תכנית של רדיו מהות החיים מעלה על נס את הרגלי האוכל והאירוח שלנו
כששיחות גולשות לדיון על תרבות בישראל – מספר הדעות הוא לרוב כמספר המשתתפים בשיחה, ולפעמים אף יותר. אבל יש אלמנט אחד שעליו כולם יכולים להסכים: אוכל הוא שחקן מרכזי, אולי הראשון במעלה בתרבות שלנו. האוכל הוא רכיב שסביבו מתנהלים חיינו בכל המישורים: מהרמה הלאומית, דרך מעגלים חברתיים ועד לתא המשפחתי המצומצם ביותר. למעשה, האוכל כל-כך מרכזי בהוויה שלנו, שאת היום בשנה שאנו מקדישים לחשבון נפש רוחני – אשר מאופיין בהיעדר שמחה בניגוד לשאר החגים – אנו מסמלים בהיעדר אוכל.
אצל תמי סירקיס, הבת-של, אוכל תמיד היה רכיב מרכזי בחיים, הרבה מעבר לנוכחותו בחייו של האדם הממוצע. היא גדלה בחיקה של אחת מאושיות האוכל הגדולות בישראל, אשר בנתה במו ידיה נדבך בתרבות ובהיסטוריה שלנו. לא פלא אפוא שהיא נמשכת לחקור את הזוויות המסקרנות ביותר של אוכל – כיצד הוא משפיע על מערכות היחסים שלנו, עם בני זוג, משפחה וחברים. סירקיס הבת מתבוננת על תרבות האוכל בארץ כמו ישראלית טיפוסית – עם הרבה הומור עצמי. בשיחה עם אורית נבון ברדיו מהות החיים היא משתפת במסקנות שלה לגבי אוכל בישראל ונותנת טעימה קטנה ממופע הבידור הקולינרי שלה, שהרבה יוכלו להזדהות אתו – וכמובן לצחוק. זהירות, מעורר תיאבון.
כשזה נוגע לאוכל, אנחנו לא יודעים לעצור
סירקיס טוענת שאנשים צוחקים מהגיגיה על אוכל, פשוט כי היא מספרת את האמת. היא מתארת סיטואציות שכולנו חווים, כמו אירוח של חברים ו"הטירוף", כהגדרתה, שאירוע כזה יכול לגרור אתו. אבל כשמבודדים את החוויה מההקשר היומיומי שלה, מאירים עליה בזרקור ובוחנים אותה בצורה אובייקטיבית מהצד, היא משעשעת, מצחיקה ואפילו מגוחכת.
כך למשל, אירוח פשוט של זוג חברים הוא כרוניקה של ארוחה ידועה מראש. סירקיס מתארת כיצד סיטואציה שמתחילה בלהזמין את טלי ורונן (למספר בלתי סביר סטטיסטית של אנשים יש זוג חברים בשמות האלה), מתגלגלת להזמין זוג נוסף, כי לא נעים. ואם כבר הזמנו זוג נוסף, מה עם החבר/ה השלישי? גם הוא נכנס לרשימה, וכך הרביעי, החמישי וכן הלאה. "זה שוב נהיה בת מצווש", אומרת סירקיס, "אבל לא נורא, בוא ניפטר מזה".
חוקי הטקס קובעים כי עבור כמות כזאת של אנשים אי אפשר להסתפק בקפה ועוגה. אז משנים קונספט לערב גבינות ויין, ואיפה שיש גבינה יש לחם, ומה, בלי סלט? אבל צריך שיהיה עשיר בעין, אז סוג אחד לא מספיק. ואחרי שרקמנו תפריט למופת, אנחנו נזכרים שזוג אחד הפך לצמחוני והשני בגמילה מגלוטן – וצריך כמובן לדאוג לכולם. בקיצור, קפה ועוגה עם טלי ורונן הופך לארוחת שני כוכבי מישלן עם חוג החברים המורחב, אה, וגם עם השכנים, כי הרי לא נעים שישמעו שיש מסיבה והם לא הוזמנו.
עבור מי שפעיל ברשתות חברתיות או שולח תמונות בקבוצות וואטסאפ רשימת המוזמנים היא הרבה, הרבה יותר מסובכת.
לצחוק מזה זה שני שליש מהפיתרון
ישנן עוד סיטואציות רבות שבהן אוכל מסבך לנו את החיים, אבל דיה לצרה בשעתה. סירקיס יורדת לשורש העניין בניסיון לפתור את ההיבט החברתי. "אני מראה איך משהו שצריך להיות נעים – כמו כדור שלג ויוצא משליטה", היא אומרת, וממשיכה לפתרון – "קודם כל מבינים את זה, רואים את זה, צוחקים מזה. זה כבר שני שליש מהפתרון".
השליש הנוסף הוא "עשרת הדיברות של האירוח". סירקיס יצרה וריאציה משעשעת לחוקי התנ"ך, כמו למשל "לא תרצח" – אל תהרגו את האורחים עם יותר מדי אוכל; "לא תגנוב" – אל תגנבו את עצמכם מהאורחים, היו נוכחים עם האנשים שהזמנתם. החוקים הללו מגובים בטכניקות פרקטיות שהיא מציעה, אחת מהן היא ויתור על רעיון הבופה ומעבר לארוחה משפחתית. לישיבה סביב שולחן יש תחושה יותר אינטימית ומקרבת מפיזור אקראי בחלל. כולם יכולים להיות בקשר עין והשיחות לא מתפרקות לתת קבוצות דיון.
המלצה נוספת שלה היא לשמור על פשטות. מנה אחת של חלבון, מנה אחת של פחמימה, קצת ירק וזהו. אין צורך להפגין את כל כישורי הבישול בערב אחד, כדאי לשמור משהו לאירוח הבא. סירקיס מאמינה כי לעתים אנו שוכחים שהאוכל הוא לא חזות הכול. לדבריה, "האוכל הוא אמצעי של האירוח והאירוח הוא אמצעי לתחזוקת חיי החברה שלנו".
אנו חיים בתרבות של שפע ובעולם שהגבולות הקולינריים שלו הולכים ומטשטשים. ייתכן שבשלב מסוים זה הופך לעומס, ולכן סירקיס קוראת לחזור לפשטות ולמשפחתיות. היא אומרת כי "הלב של הבית זה חדר האוכל והמטבח", ואם תשאלו כל קרדיולוג, הוא יגיד לכם שעל הלב לא כדאי להעמיס יותר מדי.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
השראה ב-12 דקות: ישראל אהרוני על דרך המשי
איך מבשלים את הלהיט האחרון של קולדפליי?
לקרב בין אנשים, ארוחה אחת בכל פעם
עוד מרדיו מהות החיים:
הנוירולוג ד"ר יקיר קאופמן על חיבור ואיזון כל ממדי הקיום – גוף, נפש ורוח
