סדרת תמונות המציגה את זווית הראייה של המוצגים
לפעמים, כשאתם מבקרים במוזיאון, יש לכם תחושה שהדמות בציור מסתכלת עליכם? יצירות האמנות עומדות בתצוגה עשרות – ולפעמים מאות – שנים. מיליוני בני אדם עוברים וצופים, בוחנים וסוקרים אותן בעיניהם. אבל האם הקדשתם פעם מחשבה לשאלה – מה רואות היצירות שנמצאות במוזיאון? עמוד ה-Tumblr What They See הוקם במיוחד כדי לעסוק בשאלה הזו ולהביא לנו פרספקטיבה מעניינת על עצמנו.
הפרויקט הייחודי הוא פרי מחשבתו של מעצב גרפי מניו יורק בשם מסאשי קוואמורה. את הצילומים הוא ערך במוזיאון המטרופולין לאמנות בניו יורק, שם מופיעים מוצגים של אמנים מפורסמים כמו רמברנדט, אדגר דגה, יאן ורמיר ועוד. הסדרה ערוכה כך שבצד שמאל מופיעה תמונה של היצירה במקומה במוזיאון, ולימינה תמונה של המראה הניבט מעיניה. בכך ניסה הצלם לשקף את נקודת המבט של יצירות האמנות הדוממות על המתרחש במוזיאון ועל המבקרים עצמם. הן מספקות הצצה על איך אנו, בני האדם, נראים מבחוץ כשאנו נמצאים בביקור במוזיאון – שהיא למעשה מסגרת מובנית של אינטראקציה עם החלל ועם העצמים שבו.
מי צופה במי? גבר אוחז כפפות מאת רמברנדט. צילום מסך: What They See.
קוואמורה השתדל לתפוס את כיוון המבט של כל יצירה באופן המציאותי ביותר האפשרי במסגרת המגבלות. כך, למשל, בעוד הציור Study of a Young Woman של יאן ורמיר צופה בחלל האולם ו'זוכה' לנוף מתחלף של המבקרים העוברים והשבים, הפסל The Vine של הארייט וויטני פרישמות' כפוף אחורה ומבטו נעוץ בשמיים המשתקפים מבעד לתקרת הזכוכית של המוזיאון. פורטרט עצמי של רמברנדט מביט אף הוא בחלל החדר וצופה על המבקרים, לעומת פסל הרקדנית בת ה-14 של דגה אשר נידונה להביט בקשת המשקוף בכניסה לאולמה.
דוגמאות מעניינות נוספות אפשר למצוא בציור Reclining Nude של האמן אמדאו מודיליאני שמאפשר מבט אלכסוני על המוזיאון, הפסל Night של אריסטיד מאיול הנועץ מבטו ברצפה שתחתיו, והציור Thérèse של באלת'וס, ובו נראית דמות העוצמת את עיניה ואת נקודת המבט שלה מייצגת תמונה הצבועה בשחור עז.
מביטה בשמיים. The Vine של הארייט וויטני פרישמות'. צילום מסך: What They See.
למרות שנדמה שסדרת התמונות של קוואמורה מתמקדת במוצגים ובזווית הראייה שלהם, יש בה גם אמירה על מערכת היחסים שלנו עם המרחב ועם עצמים דוממים. אנו כבני האדם נוטים להאניש כמעט כל דבר, מגרגיר חול ועד כוכב לכת. הענקת נקודת מבט ליצירות האמנות למעשה משליכה את התכונות שלנו על חפצים ומאפשרת לנו במובן מסוים להביט על עצמנו דרך העיניים שלנו, אבל מזווית מקורית. כיוון שיצירות האמנות שנבחרו לפרויקט מלכתחילה עוסקות באדם, הוספת חוש הראייה היא אקט משלים עבורן, הבונה את הנדבך האחרון באנושיות שלהן.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
זה מה שקורה כשמבקשים מרובוט להעביר ביקורת על יצירות אמנות
מדוע אנו רואים פרצופים בחפצים יומיומיים?
מוזיאון הטייט בלונדון מעלה לרשת יותר מ-70 אלף יצירות
עוד מרדיו מהות החיים:
