בין מצב האטום ומצב הגל. וזה מה שתורת הקוונטים עושה: לומר שאף אחת מהחוויות היא לא האמת המוחלטת, כלומר שהמציאות שלנו מורכבת הן מחוויית האטום והן מחוויית הגל. החוויה האנושית רחבה דיה כדי לאפשר מקום לשני הסוגים של תפיסת המציאות.
ועדיין, כשאנו חוקרים את המהות מעבר למישור הפרקטי של הקיום, עושה רושם שהגל מתגבר על החלקיק: "הדבר שהכי מרשים אותי זה, שגם בתורת הקוונטים וגם בתרבות שלנו היום, בסופו של דבר הגל הוא משהו יותר עמוק יותר ויותר יסודי מהחלקיק", מסביר בן-דב. זה בא לידי ביטוי ביתר שאת בעידן הדיגיטלי, כשהרשת מאחדת את כל האינדיבידואלים. מסיבה זו, לדעתו, הבודהיזם מאוד מצליח במערב, כיוון שהוא מחבר את החלקים הנפרדים, לכאורה, למערכת אחת בעלת משמעות.
בכל מקרה, גם אם אנו יכולים לתאר את חוויית המציאות בצורת חלקיק או גל, עדיין נותרו שאלות פתוחות: האם אנו בכלל מסוגלים למלא את התבניות שיצרנו במוחנו במידע ממשי על המציאות? הדעות חלוקות לגבי השאלה אם עלינו בכלל לנסות לפענח את טבעה של המציאות, קל וחומר לגבי שאלת השאלות – מהי תמציתה האמיתי של המציאות.
ד"ר בן דב אומר, ובצדק, כי בשיחה של רבע שעה לא ניתן לתת תשובות לחידות שנותרו סתומות במשך אלפי שנים. אבל הדיון הזה כן מעורר שאלות שכולנו חייבים להתמודד אתן, בין אם לצורך הפרקטי של חיי היומיום, ובין אם לצורך הנשגב של הדרך לגילוי מהות הקיום. לא בטוח שהיא תוביל אותנו ליעד מוגדר, אבל לעתים פשוט נעים ליהנות מהדרך.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
7 תיאוריות שמאתגרות את כל מה שחשבתם על המציאות
האם אנו באמת מסוגלים לזכור את החוויות שלנו?
כיצד עזרו גרייטפול-דד לגלות ראיות לקיומה של טלפתיה בין חלומות?
עוד מרדיו מהות החיים:
מהו פינוק? כיצד הוא משפיע עלינו ההורים ועל ילדינו? ואיך ניתן לצאת ממעגל הפינוק?
