כיצד אוקסיטוצין מווסת את הקשרים החברתיים שלנו
משיכה ואהבה לאדם אחר מלוות בתחושה של הצפה באושר, ולא בכדי נבחר המונח הזה לתיאור החוויה. אחד הגורמים העיקריים להרגשה הטובה שיש לנו בקרבת בן/בת זוג הוא שחרור של אוקסיטוצין במוח, רכיב כימי הידוע בכינויו "הורמון האהבה". לאוקסיטוצין ידוע תפקיד חשוב בחיזוק הקשר בין בני זוג, אך מחקר שנערך באוניברסיטת סטנפורד מגלה כי ההשפעה שלו רחבה ממה שנהוג לחשוב. הנה חמש נקודות עיקריות שכדאי להכיר מהמחקר.
1. הורמון האהבה מפעיל את מערכת הגמול במוח
מערכת הגמול במוח היא רשת של קשרים הדדיים בין אזורים שונים של המוח, האחראית על תחושת העונג שאנו חווים בפעולות כמו אכילה, שינה, יחסי מין או בתהליך החיזור. המערכת הזו מופעלת על ידי תגובת שרשרת כימית שבסופו של דבר גורמת לשחרור סרוטונין, הורמון ההנאה והעונג. אחד הכימיקלים שמגרים את תגובת השרשרת הזו הוא אוקסיטוצין, אשר מציף את המוח בזמן קרבה לבן/ת זוג.
2. הורמון האהבה פועל גם בקשרים חברתיים שאינם אהבה
אחד החידושים המרתקים של המחקר הוא הגילוי כי להורמון האהבה תפקיד בחיזוק סוגים נוספים של קשרים חברתיים. בחקר הנוירולוגיה היה ידוע כי האוקסיטוצין קיים גם באינטראקציה בין אמהות לילדיהן, אבל המחקר גילה כי גם במגע עם חברים משתחרר אוקסיטוצין במוח. המדענים חקרו ילדים הנמצאים על הקשת האוטיסטית במשך כמעט שני עשורים, והם מאמינים כי שינוי גנטי בקולטני ההורמון במוח הם חלק מהסיבה שמגע חברתי יכול להיות חוויה טעונה עבור ילד עם אוטיזם. כלומר, מערכת הקליטה של האוקסיטוצין אינה מתפקדת במוחו של אוטיסט כמו אצל מי שאינו על הקשת – ולכן מערכת הגמול שלו אינה מופעלת במפגשים חברתיים. מכאן מסיקים החוקרים שהורמון האהבה פעיל גם באינטראקציות חברתיות נוספות.
מערכת הגמול על אהבה קיימת גם אצל זנים של זאבים.
3. חיים בזוג הם שלב מתקדם של חיים בקבוצה
העובדה שאותו הורמון נוכח גם בקשר רומנטי וגם בקשר חברתי מעידה על האבולוציה של המבנה החברתי שבו אנו חיים. מדענים מעריכים כי בני האדם חיו בקבוצות חברתיות כ-35 מיליון שנה לפני שהופיע התא המשפחתי הזוגי. ההורמון שימש אז כדי לתגמל חיים בקבוצה, מה שהיה חיוני להישרדותו של האדם. בשלב מאוחר יותר התפתחה מערכת משפחתית מצומצמת יותר, אך תפקיד האוקסיטוצין נותר כשהיה. החוקרים אומרים כי "המעגלים החשמליים שמפעילים את הגמול במוח השתמרו בזהירות רבה לאורך מאות מיליוני שנות אבולוציה", מה שמסביר מדוע קשרים חברתיים וקשרים רומנטיים מעוררים אצלנו תחושה טובה שבסיסה הכימי זהה.
4. לא רק אצל בני אדם
חיזוק להיבט האבולוציוני התקבל ממחקר שנערך בקרב בעלי חיים. בשנות ה-70 של המאה העשרים גילו ביולוגים שלזאבי ערבות, החיים במסגרות מונוגמיות, יש קולטני אוקסיטוצין, ואילו לזאבי הרים שלא חיים במסגרות מונוגמיות באופן טבעי אין את הקולטנים הללו. המחקר הנוכחי מצא כי אצל עכברים קיימים הקולטנים, וחסימה שלהם גורמת לעכברים לנסיגה חברתית. המשותף בין בני אדם, זאבי ערבות ועכברים הוא מערכת הגמול במוח, שמעט מאוד השתנה בה במהלך האבולוציה.
5. אהבה היא כוח הישרדותי
לקשרים חברתיים בכלל ולאהבה בפרט יש ערך הישרדותי. מערכת הגמול במוח נועדה לעודד התנהגויות שמגדילות את סיכוי המין להתפתח, ואכן, החיים במסגרות חברתיות הגדילו את הסיכוי של כל אינדיבידואל לשרוד, וכתוצאה מכך – את סיכויי ההישרדות של כלל המין האנושי. הטבע צייד כל מין בכלים כדי לאפשר לו להתפתח, ולמזלנו, אחד הכלים החשובים שקיבלנו הוא אהבה, הן חברתית והן רומנטית.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
מדענים הוכיחו: זוגות מפתחים קוגניציה משותפת
נוירולוגים מאשרים: אהובינו הופכים לחלק מאיתנו
7 דרכים בהן מתח יכול להשפיע עלינו לטובה
עוד מרדיו מהות החיים:
